האם הענף המרכזי עליו נשענת כלכלת איראן בדרך לקריסה? דוח חדש של חברת האנליטיקה הבינ"ל קפלר (Kpler) מצביע כי המצור הימי של ארה"ב על מצר הורמוז, מביא את משבר הנפט של משטר האייתוללות לשיא חדש. לפי הדוח, אחסון הנפט של איראן הידלדל עד מצב שהוא עשוי להסתיים בתוך 22־12 יום בלבד.
המשמעות, לפי קפלר, היא שהרפובליקה האסלאמית תאלץ לקצץ את הפקת הנפט ב־1.5 מיליון חביות עד אמצע מאי. כבר כעת, בעקבות המצור הימי, ההפקה האיראנית הצטמצמה לכ־2.5 מיליון חביות ביום, על פי גולדמן זאקס.
● אחרי כמעט 60 שנה: מה עומד מאחורי הודעת הפרישה של איחוד האמירויות מאופ"ק?
● האיחוד האירופי מאיים בסנקציות על ישראל סביב רכש חיטה מרוסיה
"עד עתה, נראה כי המצור האמריקאי יעיל מאוד. אף ספינה שנשאה נפט איראני לא הצליחה להימלט ממנו", מציינים בחברת האנליטיקה. עוד מעריכים בקפלר כי כ־184 אלף חביות נמצאות בים, כאשר 60 מתוכן נמצאות במפרץ הפרסי ובמפרץ עומאן. על כן, הן לא יכולות לצאת לים הפתוח. יתר 124 אלף החביות נמצאות בסביבת סינגפור ובקרבת הלקוחה המרכזית סין.
"איראן נותרת בלי יכולת לייצא נפט", אומר בני סבטי, חוקר איראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "אין להוציא מכלל אפשרות שהם ילכו להתאבדות כלכלית", מוסיף סבטי. "יש מי שמשווה את איראן הנוכחית ליפן בתום מלחמת העולם השנייה שלא הבינו כי הם מוכרחים לעצור את המלחמה".
אובדן של 250 מיליון דולר בתוך חודשים
עד לפני המצור, יצוא הנפט האיראני עמד על כ־1.85 מיליון חביות ביום. לעומת זאת, המצור הקטין את קצב היצוא לכ־567 אלף חביות ביום בלבד. בהתחשב במחירי הנפט האיראני בשוק, ההפסדים של הרפובליקה האסלאמית יעמדו בתוך שלושה עד ארבעה חודשים על כ־250-200 מיליון דולר ביום.
מחיר הנפט חצה שוב רמה של 110 דולר לחבית
ברקע ההודעה הדרמית של איחוד האמירויות על עזיבתה את קרטלי הנפט OPEC ו־OPEC+ והמצור האמריקאי על הורמוז, מחירי הנפט ממשיכים לזנק.
המחיר לחבית ברנט עומד שוב על רמות של יותר מ־110 דולר - לראשונה מאז ה־20 במרץ, אז חבית ברנט נמכרה ב־112 דולר. הפעם האחרונה שהנפט היה גבוה עוד יותר היה במאי 2022, זמן קצר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה.
גם בטווח הארוך, אפילו אם המלחמה תסתיים, המחירים צפויים להישאר גבוהים. בגולדמן סאקס מעריכים כי מחיר הנפט בסוף השנה צפוי לעמוד ל־90 דולר. בנוסף, מחיר החוזים העתידיים לנפט באפריל 2027 חצה את השיא ועומד כעת על מעל 82 דולר לחבית, מעל השיא של 81 דולר שנרשם במרץ האחרון.
המרוויחים: היצואנים האמריקאים
כעת, צרכני הנפט בעולם מחפשים חלופות. מי שנהנים בטווח הקצר הם דווקא יצואני הנפט האמריקאים: הם מתאמצים להוציא מהאדמה כל טיפת נפט שניתן בטווח הקצר כדי לנצל את המחירים הגבוהים, ויצוא הנפט והדלקים של ארה"ב עלה מ־11 מיליון חביות ביום לפני המלחמה ל־13 מיליון ביום כעת, על פי משרד האנרגיה האמריקאי.
עם זאת, בתעשייה מציינים שיש גבול לכמה שהיצוא האמריקאי יכול לעלות ללא השקעות הון ארוכות טווח. בדרך כלל, עלייה בייצור מגיעה ממדינות המפרץ, שמחזיקות תשתיות ייצור נרחבות, אך הן כמובן חסומות בעקבות המצור על מצר הורמוז. המעט שהן כן יכולות לייצא מוגבל על ידי צינורות יבשתיים.
ברקע זה, אנרגיות מתחדשות תופסות תאוצה משמעותית בחודשים האחרונים: מדד תל אביב קלינטק זינק מתחילת המלחמה בכ־17%, לעומת אחוזים בודדים בתל אביב נפט וגז ובתל אביב 35 כאחד.
