אי שם ב־1929 זיהתה וירג'יניה וולף תובנה בסיסית על נשים, ובכלל - עצמאות אינה רעיון מופשט, אלא עניין של משאבים. במסה "חדר משלך" היא ניסחה זאת בבהירות: אישה זקוקה להכנסה יציבה ולמרחב משלה כדי ליצור ולהתקיים ללא תלות בגברים. החדר שעליו כתבה וולף לא היה רק מקום פיזי בין ארבע קירות, אלא מרחב של חירות הנשען על ביטחון כלכלי. הפרשנות של וולף נכונה גם לעולם ההשקעות, שבו כל אישה זקוקה ל"חדר" - לא רק לייצר הכנסה, אלא גם לנהל אותה, להגדיל אותה ולבסס חופש פעולה כלכלי ושליטה אמיתית במשאבים.
● מור פינגרר, לשעבר יועמ"שית בנק לאומי, מונתה ליועמ"שית בנק הפועלים
● הנשים המשפיעות של גלובס 2026
וזה לא הולך ברגל, בטח לא כשעד אמצע שנות ה־70, במדינות רבות בעולם לא הייתה לנשים זכות חוקית להיות חברות בבורסה, או אפילו לפתוח חשבון בנק על שמן. הנשים, בהתאם, הן גם שוק כלכלי לא ממוצה: לפי הפורום הכלכלי העולמי, תעשיית השירותים הפיננסיים יכולה להגדיל את הכנסותיה ב-700 מיליארד דולר אם תשפר את שירותיה לנשים.
אלא שהיום, אף שיותר ויותר נשים משתכרות כמו בני זוגן ולעתים יותר, הן עדיין אינן מעורבות מספיק בהחלטות הפיננסיות המתקבלות במשק הבית או בחייהן. פער השכר בין נשים לגברים במדינות ה־OECD עומד על כ־11% בממוצע. לעומת זאת, ישראל דרכה במקום ונותרה עם פער של 20.8% לפי נתוני 2022. בין כלל מדינות הארגון, ישראל מדורגת רביעית מהסוף: רק בקוריאה (31.2%), לטביה (24.9%) ויפן (21.3%) הפערים גבוהים יותר.
בישראל הפערים גדולים בקרב אקדמאיות. לפי דוח מרכז אדוה, פערי השכר מגיעים ל־35%-36% בקרב בעלי תואר, לעומת כ־19% בלבד בקרב בעלי השכלה תיכונית.
מחקר של פידליטי, קרן השקעות מהגדולות בעולם, מצביע שנשים משיגות תוצאות טובות יותר מגברים בתחום ההשקעות, בין היתר בזכות גישה עקבית וממושמעת. ממצאים אלה מערערים את ההנחה כי היעדר מומחיות בא על חשבון היכולת לגלות מעורבות פיננסית.
גם מסלול הקריירה של נשים בעולם הפיננסי פחות מיטיב מזה של גברים. לפי מחקר של אילבה בקסטרום מקינג קולג' בלונדון, נשים נכנסות לתחום במספרים דומים, אך מהוות רק 18% מההנהגה הבכירה ורק 5% מגיעות לכיסא המנכ"לית. בנוסף, נשים בפיננסים מרוויחות עד 66% פחות מעמיתיהן. יש המייחסים את הפערים להימנעות של נשים מקריירה תחרותית בפיננסים, או לנטייתן לקחת פחות סיכונים. במחקרה כותבת בקסטרום: "נשים לא נולדו משקיעות פחות בטוחות בעצמן, הן חונכו והוסללו להיות פחות בטוחות בהחלטות פיננסיות".
מספרות סיפור לעצמן
אור בן-עמי אדר, מטפלת בפסיכודרמה, הייתה בטוחה במשך שנים שהיא מהתחום "ההומני" והיא "לא אישה של מספרים", והתהלכה בעולם עם חרדות כלכליות. היום היא קובעת: "זה לא סותר". בן-עמי אדר החליטה לקחת אחריות ולא להתבייש לדבר על כסף גם בחיים וגם בפלטפורמות החברתיות.
