דיון בבג''ץ / צילום: דוברות הרשות השופטת
מאז הקמת הממשלה הנוכחית, אישרה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה כ־30 בקשות לייצוג משפטי נפרד בהליכים משפטיים נגדה. המשמעות היא שעורכי דין פרטיים מייצגים את הממשלה ולא היועצת עצמה. הנתון נחשב לחסר תקדים.
כשמוסיפים לכך את העובדה שהוועדה לאישור העסקת יועצים משפטיים חיצוניים אישרה סכום מצטבר של 3.5 מיליון שקל עבור מקרים אלו, מתבררת פרקטיקה שהפכה למעין שגרה: מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה נמנע מלייצג את עמדת הממשלה (תפקיד שבעבורו המערכת מתוקצבת), והמדינה מצידה מוציאה כספי ציבור כדי לממן לה ייצוג פרטי. בשל חילוקי דעות מתמשכים שאינם נפתרים, נוצר כפל הוצאות שמתגלגל כולו אל כיסו של האזרח.
● העליון לתובעים הייצוגיים: שלמו הוצאות של מיליון שקל לפני הערעור
● השיחות מרשות המסים שגרמו בהלה בקרב יועצי מס בחמש בבוקר
משרד המשפטים אישר לאחרונה שורת ייצוגים פרטיים לממשלה. לפני ימים אחדים אושר תשלום של 100 אלף שקל לעו"ד יצחק בם על יייצוג בעתירות בנושא מינוי חברי מועצת הרשות השנייה, ובתחילת החודש אושר תשלום של 100 אלף שקל לד"ר עו"ד הראל ארנון על ייצוג פרטי לרה"מ בנימין נתניהו ולממשלה בעתירה שעניינה מינוי ראש המוסד הבא האלוף רומן גופמן. ביוני אשתקד אושר תשלום של 70 אלף שקל לעו"ד מיכאל ראבילו לייצוג בעתירה בעניין מינוי ראש השב"כ האלוף דוד זיני.
איך עובדת השיטה ולמה ההשלכות מדאיגות
הסכמי הייצוג המשפטי הפרטי שהוגשו למשרד המשפטים ומפורסמים לציבור, מציגים שכר טרחה הנע בין 50-150 אלף שקל לתיק, בהתאם לשלב הדיון, ללוחות הזמנים ולהיקף העבודה המשפטית הצפויה. המספרים עומדים בסטנדרט של ייצוג פרטיים, כשיש משרדים גדולים שגובים סכומים גבוהים יותר.
ככלל, היועמ"שית היא בעלת הסמכות הבלעדית לייצג את הממשלה בערכאות, ורק במקרים קיצוניים מוסמכת הממשלה להניח בפני בית המשפט עמדה אחרת. ההליך לאישור הייצוג הנפרד מורכב משלושה שלבים: בשלב הראשון, היועמ"שית מחליטה אם היא מסרבת לייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה; בשלב השני, הממשלה או השר רשאים להגיש בקשה רשמית ליועמ"שית לקבלת אישור לייצוג נפרד; בשלב השלישי, היועמ"שית מוסמכת לאשר או לדחות את הבקשה. אם הבקשה מאושרת, ועדה ייעודית במשרד המשפטים בוחנת ומאשרת את הסכמי שכר הטרחה.
"בתחום המינויים, בכל כמה שבועות יש מניעה. הסיבה היחידה שאנו משלמים לעורכי דין פרטיים היא שהיחידות הממשלתיות, כמו מחלקת בג"צים וייעוץ וחקיקה, מסרבות בהוראת היועמ"שית לייצג את עמדת הממשלה", אומר ד"ר גיל ברינגר, מומחה למשפט חוקתי ומנהל מרכז אומן-פישר באוניברסיטה העברית.
מנגד, פרופ' יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי ומנהל משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן, מציע פרופורציה אחרת: "ביחס למאות מינויים ואלפי החלטות שבהן הממשלה מקבלת 'צ'ק פתוח' מהיועמ"שית לפעול, אנחנו דנים פה ב'שפיץ של הנעל'. רוב העשייה הממשלתית פועלת ללא בעיה". עם זאת, הוא מזהיר מההשלכות: "זה לא שהיועמ"שית לעומתית לממשלה, אלא שהממשלה לעומתית לדין. בכל דמוקרטיה חוקתית היו נופלים מהכיסא לו הממשלה או שר היה פועל בניגוד לייעוץ המשפטי. אם שר יידע שיש לו תמיד אפשרות לשכור ייצוג פרטי, זה עלול לחלחל וליצור מנגנון ייעוץ מקביל שחותר תחת הרעיון שחוות הדעת של היועמ"ש מחייבת".
מנגד, ברינגר סבור כי "אי אפשר להסביר לאנשים בחו"ל שהייעוץ המשפטי לממשלה יוצא נגד הממשלה, יושב בספסליה אבל טוען כאילו הוא עותר נגדה. ואם הייעוץ המשפטי לממשלה מפסיד לממשלה - זה דבר בלתי נתפס".
