רגע אחרי שא', קבלן מהצפון, זכה במכרז לבניית תשתית ממשלתית חשובה, הוא קיבל טלפון מ"נציג של חברת שמירה" באזור. "לאשתך יש רכב כחול יפה. חבל שהיא תעשה תאונה", אמר לו הנציג. המסר היה ברור: תשלם לנו דמי שמירה, ולא נפגע ביקיריך. "ברור ששילמתי, ואני עדיין משלם. מי לא היה משלם?", אומר א' לגלובס.
● "87% מהקבלנים נדרשים לשלם פרוטקשן": המספרים מאחורי אובדן המשילות
● מתווה הפיצויים לעסקים על "שאגת הארי" יוצא לדרך: מתי הכסף יגיע ומי זכאי?
קבלן נוסף מספר לגלובס כי את האיום הוא קיבל בדרך יצירתית יותר: באמצעות רחפן. "קיבלתי את שיחת האיום אבל הודעתי לעבריין שאני לא צריך שירותי שמירה, כי אני מסודר, והתחלנו לעבוד עם קבלן משנה בשטח. מכיוון שאנחנו לא בונים בניין למגורים אלא פרויקטים לאומיים, יש מרחק גדול מהכניסה לשטח, והכול מגודר. אז איך העבריין יגיע לאיים? פתאום באמצע יום העבודה מגיע רחפן עם רמקול, נעצר מול הקבלן, 'פנים מול פנים', ומאיים עליו שאם הוא לא מפסיק את העבודה, הוא והעובדים ייפגעו. והכול ברמקול מאוד חזק. תוך כמה דקות כל העובדים יורדים מהפיגומים ואומרים לי 'אנחנו הולכים הביתה, לא רוצים לעבוד'. במצב כזה אין ברירה, אתה חייב לשלם את ה'מס' שהם דורשים".
המס, דמי השמירה או דמי החסות הם חלק מתופעת "הפרוטקשן" שמטילה אימים על קבלנים באתרי בנייה ברחבי הארץ, שמספרים על איומים מרומזים או ישירים מצד גורמים עברייניים ו"תגובות" קשות לסירוב לעבוד איתם. סירוב כזה עולה ביוקר: מכונות וציוד יקר ערך נגנבים או מנופצים, מכוניות אישיות נשרפות, ובקבוקי תבערה נזרקים לעבר בתיהם. יש גם פעמים שרימון מונח מתחת למכונית או שמבוצע ירי אל עבר הבית, כשכל המשפחה בפנים.
מהו באמת היקף התופעה שכולם מכירים אבל מעטים מעזים לחשוף, אילו כלים חדשים מנסה המדינה להפעיל כדי להשיב את המשילות לשטח, ומדוע המלחמה הזו היא קרב על עתידו של המשק הישראלי כולו?
הטיפול המשטרתי - "כמו אקמול לחולה סופני"
בדוח שפרסם השבוע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על היבטי משילות בנגב, הוצגה תמונה עגומה בנוגע להיקף התופעה: מסקר שנערך בפברואר 2025 על־ידי ארגון הקבלנים והבונים במחוז תל אביב והמרכז עולה כי 87% מהקבלנים והיזמים התבקשו לשלם דמי חסות באתרי בנייה, ומדובר בתופעה כלל־ארצית. עוד נמצא שכ־75% מהקבלנים חוששים להגיש תלונה, וכי קבלנים רבים נמנעים מלגשת למכרזים.
קבלן ששוחח עם גלובס מספר שקיבל שיחה מאיימת מ"ספק משאבות בטון": "הוא התקשר והציע לי את השירות שלו במחיר גבוה במאות אלפי שקלים מהחברה שאני עובד איתה. יש לי אופציות זולות יותר וחברות מקצועיות יותר, אבל כשביקשתי 'לחשוב על זה' קיבלתי רמז עבה שלא כדאי לי. יום למחרת מצאתי בקבוק תבערה תלוי יפה על השער של הבית שלי, במיקום שאי־אפשר לפספס. בשיחה הבאה הוא רמז לי שכדאי לקחת אותו כדי שלא יהיה נזק לרכוש או לחיים של מישהו שקרוב אלי. אז אני עובד עם קבלן ביצוע פחות טוב ממה שהייתי רוצה, שמופעל על־ידי גורמים עבריינים, ומשלם לו יותר ממה שהייתי משלם לקבלן טוב יותר. זה מה יש".