"חשוב לי באופן אישי להתעמת עם התפיסה ש'כסף זה עניין של הגבר'. חלק מהעצמאות של אישה הוא לדעת לעשות כסף משלה ולנהל אותו - וזה מייצר חופש", אומרת בן-עמי אדר. "נשים חונכו להתרחק מהאזור הכלכלי, ולכן רבות אומרות לעצמן 'אני לא טובה בזה' או 'זה תחום של גברים'". בעיניה, "זה לא הידע שחסר, אלא מחסום רגשי ומטען שנשים מביאות איתן מהבית, ושממשיך לנהל אותן גם בבגרות". כך נוצרות אמונות כמו "אני אישה של מילים ולא של מספרים", או ש"ההתעסקות בכסף היא לא ערכית", קביעות שלדבריה הן לא נכונות, אבל "זה הסיפור שנשים רגילות לספר לעצמן".
לדבריה, היחס לכסף הוא טעון רגשית: "זה מגיע עם מטען רגשי גדול, ולעתים מלווה בלחץ עד כדי הימנעות. לכן הצעד הראשון הוא להסיר את הבושה. להרבה נשים לא נעים לדבר על כסף, בעוד שאני לא רואה הרבה גברים כאלה". היא מדגישה כי הכסף הוא "משאב בסיסי, שמקושר להישרדות וגם לביטחון".
מתוך התובנות הללו הקימה בן-עמי אדר את קבוצת "מדברות על כסף", שנועדה ליצור מרחב בטוח לדבר על כסף, לשתף ולהתלבט, ולשלב בין ידע פיננסי לבין התמודדות עם היחסים של נשים עם כסף. היא מציעה תוכנית שמשלבת עבודה רגשית עם כסף לצד ידע פרקטי בניהול כסף ובשוק ההון, שכוללת בניית תיק השקעות וריבוי מקורות הכנסה. בתוך כך היא מציגה לקהילה תכנים ופודקאסטים מגוונים, כשהגישה פתוחה לכולן.
בן-עמי אדר מדגישה את עומק הפער: "פחות ממחצית מההון בעולם מוחזק בידי נשים. נשים צריכות להחזיק ביותר כסף ולהיות בעלות נכסים". וזה לא עומד בעיניה בסתירה לערכים: "מי שרוצה לעשות טוב, הכסף לא יהרוס לה, הוא רק יהיה מגבר של הטוב שהיא רוצה לעשות".
אין פער ביכולות
פרופ' ארי אחיעז, דוקטור למימון מאוניברסיטת תל אביב עם ניסיון של מעל 20 שנה בשוק ההון, עוסק בשנים האחרונות בנשים בפיננסים, הן במחקר והן במסגרת מרכז הראל לחקר שוק ההון. לדבריו, "המרכז מנסה לחשוב איך לטפל בנושא הזה", בין היתר באמצעות יצירת "דו־שיח או תחרות ואינטראקציה של גברים מול נשים בעולם ההשקעות".
אחיעז מדגיש כי הפערים נובעים לא אחת מתפיסה: "הרבה פעמים באותה סיטואציה, גבר יקפוץ על הזדמנות בעוד אישה תחוש שהיא לא מספיק טובה. המטרה היא לשנות את התפיסה, כי זה לא מדויק בשוק ההון".
לדבריו, גם גורמים ביולוגיים עשויים להשפיע: "ההורמון הגברי טסטוסטרון תומך בדחף להילחם ולברוח מאריות. גברים סוחרים יותר מנשים ומרבית המחקרים מייחסים זאת לעודף ביטחון עצמי. אבל בהשקעות לפעמים נדרשים סבלנות ואורך רוח". אחיעז מוסיף כי גם ניסויים מבוקרים מחזקים זאת: לאחר מתן טסטוסטרון לנבדקים "הם סחרו יותר, ממצא שמחזק את האלמנט הביולוגי של עודף ביטחון עצמי שמאפיין מי שסוחר". זאת בעוד "ההתנהגות של נשים תמנע עלויות, ולפעמים צריך להיות טיפה יותר סבלניים, שעל פניו נשים יותר חזקות באלמנט הזה". כך, מחקר מרכזי של ברבר ואודין מ־1998 מצא כי גברים עושים הרבה יותר פעולות מסחר מנשים - בערך 45% יותר. התנהגות כזו גוררת עלויות גבוהות, והתוצאה במחקר - התשואה נטו של נשים הייתה גבוהה בכ־0.9% בשנה.