בין הדוגמאות הבולטות הנוספות אפשר לציין התקשרות מינואר עם עו"ד ד"ר יעקב בן שמש לייצוג הממשלה ב־10 עתירות לבג"ץ בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בסכום גלובלי של 150 אלף שקל. באותו החודש אושרה גם התקשרות בהיקף של 100 אלף שקל עם עו"ד אילן בומבך לייצוג בעתירה נגד צמצום תקציב לשכת עורכי הדין. עם עו"ד דוד פטר אושרו שתי התקשרויות בסוף 2025 בהיקף כולל של 225 אלף שקל, לצורך ייצוג בעתירות העוסקות בסגירת גל"צ ובמינוי השופט בדימוס יוסף בן חמו ליועץ המשפטי בחקירת שדה תימן.
הסכמי שכר הטרחה הללו יושבים על ויכוח עמוק בהרבה הנוגע למהות התפקיד. המחלוקת הגיעה לשיאה בממשלה הנוכחית בניסיון להדחת היועמ"שית - מהלך שנבלם בסופו של דבר בבית המשפט העליון.
משפטנים שונים טוענים שתפקיד היועץ הוא כשמו כן הוא: לייעץ לממשלה, לסייע לה להוציא לפועל את המדיניות שקבעה ולייצג אותה בערכאות. מנגד, הפרקטיקה שהתקבעה לאורך השנים קובעת שעמדת היועמ"שית היא המכריעה, בהיותה הפרשנית המוסמכת של החוק. מתוקף תפקידה לסמן לממשלה מתי היא חוצה את הקווים, והיא לא מחויבת לייצג את הממשלה אם היא סבורה שהיא עוברת על החוק, חורגת מסמכותה או מציגה עמדה שאי אפשר להגן עליה. "היועצת רואה את הדברים במבט רחב. אם היא לא תשמור על אינטרס הציבור, לא יהיה מי שיעשה זאת", אומר פרופ' רוזנאי.
העניין מסתבך כאשר משפטן אחד סבור שמעשי הממשלה אינם סבירים, בעוד משפטן אחר בטוח שניתן להגן עליהם משפטית. בתווך הזה, לא מעט שחקנים מנסים לאתגר ולשנות את תפיסת היסוד שהתקבעה.
"עמדות קיצון": מי אשם במבוי הסתום?
התשובה לשאלה מי אשם במבוי הסתום תלויה לחלוטין בפוזיציה המשפטית של המשיב. משפטנים התומכים בעמדת הממשלה מאשימים את הייעוץ המשפטי בפזיזות בשליפה של הכרטיסים האדומים, וביד קלה מידי על הדק המניעות המשפטית.
"הרבה פעמים מחלקת בג"צים, בהוראת היועמ"שית, בוחרת שלא לייצג את עמדת הממשלה גם כשבהחלט ניתן היה לעשות זאת", טוען ד"ר ברינגר. הוא דוחה גם את הטענה שלפיה הצלחת עמדות היועמ"שית בבתי המשפט מוכיחה את צדקתה: "הייעוץ המשפטי לא צריך להיות קבלן הצלחות, הוא צריך להיות נאמן לעמדת הלקוחה שלו. אם הממשלה תפסיד - שתפסיד. אם היית נתבעת ועורך הדין שלך היה טוען נגדך, הסיכוי לנצח היה אפסי. מדוע למדינה לא מגיע יומה בבית המשפט? דווקא בתיקי הדגל הייעוץ חיצוני".
מנגד, תומכי מערך הייעוץ המשפטי מאשימים את הממשלה, ומצביעים על התקפות חריפות ולא ענייניות כלפי הייעוץ מיומה הראשון. לשיטתם, הממשלה מקדמת החלטות וחוקים קיצוניים ובלתי סבירים המנסים להפגין כוח ללא מערכות בקרה. גם בשלושת המקרים שבהם בית המשפט אישר בסופו של דבר את עמדת הממשלה לה התנגדה היועמ"שית, פרופ' רוזנאי סבור שעמדתה המקורית הייתה סבירה וכי פגמים במינויים יכולים להתקיים גם אם ועדה לא מצאה פגם בטוהר המידות.
"הממשלה הנוכחית הולכת במקרים רבים לעמדות קיצון שחותרות תחת שלטון החוק, ולכן אין מנוס מכך שהיועצת תרים דגלים אדומים", אומר פרופ' רוזנאי. "בישראל לא קיימים איזונים ובלמים הקיימים במדינות אחרות, כמו חוקה נוקשה, שני בתים בפרלמנט או מנגנוני פיקוח פרלמנטריים. אצלנו קיימים רק היועמ"ש ובית המשפט".
תומכי הגישה הזו מדגישים כי ברוב המקרים שבהם אושר ייצוג נפרד, עמדת הממשלה נדחתה בבג"ץ והתקבלה עמדת היועמ"שית - מה שמהווה עבורם הוכחה לכך שהחלטות השרים חרגו מהחוק. על כך משיב ד"ר ברינגר: "כשכלי משפטי של המדינה מתייצב נגד הממשלה, זה כשלעצמו מחליש אותה ופוגע בסיכוייה. השופטים רואים את הגורם המדינתי הרשמי מגויס לצד העותרים ומסיקים שיש דברים בגו. לכן הסטטיסטיקה מוטה, ועדיין ישנם מקרים שבהם בית המשפט מקבל את עמדת הממשלה".