וכך, הכספים הרבים שמשולמים לארגוני הפשיעה מצאו עצמם גם במספרים שהופיעו בדוח מבקר המדינה: 50% מהקבלנים ציינו כי תופעת הפרוטקשן מביאה להתייקרות של פרויקטים בסכומים שנעים בין רבע מיליון שקל למיליון שקל.
מהצד השני חשפה משטרת ישראל השבוע את מאחורי הקלעים של חקירה יוצאת דופן בתחום הפרוטקשן, שבמסגרתה חוקרי להב 433 התחזו במשך חודשים ארוכים לקבלנים ועבדו באתר בנייה פעיל, כדי לתפוס ברשת ארגון עברייני שמטיל אימה על קבלנים באזור ראשון לציון והסביבה. בין השאר, הארגון דורש כ־10,000 שקל דמי שמירה חודשיים מהקבלנים, ללא מתן שירותי שמירה בפועל.
כדי "לפתות" את הגורמים העבריינים לפעול, הקימה המשטרה חברה קבלנית לעבודות בנייה ופיתוח, בהמתנה לסחיטה שהייתה צפויה להגיע. כעבור זמן מה, הגיעה פנייה מצד החשודים לתשלום דמי שמירה. הבלשים המתחזים לקבלנים שילמו את דמי החסות, ורגע אח"כ הורידו את קסדות הבטיחות הצהובות שחבשו משך חודשים כעובדי אתר בנייה ויצאו לעצור את הסוחטים. בלשי יחידת פרוטקשן דרום להב 433 יחד עם שוטרי מחוז דרום ולוחמי משמר לאומי של מג"ב עצרו ועיכבו 11 חשודים בסחיטת דמי חסות בכסות שירותי שמירה, ממספר קבלנים באתרי עבודות באזור ראשון לציון, לרבות שפד"ן.
"זה כמו לתת אקמול לחולה סופני. הוא מרגיש נעים עשר דקות, ואחר־כך כואב לו בכל הגוף", אומר א' בהתייחס לטיפול המשטרתי. "אנחנו מרגישים לבד בשטח".
מכרזים ממשלתיים מוטים באיומים
"יש שתי מילים שמתארות את הפשיעה הכלכלית: אחת זה טרור, והשנייה זה סרטן בתוך הבטן", אומר סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, יהודה לשמן, אשר מסביר כי הפשיעה הכלכלית גם משנה את פניה כל הזמן: "בשנים האחרונות העבריינים השתכללו ועשו מהלך של השתלטות על חברות קיימות ופעילות והפיכתן לכלי לסחיטה. הם משתמשים בשיטות הכי אלימות שיש - סחטנות, אלימות ושריפת ציוד - כדי לאלץ את הקבלנים לשלם להם ולתת להם שליטה על השמירה באתר. אם אתה לוקח חברת שמירה לגיטימית אחרת נותנים לך להבין שאתה חייב לשלם דרך זה ששורפים לך כמה טרקטורים ופוגעים לך בעבודות, ובדרך־כלל הקבלנים נכנעים".
לשמן מספר שבהתאחדות מצטברות תלונות של קבלנים שמספרים סיפורים מעוררי אימה והפחדות בשיטות מגוונות. אחד הסיפורים האלה הוא של חברה שקיבלה פרויקט בצפון ופרסמה מכרז לקבלני ביצוע לפרויקט בהיקף ניכר, אך גילתה שרוב הקבלנים שעובדים איתה נמנעו מלהגיש הצעות.
