נטושים בהורמוז / צילום: ap, Capture One Macintosh
השמש זרחה בבוקרו של היום ה־65 לכאוס במצר הורמוז, ולצוותה של מכלית נפט בבעלות סינית נותר מזון לימים ספורים. על גשר הפיקוד קצין הניווט פנה בקשר לחיל הים האיראני, עם שאלה שחזרה על עצמה עד כדי טירוף והפכה לדחופה עד ייאוש: מתי תוכל האונייה לעזוב?
היה זה יום שני בשבוע, והקצין, ששמו שמים סביר, הביט על המרחב הימי שהידרדר לכדי עימות גלוי. ספינות מלחמה אמריקאיות הובילו שתי אוניות נושאות דגל ארה"ב דרך המצר, תחת ירי של טילים מאיראן. ערוץ המצוקה בקשר הימי שלו רחש מתחינותיהם של מלחים מבין 20 האלף שעדיין תקועים על אוניות משא ומכליות. לחלקם היו אפילו פחות מזון ומים משהיו לו. אחרים היו מיואשים, ולא ידעו למה להאמין אחרי סבב ההצהרות האחרון מוושינגטון וטהרן. הם היו לכודים בשבי סוריאליסטי. נראה שכל יום מביא עמו מטח של חדשות דרמטיות, אך דבר לא השתנה.
● 40 שנה לאינטרנט בישראל: האנשים שמאחורי המהפכה
● השופט הפדרלי שמזכה את ישראל על דוכן הנאשמים
● המחקר שיוכל להזקין את המוח שלכם במעבדה - ולחזות את המחלות שתפגשו בעתיד
יותר מ־800 כלי שיט קיוו לעזוב את המצר, וזה של סביר היה בראש התור - קרוב כל כך עד שיכול היה להבחין בפניהם של נהגי הסירות המהירות שאכפו את המצור. ועדיין, הוא לא עמד לחזור הביתה.
רחפנים זמזמו מעל. פסי אשפה סבוכים, שהושלכו ממכלי שיט תקועים, צפו על המים. למטה, בפינותיה האפלוליות של האונייה רחבת הידיים, חברי הצוות שיחקו בעצבנות מה־ג'ונג, או קראו על ההצהרה האחרונה של הנשיא טראמפ. המסר של סביר גרר תגובה מייאשת: "האזור", הסביר לו גורם איראני, "מסוכן מאוד ומסווג כאדום".
המפרץ הפרסי הפך לכלא ימי עצום עבור ימאים בשכר נמוך, נזק אגבי של הקיפאון בעימות בין ארה"ב לטהרן. מלחים אלה, שאינם מסווגים כשבויי מלחמה, תקועים בתוך מצב חירום הולך וגובר - לכודים תחת אש צולבת במשך יותר מחודשיים, והאספקה הבסיסית שלהם הולכת ואוזלת.
חוששים לשוב לנמל להצטיידות
הם מגיעים ממדינות בעלות השפעה מועטה על היחסים בין טהרן לוושינגטון - כמו סוריה, אינדונזיה או הפיליפינים. למרות זאת, הם הפכו לעדי ראייה ומשתתפים בעל כורחם בקרב ימי של המאה ה־21. הטלפונים שלהם מתעדים עשן מיתמר ממתקפות טילים איראניות, שריפות באוניות ואת המראה של ספינות מלחמה אמריקאיות באפור מתכתי, שנשלחו בראשית החודש לשחרר אותם.
מאמץ החילוץ האמריקאי להצלת המלחים, פרויקט החופש, הושהה לאחר 36 שעות בלבד. גם אם יתחדש, חיל הים החזק בעולם מתמודד עם עריצות הזמן והלוגיסטיקה. בשבועות הקרובים, אומרים מומחי ספנות, יעלה מספר הצוותים שיינטשו בידי בעלי כלי שיט שיפשטו את הרגל, ומצבם הבריאותי של האנשים על הסיפון יחמיר.
לפחות עשרה מלחים מתו מאז תחילת המלחמה, על פי ארגון הימאות הבינלאומי. יותר מ־30 אוניות נפגעו מרחפנים ומטילים איראניים. "בכל יום שעובר מלאי המזון והמים שלנו הולך ומידלדל", אמר סביר (30). "אני חושש לחיי. המצב גרוע מאוד". הנווט, שמגיע מאזור כפרי בבנגלדש, נוהג להעביר את זמנו בים בהתחמקות מזומבים במשחק הווידאו מיינקראפט. כעת הוא נקלע, איכשהו, למשבר ימי שאין לו תקדים בהיסטוריה.
הג'ורנל שוחח עם יותר מתריסר מלחים המעוכבים במפרץ, שתיארו את התנאים המידרדרים שהפכו למשבר הומניטרי. בשיחות וידאו הם הציגו את עורם השרוף ואת פצעיהם הפתוחים, תוצאה של תקיפות טילים או כטב"מים איראניות לאחר שהאוניות שלהם ניסו להימלט. אחרים הראו הקלטות של פגיעות טילים בכלי שיט סמוכים, של פיצוצים המיתמרים באופק או של מצבי חירום רפואיים המתרחשים בים. היו גם מי שהעידו על הזוועה של צפייה באונייה סמוכה נבלעת בלהבות.
