רשות המסים / צילום: איל יצהר
צעירה שרכשה בית בשווי של כ-1.3 מיליון שקל בגיל 19, כשאין לה כל הכנסה ומבלי שנטלה הלוואה, תיאלץ לשלם לרשות המסים מס הכנסה על הכנסות בשווי ערך הבית - כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקיבל את עמדת רשות המסים לפיה יש לחייב את הצעירה במס בגין הכנסות המבוססות על "גידול בלתי מוסבר בהון".
כן נדחתה טענתה של הצעירה כי ארוסה לשעבר, תושב חברון, העביר לה את הכסף לרכישת הדירה.
● בית המשפט: הסכם הקומבינציה לא בוצע במשך 18 שנה ובוטל, אך בעלי הקרקע ישלמו מס רכישה
● השכן הפך את חדר האשפה לדירה ונתבע. מה קבע בית המשפט?
הצעירה אף חויבה על תוספת הכנסות בגין שיפוץ בהיקף של מעל מיליון שקל שערכה בדירה אחרת שרכשה, וכן בגין הוצאות מחיה ברמה שאינה תואמת אדם בעל הכנסות מועטות.
פסק הדין חושף כיצד פערים בלתי מוסברים בין הכנסות מוצהרות או היעדר הכנסות לבין רמת מחיה גבוהה ורכישות שאינן תואמות אדם ללא מקור הכנסה - עלולים להדליק "נורות אדומות" ברשות המסים ולהוביל לחיובי מס.
פקיד השומה: גידול בלתי מוסבר בהון
פסק הדין הכריע במחלוקת בין רשות המסים לבין צעירה מלוד שרכשה בשנת 2014 דירה בעיר, בהיותה בת 19 בלבד, בסכום של 1.27 מיליון שקל. באותה עת הצעירה לא הצהירה על הכנסות כלשהן לרשות המסים ולא לקחה הלוואה או משכנתא - עובדות שהדליקו "נורות אדומות" ברשות המסים, שם תהו מהם מקורות המימון של אותה צעירה.
בנסיבות אלה קבע פקיד השומה ביחידה הארצית לשומה ברשות המסים כי קיים גידול הון בלתי מוסבר בשנת המס 2014 בגובה עלות רכישת הבית.
בהמשך קבע פקיד השומה תוספת הכנסה לצעירה גם ביחס לשנים 2020-2017, לאחר שבהשוואה בין הצהרת ההון שלה מדצמבר 2016 לזו מדצמבר 2020, נמצא גידול בלתי מוסבר בהון בסך של 1.54 מיליון שקל. עיקרו של הגידול היה בעלות שיפוץ נרחב שערכה הצעירה בבית חדש שרכשה בשנת 2016, לאחר שמכרה את הבית הראשון, וכן בהוצאות מחיה.
הגידול בהון חולק על פני שנות המס באופן שווה, ולכל שנת מס יוחס גידול בהון בסכום של כ-383 אלף שקל. נקבע כי הגידול בהון מהווה הכנסה מעסק לא ידוע או הכנסה מעבודה.
משנקבע כי מדובר בהכנסה מעסק, והיה על הצעירה לנהל פנקסים אשר לא ניהלה, הוגדלו שיעורי המס בהם היא חייבת בעקבות "אי-ניהול ספרים". נוסף על כך קבע פקיד השומה כי הכנסותיה של הצעירה מהשכרת חנות שבבעלותה, שדווחו כהכנסות עסקיות, אינן הכנסות עסקיות אלא הכנסות פסיביות מנכס.
פקיד השומה הוסיף לגידול בהון הוצאות מחיה בסך של 288,924 שקל, בהתבסס על מספר כלי הרכב שבבעלות הצעירה, על מספר הנסיעות לחו"ל (שתי נסיעות ב-2017, נסיעה ב-2018 ושלוש נסיעות ב-2020) ועל סך חיובי האשראי שלה בהיקף כ-316 אלף שקל לשנים 2020-2017. את הוצאות המחיה קבע פקיד השומה לפי הוצאה ממוצעת למשפחה בעלת נפש אחת.