בעל חברת הקבלנות מספר: "אני מכיר אישית את אחד מקבלני הביצוע שסירב להציע הצבעה במכרז, אז הרמתי אליו טלפון ושאלתי למה הוא לא מגיש הצעה. הוא ענה: 'זה הגיע לידיעת משפחה מסוימת מאזור נצרת, שכולם יודעים את שמה, והם באו אלי הביתה ודרשו 'רק 5% במזומן מהיקף העבודות'. הוא לא היה מרוויח 5%, אז מאיפה ישלם? הצעתי לו ללכת להתלונן, אבל הוא נבהל ואמר לי 'הם יהרגו את הילדים שלי'" .
במקרה אחר סיפר אחד הקבלנים ללשמן שכאשר התמודד על מכרז באחת המועצות האזורית, השליח שהיה אמור להגיש את טפסי המכרז והערבויות נעצר בדלת המועצה על־ידי גורם עברייני שהזהיר אותו ש"אם הוא מגיש את הטפסים הוא מת". "התברר שבאותו יום הגיעו כמה וכמה אנשים להגיש טפסים למכרז ואותו גורם הזהיר אותם שדמם בראשם אם הם מגישים", מספר לשמן.
בסוף, לדבריו, רק שניים מתוך 12 הקבלנים שהיו בסיור בשטח התמודדו במכרז. "אלה היו הגורמים העבריינים", מספר לשמן. "הם נכנסו ולקחו את העבודה לקבלנים לגיטימיים. לא כל־כך מעניין אותם המחיר. אין להם בעיה להציע הצעה נמוכה כי הם מכריחים קבלן אחר לעבוד שם בלי רווח תוך כדי איומים, וגם משתמשים הרבה פעמים באתר כמכבסה של כסף מזומן".
הסיפורים לא נגמרים. "פנה אליי קבלן נוסף וסיפר לי שיש להם חצר גדולה של ציוד בדרום באחד המושבים, וכל שבת אחד משלושת הבעלים מבלה את השבת בחצר כדי שלא יפגעו בציוד", מספר לשמן. "ממה שאנחנו שומעים, אתה לא יכול לבצע פרויקט בצפון או בדרום בלי לשתף פעולה עם הפשיעה הכלכלית".
"קבלנים שמתלוננים הופכים לברווז במטווח"
למרות שזה פוגע בהם אנושות, קבלנים רבים נמנעים מהגשת תלונות למשטרה. המשטרה רואה בסחיטת דמי החסות "עבירת חשיפה" - עבירה שבדרך־כלל לא מוגשות בגינה תלונות, ולכן היא נחקרת כפעילות יזומה של משטרת ישראל.
"צריך להבין מה קורה לקבלן שמגיש תלונה", מסביר לשמן: "ראשית, חברות הביטוח מפסיקות לבטח אותו; שנית, הבנקים מקשים עליו מאוד בקבלת ערבויות וכל מה שנדרש לצורך הביצוע; ושלישית, המשטרה שאומרת שבאופן תיאורטי יש לה תוכנית הגנה על קבלנים שמתלוננים - לא הפעילה תוכניות כאלה בפועל. זאת אומרת שקבלן שמתלונן פוגע פגיעה קשה מאוד בעסק שלו וגם הופך לברווז במטווח".
לדברי לשמן, המדינה לא לוקחת אחריות מספיקה על האירוע. "אם מישהו מוציא מכרז, הוא חייב לדאוג שלקבלן תהיה יכולת לבצע את העבודה בצורה סבירה. מה שהיום עושים זה להשאיר את הקבלנים להילחם לבד. כרגע הקבלן מתמודד בחזית ישירה מול הפשיעה הכלכלית. כשהם מגיעים אליו, אין לו את היכולות, את הכוחות ואת הרצון להילחם בעבריינים. החבר'ה האלה, גם אם יש שומר חמוש בשטח, זה לא בעיה בשבילם. הם פשוט באים וקושרים אותו, או שמראש הוא משתף איתם פעולה כי הוא מבין שאין לו סיכוי".