מלח הודי אחד הודיע בקשר כי לאונייה שלו אזלו האספקה ומי שתייה, וכי שני אנשי צוות בה נמצאים במצב קריטי. מלח רוסי על סיפונה של מכלית באורך 180 מטר אמר לג'ורנל כי צוותו חי על מים ואורז, ללא תרופות לטיפול ביתר לחץ הדם החמור שהוא סובל ממנו.
הניגוד שנוצר הוא סמל מובהק למחיר הכלכלי של המלחמה באיראן: מלחים לכודים על אוניות עמוסות בדשנים בשווי עשרות מיליוני דולרים, אך נאלצים לקצוב את מזונם.
מוקשים או קרבות ימיים נוספים גרמו לצוותים לחשוש מלעזוב את מקומם בתור ולשוב לנמל לצורך הצטיידות. הם חווים את אימי הלוחמה המודרנית בים, כאלה שהפכו שגרתיים ביבשה באוקראינה או במזרח התיכון, כמו קולם המאיים של כטב"מים איראניים.
האוניות שלהם אינן יכולות לשלם כדי לעבור דרך המצור האיראני. הסדרים כאלה נעשים בדרך כלל בין ממשלות, בשעה שנציגי מדינות שונות פועלים בקדחתנות לקבל תשובות משגרירויות טהרן. יש נוכלים שניצלו את הבלבול ופיתו חברות ספנות להעביר סכומים משמעותיים לארנקי מטבעות קריפטוגרפיים, שלטענתם שייכים למשמרות המהפכה. חברות אחרות קיבלו פניות מחשבון מקוון שביקש להעביר כספים לארנק מסוים. בבדיקה נוספת נמצא כי הוא שימש גם את חשבון האינסטגרם של משתמשת, שטענה שהיא אישה רוסייה שמחפשת גברים פנויים.
המצב כל כך לא ברור, עד שכתבי הג'ורנל החלו לקבל שיחות והודעות טקסט בשעות מוזרות ממלחים המבקשים עזרה בפענוח חילופי ההאשמות האחרונים בין הנשיא טראמפ לטהרן. כולם תיארו את אותו הדבר - הידרדרות הדרגתית בזמן שהם ממתינים לפיסת מידע כלשהי בשאלה שמרחפת מעל הכלכלה העולמית: מתי ייפתח מצר הורמוז?
"במשמרות המהפכה ממתינים ויש להם נשק"
אם הורמוז הפך לכלא, איש עדיין לא מצא את המפתח. במהלך ניסיון החילוץ קצר המועד צבא ארה"ב יצר קשר עם עשרות אוניות, עודד אותן לפרוץ את הסגר, וניסה להרגיע בהבטחות כי חיל הים, באמצעות רחפנים המופעלים בידי בינה מלאכותית, צמצם את הסיכון למוקשים ימיים שהטמינה איראן. כוחות אמריקאיים, אמר אדמירל, "פינו נתיב יעיל שבו אוניות יכולות לעזוב בשלב זה".
אחד מהקצינים הראשיים לא השתכנע. במקום זאת, צוותו של סאגי חאנט חזר לשגרה יומיומית של ריצה ואימונים על סיפון אוניית המטען העוגנת שלהם. "משמרות המהפכה ממתינים ויש להם נשק. המצב אינו בטוח עבורנו", אמר. "איראן כל כך מטורפת".
בקשר שלו קולו הסטטי של גורם איראני חזר שוב ושוב על אותו הפזמון: "הרפובליקה האסלאמית של איראן מכריזה כי מצר הורמוז שוב סגור לחלוטין". איראני אחר פרץ לקשר כדי להזהיר אונייה שהתקרבה, ויכוח פרץ באנגלית שכמעט ולא הובנה: "אזהרה רצינית! אזהרה רצינית!".
"אנחנו מנסים עכשיו לברוח", התחננה אוניית המטען.
בלונדון גורמים בארגון הימאות הבינלאומי, סוכנות של האו"ם, עותרים במרץ לממשלות באזור ולארה"ב בבקשה לאפשר מעבר בטוח לאוניות תקועות. "זה אזור מלחמה והאוניות משמשות קלף מיקוח. זו המציאות", אמר ארסניו דומינגז, מזכ"ל הארגון. "אנשים רואים בימאים דבר מובן מאליו, הם לא מייחסים להם חשיבות".
נראה כי חברות הביטוח וחברות הספנות אינן משתוקקות לסכן את כלי השיט שלהן ביציאה מהמצר. הפרמיות עבור כלי שיט שכבר נמצאים בהורמוז זינקו פי 32 לעומת התקופה שלפני המלחמה, לשיאים חסרי תקדים, סכומים שיכולים להגיע עד 8 מיליון דולר עבור מכלית גדולה אחת. המאבקים בין בעלי אוניות שבמצוקת מזומנים לבין אנשי הצוות, שאינם מקבלים שכר ושאספקתם מידלדלת, הולכים ומתרבים.