הוא מציין תחומים שבהם הפער קיים: "במחקרים נשים מקבלות באוריינות פיננסית תוצאות פחות טובות". לצד זאת, הוא מזהה שינוי בשנים האחרונות: "הכוח יוצא מחלק מהגופים המסורתיים וחוזר למדיה החברתית", כך שצעירים וצעירות נחשפים להשקעות בגיל מוקדם יותר, "כשאין פערים כלכליים משמעותיים, מה שעשוי לצמצם את הפערים בהמשך".
תחום נוסף שבו נשים מתקשות, לדבריו, הוא גיוס כספים: "יש תפיסה של המשקיעים הרבה פעמים שנשים מצליחות לגייס בעולמות סטארט־אפים הרבה פחות מחלקן היחסי". גם במחקרים נמצא כי "צוותים עם נשים התקשו יותר בגיוס כספים למרות שהם כן הניבו תשואה", ולכן בפועל "נשים נדרשות להשיג ביצועים גבוהים יותר כדי להישאר במשחק".
בקרב מנהלות קרנות נמצא כי הן "פחות לוקחות סיכונים, אך הפער בביטחון עצמי מצטמצם". גם בעולם התוכן הפיננסי ניכרים הבדלים: גברים נוטים להדגיש השקעות ושפה תחרותית, בעוד שנשים מדגישות ניהול תקציב והיבטים רגשיים, ובפועל קיימת גם הטיה לא מודעת בבחירת ייעוץ לפי מגדר. אחיעז מדגיש כי הפערים אינם נובעים מיכולת אלא מתפיסות, מבנים חברתיים ונראות ציבורית: "בשוק ההון יש ייצוג חסר לנשים, אף שאין פער אמיתי ביכולות".
"להיכנס לסיפור הזה"
חנה רדו, יזמית חברתית ומייסדת סופרסונס וגרופ 19, פועלת לקידום עצמאות כלכלית של נשים ורואה את הקשר בין נשים לכסף כסיפור מורכב. לדבריה, קיים פער בין החלטות יומיומיות לבין תפיסה פיננסית: "אישה שיולדת ילד כבר מתחייבת להשקעה של בין חצי מיליון למיליון שקל, אבל אם אני אגיד לה בואי תשקיעי את הסכום הזה, היא תחשוב שאני פסיכית".
רדו מדגישה כי הבעיה אינה שנשים שונאות סיכון, אלא ש"אנחנו לא מוכנות להתמסר לשטח שאנחנו לא בקיאות בו מאוד". לדבריה, שוק ההון היה לאורך שנים סגור, וגם כיום "85% ממי שיש להם חשבונות מסחר הם גברים, בין היתר כי נשים רבות אומרות, 'אנחנו לא מבינות בזה כלום ולא רוצות להשקיע', ופוחדות לסכן את הכסף שהן כבר הרוויחו במשהו שהן לא מבינות בו". זהו פספוס משמעותי לדבריה, משום ש"לאורך שנים התשואה בשוק ההון היא פנומנלית ויכולה לשנות חיים, אם לא לנו, לילדים שלנו".
רדו מספרת על המוטיבציה שלה: "פיתחתי מין אובססיה שכל אישה צריכה עסק משלה, בין היתר כי בגיל מסוים אנחנו אחראיות לגורלנו". רבות מהנשים שפגשה לא חסכו לפנסיה. לדבריה, "גם נשים מצליחות ובכירות לא מחוברות לזה, ולכן יש צורך במסגרות שינגישו את התחום".
כך נולד אחד המיזמים של סופרסונס - מיזם "מועדון האלף", שמטרתו להכניס כמה שיותר נשים לשוק ההון. זאת בין היתר באמצעות השקעה מדורגת וליווי קבוצתי. לדבריה, "לפתוח חשבון מסחר זה להגיד - אני נכנסת לסיפור הזה". הדגש שניתן הוא על תהליך משותף.
רדו מדגישה את הפערים המבניים: "אין כסף לנשים, רק אחוז קטן מההון שייך לנו", וגם הייצוג נמוך: "רק 5% מהמנכ"לים הן נשים". עם זאת, היא אופטימית: "אנחנו נצליח. אנחנו משקיעות יותר טובות, וכמו שאנחנו מגדלות ילדים, אם נגדל את תיק ההשקעות שלנו, נגיע לתוצאות מצוינות".