לשמן מספק נבואת זעם מפחידה במיוחד, אם המצב יימשך: "בסוף זה יגרום לעזיבה גדולה של התחום ומי שישתלט עליו יהיו עבריינים. ואיזו עוצמה תהיה להם, איזו השפעה על הפוליטיקאים? כל הענף הזה עלול להידרדר לידי גורמים לא לגיטימיים והם ישתלטו על זרמי כסף אדירים, מיליארדים של המדינה בפרויקטים לאומיים, וזו תהיה מאפיה שלא ניתן יהיה להתגבר עליה. הדבר הזה הוא סרטן בתוך הגוף וזה לא רק בקבלנות. זה גם בחקלאות, גם בתעשייה".
גם הקבלן א' מרגיש שהמדינה לא שם. "המדינה צריכה לתת לי את המענה, אבל היא משאירה אותי לבד מול העבריינים. סגרתי מחלקה של תשתיות בגלל הדבר הזה. החלטתי לעבוד על מכרזים עם פחות כסף כדי שלא אצטרך להתמודד עם סכנת חיים כל הזמן. מה אני צריך לקבל איומים בשמונה בבוקר, בשש בערב או בשתיים לפנות בוקר?", הוא אומר. "אני מוכן לקנות סיכון. אלה החיים. אני כקבלן קונה סיכון כשאני הולך להגיש הצעה, כשאני הולך לבנות בניין ובכל פעולה שאני עושה. אבל אני רואה את אוזלת היד של המדינה מול העבריינות הזאת ואני משתגע. בואנ'ה זה אצלך בגינה, בפרויקטים לאומיים".
הקבלנים לא מגישים תלונות. איך המדינה תדע שאתם במצב הזה?
א': "אם אני מגיש תלונה אני מסמן לעצמי מטרה על הגב. העבריינים יודעים הכול. דיברתי עם פקד כזה או אחר והגשתי תלונה הם כבר יודעים לומר לי שעה אחרי 'כן, אני יודע שהגעת לפקד הזה, והיית עם חולצה אפורה'. המדינה לא צריכה אותי כדי לתפוס את העבריינים. הם מסתובבים בלי בושה באתרים, נוסעים ברכבי יוקרה בלי שום הכנסה מוצהרת ומנהלים אורח חיים ראוותני. כולם יודעים איזו משפחה שולטת באיזה שטח. שיעשו בדיקה מה עומד מאחורי החברות הללו. הם יגלו מהר מאוד הכול".
חקיקה ויחידות מתמחות: מה עושה המדינה?
למרות התחושות של הקבלנים שהם מופקרים לגורלם, לא ניתן לומר שהמדינה אדישה למצב. באוגוסט 2023 חוקקה הכנסת כהוראת שעה לחמש שנים, עבירה חדשה של גביית דמי חסות, עם שתי דרגות חומרה: גביית דמי חסות ללא איומים, שבצידה עונש של 6 שנות מאסר; וגביית דמי חסות תוך שימוש באיומים, שהעונש בצידה חמור יותר (7-9 שנות מאסר). החקיקה זכתה לכינוי "חוק הפרוטקשן".
לפני שנה, במסגרת הדיונים לאישור תיקון נוסף לחוק - שמטרתו לאפשר לבית המשפט לשמוע עדות שלא בנוכחות הנאשם בעבירה של גביית דמי חסות, וכן קביעת עבירה חדשה בחוק העונשין של נטילת דמי חסות - הציגה המשטרה נתונים שלפיהם מאז חקיקת "חוק הפרוטקשן" הוגשו כתבי אישום ב־12 תיקים מכח החוק ונפתחו 171 חקירות. לא קיימים נתונים מעודכנים יותר, אך בכל מקרה גם המדינה מודה שהמספרים הללו לא משקפים את מספר העבירות בפועל, שכן כאמור רוב הקבלנים לא מגישים תלונות.
