הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
הקרע החברתי המעמיק בין החברה החרדית לחברה החילונית נותן את אותותיו גם בבית פנימה. כאשר אחד מההורים חוזר בשאלה ומשנה את אורח חייו, הילדים עלולים למצוא את עצמם קרועים בין שני העולמות.
ניתן היה לצפות שטובת הילדים תהיה להמשיך להתחנך במוסדות החינוך השייכים לאורח החיים אליו התרגלו ובו גדלו, אולם מפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים עולה כי המתח סביב אורח החיים החילוני חלחל גם למוסדות החינוך, עד כדי יחס עוין כלפי האם והעברת מסרים שליליים כלפיה לילדים.
● ויתרה על חלקה בדירה לאחר בגידה - אז איך בכל זאת קיבלה חצי מהתמורה בגירושים?
● האם רשמה דירה על שם הבת משיקולי מס. האם החתן זכאי למחצית?
בני הזוג לשעבר נולדו והתחנכו בקהילה חסידית אדוקה, נישאו בגיל צעיר והביאו לעולם ארבעה ילדים. הבן הבכור לומד בישיבה, ושלוש הבנות, בכיתות א', ג' ו-ז', לומדות בבית ספר חרדי.
לאחר הגירושים האם חזרה בשאלה, אך ממשיכה לנהל בביתה אורח חיים מסורתי, במטרה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה ברצף החיים של הילדים. היא מקפידה על כשרות ושבת ואינה מחזיקה טלוויזיה, אך מתלבשת באופן חילוני.
האם עתרה להעביר את הבנות לבית ספר ממלכתי-דתי, שכן לטענתה מוסדות החינוך והקהילה החרדיים מתקשים לקבל את שינוי אורח חייה, והדבר מקרין ישירות על הבנות, שנחשפות למסרים שליליים על אמן, לקשיים חברתיים ולתחושת חריגות.
האב מצדו טען כי האם בחרה לעזוב את אורח החיים החרדי, אך אין לה זכות "לגרור" עמה את הקטינות לשינוי דתי וחינוכי כה מהותי. הוא דחה את טענות הרדיפה מצד מוסדות החינוך, טען כי טוב לבנות במסגרתן הנוכחית, והזהיר מפני "מדרון חלקלק", שסופו במעבר לחינוך חילוני.
בנוסף העלה האב חשש כי דווקא במסגרת הממלכתית-דתית הבנות עלולות להיתקל ביחס שלילי, על רקע המתח הציבורי סביב חוק הגיוס, שכן הוא לא שירת בצבא, בניגוד לרבים מהאבות במגזר זה.
בית המשפט מינה אפוטרופוסית שתייצג את הילדים
בית המשפט הורה על הגשת תסקיר של עובדת סוציאלית לסדרי דין, ומינה אפוטרופוסית לדין שתייצג את הבנות באופן עצמאי ונפרד מהוריהן. כמו כן השופטת נפגשה עם הבנות באופן אישי, כדי להתרשם באופן ישיר מרצונן האותנטי, לאחר שהאפוטרופוסית לדין דיווחה כי התרשמה שהבנות חוששות להביע בחופשיות את רצונן בפני האב, אך בפועל מבקשות לעבור למסגרת ממלכתית-דתית, שתאפשר להן לחיות ביתר נוחות בין שני העולמות שבהם הן מצויות.
גם העובדת הסוציאלית התרשמה כי הבנות חוות קושי ממשי במסגרות הנוכחיות, בין היתר על רקע ביקורת כלפי האם מצד הסביבה החינוכית. בפגישתה עם העובדת הסוציאלית, היועצת עצמה פתחה בנושא דאגתה הרבה לבנות בעקבות חזרתה של האם בשאלה. כמו כן הבנות סיפרו כי יועצת בית הספר אומרת להן שהאם "עוברת עבירה" באורח חייה, וכי היועצות או המחנכות משוחחות לידן על כמה הן מסכנות בגלל האם.
העובדת הסוציאלית והאפוטרופוסית לדין הסכימו שהמסגרת המבוקשת על-ידי האם עשויה להוות פתרון מאוזן עבור הבנות: דתי דיו כדי לשמר את עולמן האמוני והמסורתי - אך פתוח וסובלני יותר ביחס למציאות חייהן.
עיקרון-העל: טובת הקטין
בסופו של דבר בית המשפט קיבל את עמדת האם והתיר להעביר את הקטינות למוסד חינוכי ממלכתי-דתי. בפסק הדין הודגש כי ההכרעה אינה מבטאת העדפה דתית של אחד ההורים על פני משנהו, אלא נשענת על עיקרון-העל של טובת הקטין.
השופטת קבעה כי לנוכח הפער בין חיי הבנות בבית האם לבין המציאות במסגרות החרדיות, המשך הלימודים שם גורם להן קושי, תחושת חריגות ומצוקה רגשית. לצד זאת הובהר כי האם נדרשת להמשיך לשמור עבור הקטינות על סטטוס-קוו דתי, וכי גם לאחר המעבר יש לשתף את האב בכל עניין מהותי הנוגע לחינוך ולבריאות.