המערערת: הארוס העביר לי את הכסף
על שומות מס אלה ערערה הצעירה לבית המשפט המחוזי. בערעור היא טענה, באמצעות עורכי הדין רני שוורץ ואסף אייזנברג, כי המקור הכספי לרכישת הבית היה ארוסה, תושב חברון, שהעביר לה 1.3 מיליון שקל לצורך רכישת דירה לזוג. לטענתה, לאחר מספר חודשים החליטו השניים על ביטול האירוסין, אך היא לא השיבה לארוס את הכספים שהעביר, והם שימשו אותה לרכישת הבית.
עוד טענה המערערת כי בשנת 2013 היא פדתה 40 אלף שקל שהפקידה בחיסכון בבנק בשנת 2012, וכן הפקידה בחשבון הבנק שלה המחאה שקיבלה מאמה בסך של 350 אלף שקל. בנוסף טענה הצעירה כי בשנים 2015-2014 היא נטלה מספר הלוואות שונות מהבנקים בסך מצטבר של כ-270 אלף שקל. כל אלה, טענה, שימשו מקורות כספיים לרכישת הבית ולשיפוץ.
עוד לטענת המערערת, היא חיה אורח חיים שמרני ולא בזבזני, החזיקה בכל זמן נתון רכב אחד מדגם פשוט בלבד, לא טסה לחו"ל, למעט שלוש טיסות קצרות ליעדים קרובים וזולים, וכן התגוררה עם משפחתה. לטענתה, הוצאות מחייתה לאורך השנים במחלוקת היו בסך של כ-133 אלף שקל.
מנגד טען פקיד השומה, באמצעות עו"ד לירון ברנד-קויפמן מהמחלקה הפיסיקאלית בפרקליטות מחוז תל אביב, כי המערערת לא תמכה את טענותיה במסמכים, וכי היא נמנעה מלהזמין לעדות עדים רלוונטיים, ובפרט את הארוס.
השופטת ירדנה סרוסי דחתה את עיקר הערעור (למעט תחשיבים מעטים) וחייבה את הצעירה בהוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
סתירות בעדויות על מקור הכסף
בין היתר קבעה השופטת סרוסי כי היו סתירות בעדויות של הצעירה בחקירה בנוגע למקור הכסף לרכישת הדירה, כאשר בחקירתה במשטרה היא טענה כי הכספים הועברו לה בשלבים - 200-150 אלף שקל בכל פעם; ובעדות בבית המשפט היא טענה כי הועבר לה סך של 1.3 מיליון שקל בפעם אחת.
"כאשר נשאלה בדבר הסתירה אל מול גרסתה במשטרה, היא טענה כי הסכומים שהזכירה במשטרה ניתנו לה עבור רכישת זהב ובגדים, אולם מהמצוטט מתוך החקירה במשטרה עולה ברורות כי הסכום שהזכירה בחקירה במשטרה הועבר לה עבור רכישת הבית", ציינה השופטת.
סרוסי דחתה גם את טענת המערערת כי עלות השיפוץ שערכה בביתה החדש הסתכמה ב-400 אלף שקל בלבד, ולא 1.5 מיליון שקל כטענת פקיד השומה, ואולם הפחיתה ב-30% את הסכום לאחר שקיבלה את טענת המערערת כי עלויות הבנייה במגזר הערבי אליו משתייכת המערערת נמוכה יותר מאשר במגזר היהודי.
באשר לרמת המחיה, בפסק הדין צוין כי קביעת פקיד השומה תואמת את סך הוצאות האשראי של המערערת, שהן האינדיקציה הטובה ביותר להוצאותיה האמיתיות. "כמו כן", צוין, "המערערת טסה מספר לא מבוטל של פעמים לחו"ל, גם אם מדובר ביעדים זולים וקרובים יחסית לטענתה, והחזיקה ברכבים מסוג טויוטה, שאומנם אינם רכבי יוקרה אך גם אינם רכבים פשוטים, דוגמת טויוטה RAV 4 היברידית ברמת גימור פרימיום".
עורכי הדין רני שורץ ואסף אייזנברג, המייצגים את המערערת, מסרו בתגובה: "במסגרת הערעור, בית המשפט קיבל חלק עיקרי מהטענות על הפרשי ההון לשנים 2017-2020, והפחית את הפרשי ההון בשומה מסך של מעל ל-1.5 מיליון שקל לפחות מחצי מיליון שקל. כמו כן, במסגרת ההליך רשות המסים קיבלה את טענתנו להתיישנות השומה לשנת 2017".