לפני מספר ימים קיימה ועדת חוק חוקה ומשפט דיון בתיקון נוסף לחוק שאמור להילחם בעבריינות הכלכלית, ובתוכה תופעת הפרוטקשן. החוק הבא יקבע איסור על התקשרות עם ספקים מסוימים, בתחומים כמו טיפול בפסולת, הסעות או שירותי אבטחה ושמירה, אם יתברר כי הספק או גורמים הקשורים אליו מעורבים בפשיעה חמורה.
עוד כחלק מהמאבק בתופעה, ביוני 2024 הוקמו יחידות מיוחדות במשטרת ישראל, כחלק מיחידת להב 433, לטיפול בעבירות פרוטקשן באופן ייחודי. "זו ההתמחות הייחודית שלנו, ויש תוצאות", אומר ישראל חזן, ראש יחידת פרוטקשן דרום של להב 433. "בשנה שעברה היה לנו תיק בעמק שרה שאני קורא לו 'הגביע הקדוש' של הפרוטקשן, שהגיע להרשעה ב־16 אישומים. היו תיקים של משפחה בדואית מהנגב שהשתלטה על השמירה באילת ללא שמירה בפועל והטילה אימה על כל הקבלנים הגדולים בעיר, ועוד תיקים רבים. יש הרבה הצלחות אבל זה מאבק קשה".
חזן מתייחס בין היתר לשליחתם לאחרונה של עאטף אבו סבית (46) ובנו אוסאמה (24), תושבי חורה שבנגב, במסגרת הסדר טיעון, ל־12 ו־15 חודשי מאסר בגין סיוע לגביית דמי חסות מעסקים באזור התעשייה עמק שרה בבאר שבע; ולכתב האישום שהגישה פרקליטות המדינה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד בעלי חברת שירותי השמירה והניקיון "קבוצת גלאון", וכן נגד ראמי אבו סבית מהיישוב אבו תלול שבנגב בטענה שגבו - על־פי כתב האישום - דמי חסות בסכום מצטבר של כ־2.14 מיליון שקל מקבלנים ואתרי בנייה באילת, במסווה של שירותי שמירה.
עוד הוגשו לאחרונה כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד ארבעה נאשמים תושבי טמרה ורומת הייב בגין מעורבותם בגביית דמי חסות באזור הצפון, ולבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד תושב אבו קורינאת, בגין עבירות של סחיטה באיומים וגביית דמי חסות מקבלנים בירוחם.
אין מקום מוגן בארץ: "לכל אזור הבוס שלו"
"אני מקווה שבעקבות כל ההצלחות והפרסומים יותר קבלנים יסכימו לשתף איתנו פעולה וככה נצליח יותר לפגוע בתופעה הזאת שמשתכללת כל הזמן", אומר חזן ומתאר את מה שהוא מכנה "האבולוציה של העבריינות הכלכלית": "יש את המקרים הקלאסיים של איומים ישירים ודרישת תשלום. למשל, תפסנו בשנה שעברה בן אדם שהיה עובר על גמל בירוחם ולוקח כמה מאות שקלים מכל בן אדם שבנה וילה. זו תופעה נוראית, אבל זה בקטנה. אחר־כך, העבריינים עברו לחברות. הם היו פותחים חברות קש ללא עובדים או ספקים, בתחום כוח־האדם או השמירה ותמורת תשלום על השמירה הם היו מספקים לקרבן חשבונית פיקטיבית. בשלב הבא, אחרי שהם ראו שאנחנו תוקפים אותם בכל האמצעים והמאבק בחשבוניות הפיקטיביות חשף אותם, הם חברו לחברות אבטחה קיימות ולכאורה לגיטימיות, ודרכן סחטו את הקורבנות".
מדובר בחברות שמירה אמיתיות שעובדות בכל הארץ, ומספקות שירותי שמירה גם לבתי ספר ולמוסדות של המדינה. "השמירה על אתרי בנייה זו אחת הנישות שלהן", מסביר חזן. "אותן חברות מייצרות לבקשת ה'ראיס', ראש ארגון הפשע, את הקרקע שבמסגרתה הראיס פונה לקורבן ומחייב אותו לשכור את שירותי החברה. הקורבן מעביר את הכסף לאותה חברת שמירה וחברת השמירה דואגת להעביר את הכסף לחשודים שלנו בכל מיני דרכים, לרוב דרך תלושים עם שמות של עובדים פיקטיביים".