בשלב זה, הפגיעה באיראן עדיין לא מורגשת באופן משמעותי. הסיבה היא שכ־90% מהנפט המיוצא האיראני מגיע לסין, ומשך השיט של הספינות עד צפון־מזרח המדינה עומד על כחודשיים. מאותו שלב, לבייג'ינג יש חודשיים נוספים להסדיר את התשלום.
בארה"ב כבר מזהים - המצור עובד
"התיאבון של הנשיא טראמפ לחדש את הלחימה הוא נמוך מאוד", מעריך יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס. "לצד זאת, הוא מזהה שהמצור אפקטיבי מאוד. על כן, חידוש מלחמה יהיה רק בכפוף לתנאים מהיום הראשון של הלחימה בשאגת ארי. אחרת, המצור ימשיך. עם זאת, כשיש כל כך הרבה כוחות בשטח, כולל שלוש נושאות מטוסים, לדברים עשויה להיות דינמיקה משלהם, במיוחד כשאדם אחד מחליט - נשיא ארה"ב".

דיין מציין את התייצבות מחיר הברנט על כ־110 דולר לחבית כתרחיש שעימו טראמפ יכול להתמודד, בניגוד לחידוש הלחימה שעשוי להאמיר את המחיר לכ־150 דולר לחבית. "על הצעד הנוכחי נשיא ארה"ב אומנם משלם מחיר, אבל זו האפשרות הפחות גרועה מבין השתיים".
בנוסף, מזכיר האוצר סקוט בסנט אמר לאחרונה שלאיראנים לא יהיה היכן לאחסן נפט, ולכן הם ייאלצו לצמצם את השאיבה. "תעשיית הנפט המקרטעת של איראן מתחילה להפסיק את ההפסקה בזכות המצור של ארה"ב", הוא צייץ ברשת החברתית X.
"האמריקאים מבינים את הלחץ שבטהרן", אומר דיין. "בשורה התחתונה, זו מלחמה על אורך רוח. כל אחד חושב שהשני יישבר ראשון. הם מבינים את הנקודה וכשמפנימים שהם מבינים כי הלחץ הכלכלי אפקטיבי, ומצד שני התיאבון ללחימה לא גדול - רואים שהמצור הוא כלי לגיטימי".
לא רק נפט: אובדן של 6.4 מיליארד דולר בשנה
הלחץ הכלכלי על איראן לא מסתכם בהשפעות המצור האיראני על תעשיית הנפט. בינתיים, מנתוני המכס האיראני עולה תמונה עגומה: לפי הנתונים, הסחר שאינו נפט צנח בחודש האחרון של השנה הפרסית (21 בפברואר־22 במרץ) לכ־6.4 מיליארד דולר, 30% פחות מחודש קודם וב־50% ביחס לחודש המקביל בשנה הקודמת.
הגורם המשמעותי שהשפיע על הצניחה זו איחוד האמירויות, שותפת הסחר השנייה בהיקפה של איראן, שהשהתה את הסחר עמה בתחילת מרץ. מזכיר האוצר בסנט הבהיר לא מכבר כי בוושינגטון דאגו לפעול מאיחוד האמירויות, במטרה שזו תהדק את הפיקוח על זרימת העברת הסחורות לטהרן, באמצעות המערכת הבנקאית שלה.
בה בעת, הסחר עם סין צנח דרסטית, כפי שמשתקף מנתוני בייג'ינג. במכס הסיני מצאו כי היקף הסחר במרץ השנה עמד על 184 מיליון דולר, לעומת 907 מיליון דולר בתקופה המקבילה אשתקד. התוצאה הסופית היא שלאורך השנה הפיסקלית החולפת של איראן, הסחר שאינו נפט הסתכם בכ־109 מיליארד דולר (53% מתוכה יבוא), ירידה של 16% לעומת השנה הקודמת.
השאלה גדולה: האם האיראנים יתקפלו?
בסיכומו של דבר, התקווה האמריקאית להסכם עם איראן לא מגיעה בחלל ריק. לא בכדי דרשו במשטר האייתוללות את הסרת המצור כתנאי לחידוש המשא ומתן, שבין כה וכה צפוי להתחדש בסוף השבוע הקרוב, על פי דיווחים.
השאלה הגדולה, כפי שצופים בקפלר, היא האם מפקד משמרות המהפכה אחמד וחידי ומזכיר המועצה האיראנית לביטחון לאומי מוחמד באכר זולכאדר אכן ייתנו קרדיט לצוותי המו"מ. זו שאלה קריטית, לאחר שאפילו את יו"ר הפרלמנט הקיצוני מוחמד באכר קליבאף הם דאגו להזיז מתפקידו, בגלל שלתפיסתם הוא היה "מקל" מדי בתהליך מול ארה"ב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.