יותר מ־2,000 בקשות לסיוע הגיעו לפדרציה הבינלאומית של עובדי התחבורה, איגוד ימאים, מחציתן עקב אי־תשלום שכר. כ־200 הגיעו מאוניות שלצוותיהן אוזלים מזון, דלק או מים. "אין שום תקדים למה שקורה עכשיו", אמר מוחמד אראצ'די, מתאם האיגוד האחראי על המזרח התיכון, שמקבל בכל יום 60 עד 70 הודעות וואטסאפ חדשות ממלחים מיואשים.
מחפשים דרכים לשמור על נורמליות
רמאן קאפור, קברינט של אוניית צובר המובילה 700 אלף חביות נפט בשווי כ־70 מיליון דולר, קוצב מזון. אך הוא אמר שאין שום סיכוי שהוא ינסה לעזוב את המצר בתנאים הנוכחיים. "אנחנו לא יכולים לזוז עד שזה יהיה בטוח, ואנחנו רחוקים מזה", אמר.
בתקווה נואשת לזכות במעבר חופשי ממשמרות המהפכה של איראן החליפו אוניות דגלים שוב ושוב, או הקלידו "צוות שכולו סיני" במערכות הזיהוי שלהן. אחרות "מחשיכות" את עצמן, מכבות מערכות זיהוי ומנווטות באמצעות משקפות בלבד, כאשר אותות ה־GPS שלהן משובשים.
רק קומץ אוניות מצליחות לעבור. באחד הימים יאכטת־על בשווי 500 מיליון דולר השייכת לאיש העשיר ביותר ברוסיה, אלכסיי מורדשוב, הפליגה דרך המצור האיראני, שעות ספורות לפני ששר החוץ של טהרן עבאס אראקצ'י הגיע למוסקבה לביקור אצל הנשיא ולדימיר פוטין.
המלחים שנותרו מנסים לשמור על שפיותם, בזמן שקליטת הסלולר שלהם נקטעת לסירוגין, מה שפוגע בניסיונותיהם ליצור קשר עם משפחות, מעסיקים וממשלות. סביר קורא מדריכים על תורת הניווט וטקסטים אסלאמיים, או משחק טניס שולחן עם צוותו. אחרים צופים שוב ושוב בכמה סרטים בודדים שהורידו לטאבלטים שלהם או מחפשים דרכים לשמור על כל תחושה של נורמליות.
רב חובל של צוות שרובו פיליפיני ערך מסיבה לכבוד פסטיבל המים של מדינת האיים בחודש שעבר, והטבח שלו חסך מספיק קמח וסוכר כדי לאפות עוגה ולחגוג את יום הולדתו של אחד מאנשיו. בקשר הם שומעים את זעקותיהם של כלי שיט אחרים המתחננים למזון ומים.
מיקומה של האונייה של סביר, בחזית של קבוצת אוניות שלהוטות לצאת מהמצר, הוא גם המסוכן ביותר. הצוות, שאינו משנה כיוון או חוזר לאסוף אספקה מחשש לעורר את זעמו של חיל הים האיראני הסמוך, או לנווט דרך מוקשים ימיים, הוא קורבן של מה שנראה כטעות חישוב איומה. כשעזבו את נמל בצרה העיראקי עמוסים בנפט וכימיקלים לפני יותר משבועיים, הם קיוו שהמצר ייפתח מחדש לפני שייגמרו להם המזון והדלק. כעת הם מנסים להסתדר עם המזון שנותר להם: אטריות אינסטנט, גזר, פטריות וכרוב. "המצב נהיה די חמור", אמר.
כמה פעמים כבר תחקר אותם חיל הים האיראני. חילופי הדברים עמם הם מורטי עצבים, "אבל הם ידידותיים כלפיי כי אני מוסלמי", אמר.
השינה, כשהיא מגיעה, טרופה. לילות הם לעתים קרובות הזמן היחיד שבו סביר יכול להתחבר לאינטרנט ולדבר עם אשתו והוריו בעיירה פראגפור בבנגלדש, על גבול הודו. משפחתו מתלוננת ששיחותיו מתנתקות ותוהה מדוע. "סביר לא רוצה לשתף אותנו במידע על המצב", אמר חותנו, קוטוב אודין ביסוואס.
לפעמים הקשר היחיד של המלחים לעולם החיצון הוא בצפייה במותחנים ימיים הוליוודיים שסביר הוריד למחשב הנייד שלו. כשהם תקועים יחד במה שהיה אחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם, אנשי הצוות שלו מתאספים כדי לצפות ב"קפטן פיליפס", ב"אדמירל" ובסרט שובר קופות מ־1997, על אונייה שלא שבה הביתה, "טיטאניק".