נועה און, מנהלת מיזם מועדון האלף, בכלל לא הגיעה מעולם הפיננסים, ושנים עסקה בעולמות השיווק והריטייל בשורה של חברות. לפני ה-7 באוקטובר חיפשה לעשות משהו שהאימפקט שלו יהיה משמעותי יותר משורת הרווח של חברה כלשהי, וכששמעה את הרעיון של רדו להגדיל את הנוכחות של נשים בשוק ההון - זה פגש אותה במקום הכי אישי. "עבדתי בתפקידים גדולים ופגשתי הרבה סוכני ביטוח או סוכנים פנסיוניים, וכל פעם הבאתי לפגישה את בן הזוג שלי, שהוא בכלל בצבא ולא מגיע מהעולמות האלה. לא לקחתי אחריות על הכסף שלי, בעוד שבחיים המקצועיים ניהלתי תקציבים של עשרות מיליוני שקלים. הבנתי שזה לא קורה רק לי, אלא פוגש בכירות בעלות יכולת לנהל כספים, אבל כשזה מגיע לעולם הזה הן נרתעות ממנו. אז הבנתי כמה הפוטנציאל משמעותי - לקחת אחריות ולהגיד שהן יכולות לעשות את זה".
"מועדון האלף" אינו רק קורס לאוריינות פיננסית, מסבירה און, אלא מודל שמשלב למידה עם פעולה. נשים ישקיעו אלף שקל בחודש במשך שנה, ילוו על ידי קהילה ומנטורית וישתתפו במפגשים שמחברים בין ידע על שוק ההון לבין התנסות בפועל.
לדבריה, המודל מוכיח את עצמו: רוב המשתתפות פתחו תיקי מסחר, רמת שביעות הרצון גבוהה, ו"מדד ההמלצה" גבוה במיוחד - מה שמעיד על שינוי ממשי ולא רק תיאורטי. היא מוסיפה כי "רק ידע לא מספיק", ולכן השילוב בין קהילה, ליווי ופעולה הוא שמאפשר שינוי אמיתי. לבסוף היא מדגישה כי האחריות לשינוי היא גם של נשים עצמן: "אם נשים לא יקדמו נשים, זה לא יקרה".
לתת כלים להשתנות
אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות ומנהלת האחריות התאגידית בבית ההשקעות, היא מהחלוצות בארץ שהבינו את החשיבות של חיבור נשים לעולם ההשקעות. כבר ב-2015 יזמה בשיתוף הבורסה לניירות ערך את הקמת "השיק של השוק" שהזמין נשים מבלי להדיר גברים, להכיר ולהבין את רזי המסחר ולשפר את ההבנה בשוק ההון. המיזם שפעיל גם היום מערב בתוכו משפיעניות רשת ובכירות מעולם ההשקעות.
אלקלעי, שכיהנה כיו"ר שדולת הנשים, מבחינה בין פעולות לשינוי נשים לפעולות לשינוי המערכת: "הפעילות שאנחנו עושות היא לתת לנשים כלים להשתנות". היא מצביעה על שורש הבעיה בתהליך הסוציאליזציה: "ילדות, בניגוד לילדים, לא נוטות להתעניין בעולם התוכן הזה. הסיגנלים שמכוונים אותנו למה רלוונטי ומה לא באים מהסביבה". גם כשיש מודעות לכסף, "לא בהכרח יש מודעות להשקעות", בעוד שבנים מקבלים מסר ש"חלק מהאחריות שלהם כמפרנסים זה להבין איך משקיעים ולעשות זאת".
היא מדמה את הכניסה לשוק ההון ללמידת מיומנות: "אם לא למדת את זה כשהיית צעירה, בגיל 40 זה יותר מפחיד", בעוד שהתחלה מוקדמת מגדילה את הסיכוי להצלחה לאורך זמן. לדבריה, ההשקעות נתפסות כעבודה נוספת, ולכן "נוח לנו שמישהו אחר יעשה את זה", אך המחיר הוא החמצת הזדמנויות: "אנחנו מפספסות את השיעור - שכסף יודע לעשות כסף".
