מוחמד בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות
איחוד האמירויות, המפיקה הרביעית בהיקפה בקרטל הנפט אופ"ק, החליטה בצעד דרמטי לעזוב את הקרטל כבר ביום שישי. זהו מהלך חריג שמטלטל את שוק האנרגיה העולמי, שממילא נמצא בתקופה סוערת כתוצאה מהמלחמה במזרח התיכון, אך בעתיד עשוי להוות דווקא גורם מאזן.
● אפקט המצור האמריקאי: תעשיית הנפט של איראן תגיע לסף השבתה בתוך שלושה שבועות
● "במצב הכי חלש": האיראנים לא מצליחים יותר לממן את חייהם
אם כך, למי מופנה המסר בעצם עזיבת אופ"ק? כיצד היצוא האמירותי מתבצע כשיש מצור איראני? ואיך מוחמד בן זאיד, מנהיג איחוד האמירויות, עשוי לנצל את החסימה האמריקאית על יצוא הנפט של משטר האייתוללות? גלובס עושה סדר.
למי בעצם מופנה המסר בעזיבת אופ"ק?
ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש תוכנית המפרץ ב-INSS ובכיר לשעבר במל"ל, מגדיר את המהלך של מנהיג איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, כקריאת תיגר על כל הסדר האזורי במפרץ הפרסי מאז שנות ה-70. לדבריו, האמירותים מאסו בבריתות ובארגונים שפוגעים במדינתם לטובת שמירה על הרמוניה מזויפת, וכן בלתי אפשרי לנתק את השיקולים המדיניים מהשיקולים הכלכליים כבדי המשקל, שכוללים את מכסות אופ"ק שמונעות מאבו דאבי לממש את פוטנציאל ההפקה.
"הם מראים לסעודים בצעד נועז ודרמטי כי יש גבול ליכולת ההשפעה שלהם", אומר גוז'נסקי. "איחוד האמירויות זקוקה ליותר כסף עבור ההתאוששות מהשלכות המלחמה. הם מתחרים עם הסעודים בכל נושא, וכבר לא מסתירים זאת. זה המאבק הכי יצרי וגיאו-אסטרטגי במזרח התיכון".
כיצד יצוא הנפט האמירותי מתבצע כשיש מצור בהורמוז?
איחוד האמירויות אומנם נמצאת ברובה לחופי המפרץ הפרסי, אך בניגוד לשכנותיה, היא נהנית גם מחוף פוג'יירה ששוכן במפרץ עומאן, כלומר מחוץ למצר הורמוז ולמצור האיראני. עוד בטרם המלחמה השתמשו האמירותים בצינור הנפט חבשאן-פוג'יירה שנועד לגיוון יכולות היצוא, ובשל המצור האיראני אף הגבירו את השימוש בו.
בשבוע העבודה של 24-20 במרץ הגיע קצב טעינות הנפט בפוג'יירה לכ-1.9 מיליון חביות ביום, זינוק של 57% ביחס לקצב לאורך 2025. האיראנים זיהו את הפעילות האמירותית תוך כדי המלחמה, והגבירו את המתקפות על תשתיות נמל, מכלי אחסון ואמצעי טעינת נפט בפוג'יירה, אבל לא הצליחו להשבית את הנמל.
מיהן חברות אופ"ק ואופ"ק פלוס?
קרטל אופ"ק כולל את ערב הסעודית, איחוד האמירויות שתעזוב כעת, איראן, אלג'יריה, גינאה המשוונית, גבון, עיראק, כוויית, לוב, ניגריה, ונצואלה וקונגו. שותפותיה באופ"ק פלוס הן רוסיה, אזרבייג'ן, בחריין, ברוניי, ברזיל, קזחסטן, מלזיה, מקסיקו, עומאן, סודאן ודרום סודאן.
כמה השפיעה המלחמה על חברות אופ"ק מהמזה"ת?
