גגות סולאריים / צילום: Shutterstock
כלי חדש של משרד האנרגיה והמרכז למיפוי ישראל (מפ"י) מציג לראשונה את הפוטנציאל הסולארי של גגות ברחבי ישראל, באמצעות צילומי לוויין באיכות גבוהה ובינה מלאכותית. המערכת מאפשרת לעקוב אחר מימוש פוטנציאל זה לפי יישובים, שכונות וסוגי שימושים, במטרה לסייע בגיבוש מדיניות ולעקוב אחר יישומה בפועל. בנוסף, היא מדרגת את הרשויות המקומיות לפי שיעור מימוש הפוטנציאל הסולארי בתחומן, בין אם במגזר הפרטי ובין אם במגזר הציבורי ובנכסי העירייה עצמם.
● השדה הסולארי הזול בישראל יוקם בדימונה. איך זה ישפיע על חשבון החשמל שלכם?
● האם בניין יכול להיות עצמאי אנרגטית?
מבין הערים הגדולות, שבהן יותר מ־100 אלף תושבים, מודיעין מובילה את דירוג מימוש הפוטנציאל הסולארי עם 16.2%, אחריה באר שבע עם 16% ובית שמש עם 13.7%. במונחים אבסולוטיים, באר שבע ניצבת בראש הרשימה בפער משמעותי: בעיר מותקנים מתקנים סולאריים בהיקף של 59.2 מגה־וואט, לעומת 36.6 מגה־וואט בלבד באשדוד שבמקום השני. כלומר, בירת הנגב היא גם בירת הגגות הסולאריים של ישראל.
בסך־הכול, 12.3% מפוטנציאל הגגות הסולאריים בישראל כבר ממומש, אך בערים הגדולות שיעור המימוש עומד על 7.6% בלבד. המשמעות היא שדווקא יישובים כפריים, שבהם יש יותר מבנים חד־קומתיים ומספר מצומצם יחסית של דיירים, מצליחים לממש את הפוטנציאל הסולארי שלהם בקצב גבוה יותר.
למבני תעשייה זה משתלם יותר
אחד המאפיינים הבולטים של הערים שנמצאות בראש הדירוג הוא היקף רחב של שטחי תעשייה ומסחר, שבהם המעבר לגגות סולאריים פשוט ומשתלם יותר. מדובר בגגות רחבי ידיים ופנויים יחסית, ללא דודי שמש, לצד צריכת חשמל גבוהה שהופכת את השימוש באנרגיה סולארית לכדאי במיוחד.
ובכל זאת, גם כשמתמקדים באזורי תעשייה בלבד, מודיעין ממשיכה להוביל: 49% מהפוטנציאל הסולארי באזורי התעשייה בעיר כבר מומש. במילים אחרות, כמעט כל מטר רבוע שני על גג תעשייתי במודיעין כבר מכוסה בפאנלים סולאריים.
שוכר של מרכז לוגיסטי בעיר מספר: "יש אצלנו פאנלים סולאריים שבעל הנכס התקין, והוא לוקח עליהם אחריות. מבחינתנו זה נוח, כי כעסק אנחנו מעדיפים להתמקד במומחיות שלנו". למרות ההתקדמות במגזר הפרטי, עיריית מודיעין עצמה מממשת רק כ־10% מהפוטנציאל הסולארי בנכסיה העירוניים, שיעור נמוך ביחס לרשויות מקומיות אחרות.
מן העבר השני של הרשימה נמצאות ערי המרכז: תל אביב עם 3.8% מימוש, רמת גן עם 3.7% והרצליה עם 3.2% בלבד. דווקא בערים הללו הפוטנציאל האבסולוטי גבוה במיוחד, אך שיעורי המימוש נמוכים. הסיבה המרכזית לכך היא שרוב הפוטנציאל שם מגיע ממבני מגורים, ולא ממבני תעשייה ומסחר שרוצים למקסם את התועלת הכלכלית של שטחי גג גדולים יחסית.
חמור מכך, בערי המרכז יש ריבוי בניינים רב-קומתיים, בהם התקנת גגות סולאריים נחשבת בעייתית במיוחד. זאת בשל צפיפות דודי שמש שחוסמים את רוב שטח הגג, וצורך בהסכמה רחבה של הדיירים (או בעלי הנכס) כדי להשקיע עשרות אלפי שקלים במערכת שתחזיר את ההשקעה רק בעוד מספר שנים.
בדיוק בשל כך, משרד האנרגיה ומינהל התכנון העבירו רגולציה שלפיה מבנים חדשים יחויבו בהכנה לפאנלים סולאריים כתנאי לקבלת היתר בנייה.