לדברי חזן, אף אזור בארץ לא מוגן. האזורים בארץ חולקו על־ידי העבריינים לאזורי פעילות. "משפחות הבדואים של הדרום חילקו את הארץ לאזורי שליטה וכל אחד יודע איפה הוא עובד, וגם הקבלנים מכירים איפה העבריינים עובדים. באזור ראשון זה אבו סבית, באזור נאות חובב זה אל דנפירי שהשבט נמצא 300 מטר מאזור התעשייה. כל אזור יש לו את הבוס שלו, הקשר שלו ואת משפחת הפשע שלו", הוא מסביר. "בצפון זה טיפה יותר מורכב, כי בצפון יש לך אוכלוסייה הטרוגנית, ולא הומוגנית כמו בדרום. יש שם ארגוני פשע מוכרזים שהם מוכרים לכולנו, כמו חרירי ואבו לטיף, בניגוד לדרום והמרכז שנשלטים בעיקר על־ידי משפחות בדואיות מבירת הנגב, שם יש יותר גורמים עבריינים שונים".
"מנהלים את החקירה בלי להתבסס על הקורבנות"
חזן מבין את הקבלנים שנרתעים מלהגיש תלונות כי הם חוששים - "וגם בסוף קבלן שמתלונן במשטרה, הופך לגורם סיכון בחברות פיננסיות וחברות ביטוח", הוא אומר. אבל הוא סבור שעבור חלק מהקבלנים הסידור של ה"שמירה" לפעמים מתקבל כנח יותר מכאבי הראש הכרוכים במאבק נגד. "הרבה פעמים אותו קבלן משלם לעבריין סכום שהוא נמוך משמעותית מאשר אם הוא היה לוקח באמת שמירה אמיתית של אנשים חמושים עם הכשרה".
עוד הוא מוסיף כי "אותו חשוד גם נותן לקבלן סוג של ביטוח למקרה שמשפחה אחרת תיכנס ותגנוב או תגרום לו נזק, אז הוא ישפה אותו או יחזיר לו את הציוד שנגנב. איך הוא משפה אותו? הוא אומר לו חודשיים אל תשלם לי שמירה. עשיתי טעות. גנבו לך, אז אתה לא משלם לי. לא נעים להגיד, אבל יוצא לפעמים שההסדר הזה נוח. שלא יהיה ספק, הקבלנים הם קורבנות לכל דבר, הם נמצאים בסוג של מלכוד, אז הם לפעמים בוחרים ברע ה'קל' יותר".
אז איך אתם פועלים למיגור התופעה ללא תלונות מהקורבנות?
"משטרת ישראל מפעילה את כל סוגי המודיעין שקיימים ואת כל האמצעים שיכולים לעלות על הדעת שקיימים אצלנו, ואחרי שאנחנו מאתרים חשוד בתא שטח מסוים, אנחנו מתחילים לבצע כל מיני פעולות אקטיביות מאחורי הקלעים במטרה לאסוף ראיות מבלי שנצטרך להתבסס, לפחות בשלב הזה, על הקורבנות. אבל בסוף בשביל להגיש כתב אישום, אתה חייב שהקורבן ידבר וימסור את הגרסה שלו. אף קבלן, אף קורבן, לא רוצה להיות בפרונט של האירוע ראשון. לפעמים אין ברירה ואנחנו צריכים באמת לגלות יצירתיות כמו הסיפור שהקמנו חברה קבלנית פיקטיבית. אחת השאיפות הכי גדולות שלנו היא להחזיר את האמון של האזרח, הקורבן, במשטרה".