כל אחת מהן הושפעה, במידה כזו או אחרת, ממבצע "שאגת הארי" שיצא לדרך ב-28 בפברואר. המפיקה הגדולה מכולן, ערב הסעודית, צנחה מ-10.4 מיליון חביות ביום בפברואר לכ-7.8 במרץ (ירידה של 25%); עיראק וכוויית, שתלויות לחלוטין במצר הורמוז, ירדו מ-4.37 לכ-1.6 מיליון (צניחה של 63%) ומ-2.56 לכ-1.3 מיליון (49%) בהתאמה; איחוד האמירויות, שנהנית מפוג'יירה, ירדה מכ-3.6 לכ-2.34 מיליון חביות ביום (35%); והאחרונה היא איראן, מטילת המצור הראשון בהורמוז, שכמעט ולא הושפעה כלל. היא ירדה מכ-3.37 מיליון חביות נפט ביום בפברואר לכ-3.27 במרץ (3% בלבד). ההסבר הוא שהמצור של טראמפ על איראן הוטל רק ב-13 באפריל.
אילו מדינות נוספות עזבו לאחרונה את הקרטל?
החלטות לעזוב את אופ"ק לא מתרחשות חדשות לבקרים, בגלל העוצמה המדינית של הקרטל. קטאר, אקוודור ואנגולה הן האחרונות שעשו זאת: קטאר עשתה זאת ב-2019, עת הפיקה כ-650 אלף חביות ביום, וזאת כתוצאה מהחרם שהטילו המפרציות נגדה ב-2017.
אקוודור עזבה את אופ"ק ב-2020 בעקבות המצב הפיסקאלי של המדינה, והרצון שלה להגדיל את ההכנסות מהנפט - ללא תלות במכסות הפקה. אנגולה החליטה לצאת מהקרטל ב-2024, בעקבות דרישה ממנה לקצץ את ההפקה ל-1.1 מיליון חביות ביום, בעוד שהממשל בלואנדה דרש להפיק 1.18 מיליון חביות ביום.
מיהן הצרכניות של הנפט האמירותי?
יעד היצוא של הנפט האמירותי הוא מרכז אסיה והמזרח הרחוק, והלקוחות המרכזיים ב-2025 (הפקה כוללת של 3.11 מיליון חביות ביום) היו יפן - 28.4%; סין - 25%; והודו - 14.9%. כשמדובר בסין, הלקוחה המרכזית של איראן, שצורכת כ-90% מכלל יצוא הנפט של משטר האייתוללות, עזיבת אופ"ק עשויה להתגלות כניצול הזדמנויות עסקי של המצור שהטיל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הרפובליקה האסלאמית.
חברת האנליטיקה הבינלאומית קפלר מצאה, כי אחסון הנפט של איראן הידלדל עד מצב שהוא עשוי להסתיים בתוך 12־22 יום בלבד. המשמעות היא, כי איראן תיאלץ לקצץ את הפקת הנפט ב-1.5 מיליון חביות עד אמצע מאי.
סין היא צרכנית הנפט הגדולה בעולם, וסך היבוא שלה אשתקד הגיע לשיא של כ-11.6 מיליון חביות ביום, עלייה של 4.4% ברמה השנתית. מתוך זאת, איראן היוותה מקור לכ-12%. על כן, המצור האמריקאי עשוי ליצור לה במהרה מחסור חמור, שאותו היא עשויה למלא בנפט אמירותי.
מהן ההשלכות על המחירים?
מאז פרוץ מבצע "שאגת הארי", מחיר חבית ברנט זינק בכ-42% לכ-112 דולר. העלייה הזו משקפת הן את הדאגה הבינלאומית מההתפתחויות במזרח התיכון והן את הירידה העובדתית בהיצע הנפט העולמי.
ואולם, התשתיות של איחוד האמירויות מאפשרות לה, בהיעדר תלות במכסות מאופ"ק, להפיק הרבה יותר נפט. עד המלחמה הפיקו האמירותים כ-3.6 מיליון חביות ביום בגלל מכסות הקרטל, ולא בגלל מגבלת תשתית. על פי הערכות, כושר ההפקה הנוכחי שלהם עומד על כ-4.85 מיליון חביות ביום. יתרה מכך, חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, "אדנוק" (ADNOC), כבר הציבה יעד רשמי של הגדלת כושר ההפקה ל-5 מיליון חביות ביום ב-2027, כשהיו בכירים אמירותים שאף דיברו על 6 מיליון חביות ביום.
בסיכומו של דבר, הזרמת כמות כפולה כמעט של נפט אמירותי לשוק הבינלאומי אינה רק אינטרס של אבו דאבי, כי אם לא פחות מכך של וושינגטון ככלל ושל טראמפ בפרט. היצע נפט שכזה צפוי להוות גורם מאזן למגמה במחירי הנפט בעולם, ולהפחית אותם.