גגות של לולים ורפתות
בחינת הנתונים לפי סוגי מבנים, ללא קשר למיקום גיאוגרפי, מראה כי שיעור המימוש הגבוה ביותר נרשם בענף החקלאות. לא מדובר בפרויקטים "אגרו-וולטאיים" של הצבת פאנלים סולאריים מעל שדות חקלאיים, אלא בשימוש בגגות של לולים, רפתות ומבנים חקלאיים אחרים. מי שעובר בישובים כפריים יכול לראות זאת כמעט בכל מקום, וכיום כמעט שליש (32%) מהפוטנציאל של הגגות הסולאריים כבר ממומש. אחריהם נמצאים תחומי התעשייה עם 24%, הרשויות המקומיות עם 14.7% והמסחר עם 12.2%.
לעומת זאת, המגזר הציבורי נמצא הרחק מאחור עם 7.6% בלבד, ואילו במגורים שיעור המימוש עומד על 6.9%. הבעיה המרכזית היא שמבני המגורים מהווים יותר ממחצית מהפוטנציאל הסולארי בישראל, אך הוא מפוזר בין מספר עצום של חלקות קטנות ופחות משתלמות כלכלית, שלעיתים דורשות כאמור גם פינוי תשתיות קיימות והסכמות בין דיירים רבים.
זו גם הסיבה לכך שמשרד האנרגיה מציע כיום תעריפים גבוהים במיוחד לבעלי גגות קטנים, 48 עד 54 אגורות לקוט"ש, כדי לעודד התקנת מערכות סולאריות. לשם השוואה, ייצור חשמל סולארי קרקעי, כולל אגירה, עולה בדרך כלל כ־20 אגורות לקוט"ש בלבד. עלות זו מתגלגלת ישירות לציבור הצרכנים, ומימוש מלא של תכניות משרד האנרגיה לשנים הקרובות תעלה לנו קרוב למיליארד שקל בשנה - תוספת של כ־2.5% לחשבון החשמל.
במשרד מזכירים שבתחילת השנה הבאה הנוסחה תיפתח מחדש, וכנראה תרד כדי להקל על חשבון החשמל שלנו. הצד השני הוא החיוב הרגולטורי, שאמור לדאוג לכך שלפחות בבנייה חדשה יהיה קל יותר להתקין פאנלים סולאריים.
הכלי החדש של משרד האנרגיה ומפ"י, שאפשר את הניתוח הזה, כולל גם לוח מכוונים ש"מציג מידע בארבע רמות גיאוגרפיות: קנה מידה ארצי, רשות מקומית (עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות), שכונות בתוך רשויות מקומיות ואזורים סטטיסטיים מוגדרים, כך שבכל אחת מהרמות ניתן להבין את המימוש, והפוטנציאל בכל שימוש".
הוא כולל צילומי לווין ברזולוציה גבוהה שיכולה לרדת לרמת הבניין הבודד, ולהעריך את הפוטנציאל הסולארי שלו. זה כלי שקיים גם במגזר הפרטי, אך כעת הוא פתוח ומונגש לציבור ומאפשר מדידת פוטנציאל של שכונות שלמות. כדי לעודד רשויות מקומיות לתמרץ בנייה כזאת, "המשרד בשיתוף עם מפ"י יעביר לרשויות המקומיות באופן פרטני את שכבות המידע. מידע זה יוכל לסייע בהאצת ההתקנות של המערכות הסולאריות בשטחיהן".
לדברי רון אייפר, ראש החטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות, "מדינת ישראל הציבה יעד לאומי לאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. בשל תנאיה הייחודיים - התלות באנרגיה סולארית, מחסור בקרקע, גידול אוכלוסין וביקוש לחשמל - הפקת אנרגיה מתחדשת בדו-שימוש, כמו מתקנים על גגות וקירויים סולאריים, הם המענה המועדף".
ערן קינן, סמנכ"ל פיתוח עסקי במרכז למיפוי ישראל מסביר שהכלי שלהם "עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות של בינה מלאכותית ובינה עסקית מבוססת מיקום גאוגרפי. הכלי מאפשר מיפוי אוטומטי של פוטנציאל קיים להקמת מערכות סולאריות על גגות מבנים, מיפוי אוטומטי של הפרעות על גגות המבנים (כגון: דודי מים וקולטי שמש), חישוב הקרינה הסולארית ואיתור השטחים הפנויים על גגות המבנים להתקנה של מערכות סולאריות".