מלבד החקירות פועלת המשטרה באפיק נוסף: אפיק מינהלי. חזן: "אנחנו מבצעים אכיפה מינהלית שכוללת שלילת רישיונות לחברות ועסקים של עבריינים על־ידי פנייה לרגולטור הרלוונטי, וחילוט אזרחי. התופעה של הפרוטקשן לא ייחודית לקבלנים. זה קורה בעסקי מזון, שטיפת מכוניות, מפעלים. כל עסק שמחובר לקרקע במקום מסוים הוא פוטנציאל פרוטקשן. תמיד יימצא מישהו שרוצה להרוויח על חשבון האנשים הלגיטימיים שעובדים קשה ואנחנו משתדלים לתת טיפול הוליסטי, גם לפגוע בחשודים וגם בחברות שנותנות להם את הכסות החשבונאית, במטרה באמת לעשות פה שינוי".
הביקורת על הענישה המקלה מחלחלת
מי שמגישה את כתבי האישום בתיקי הפרוטקשן הגדולים היא המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. לדברי עו"ד טל פרג'ון, המשנה לראש המחלקה, "מאוד קשה לעקור את התופעה הזאת מהשורש. יש גורמים בשטח שמנצלים את המצוקה של הקבלנים וסוחטים אותם או גובים דמי חסות תוך ניצול מצוקה עם או בלי איום מפורש, אבל עם איום משתמע שאם לא ישכרו את שירותי השמירה שלהם, שהם במידה רבה פיקטיביים, אז ייגרם נזק לאתר הבנייה, ואולי אפילו פגיעות בנפש".
לדבריו, "המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט עושים מאמצים רבים למגר את התופעה, ובהחלט יש הישגים. נפתחות חקירות, מוגשים תיקים ויש הרשעות. מטבע הדברים, אנשים לא ששים להתלונן ובטח לא ששים להעיד במשפט בתיקים מהסוג הזה, והמשטרה עובדת קשה לאתר את המודיעין ולדאוג שיהיה גם מתלונן בסוף. במקרים רבים הם מצליחים ואנחנו מגישים כתבי אישום, ומצליחים להגיע להרשעות. בבתי המשפט לאחרונה ניכרת מגמה של החמרה בענישה. כמובן שזאת מלחמה סיזיפית שלא יכולה להיגמר באבחה אחת. זאת מציאות שקיימת בכל הארץ, ואנחנו פועלים למגר אותה".
בעוד שבעבר נשמעו תלונות על העונשים הקלים הנגזרים בעבירות דמי חסות, נראה שהמאבק למיגור התופעה מחלחל גם לבתי המשפט. כך, לפני כשנה החמיר העליון את עונשו של נידאל אבו לטיף, אשר הורשע במה שהוגדר כתיק הדגל של הפרוטקשן בצפון. שופטי העליון גזרו על אבו לטיף 5.5 שנות מאסר בפועל, במקום 4 שנים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי. בנובמבר 2024 אף החמיר בית המשפט העליון את העונשים שהוטלו על שני נאשמים נוספים בפרשה - על פאדי ערטול גזר העליון 36 חודשי מאסר במקום 28 חודשים שנגזרו במחוזי, ועל חאלד אסלן נגזרו 33 חודשי מאסר במקום 26 חודשים.
בפברואר אשתקד החמיר העליון את עונשו של חמזה דחלה בגביית פרוטקשן ביישוב טורעאן מ־3 שנות מאסר ל־7 שנות מאסר בפועל. על נאשם נוסף, נאיף דחלה, הוטלו 6 שנות מאסר במקום שנתיים וחצי במחוזי. "התמודדות עם עבריינות מסוג זה מחייבת הטלת עונשי מאסר ממושכים מאחורי סורג ובריח", כתב אז השופט יוסף אלרון, והוסיף כי "העבירות שבהן עסקינן מערערות את מהלך החיים התקין של קורבנותיהן, גורמות להם לחוות מצוקה, השפלה ופחד, ואף מסיבות להם נזקים רבים במישור הכלכלי והנפשי".
