תותח הגנה אווירית קורקוט. בעיגול: רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה / צילום: ap, Khalil Hamra, reuters-Kemal Aslan
טורקיה עשתה את המיטב במהלך מבצע שאגת הארי כדי להיות פאסיבית, כולל שימוש בשותפותיה מנאט"ו ליירוט טילים בליסטיים איראניים שעברו בשטחה. עם זאת, מהרגע שהחלה הפסקת האש ומדינות המפרץ פתחו במסע רכש ביטחוני, בשל החשש מהאיום של משטר האייתוללות, שמתחילת המלחמה גרם לנזק לתשתיות האנרגיה במפרץ שתיקונו מוערך בכ־58 מיליארד דולר, אנקרה הפכה ברגע אחד לאקטיבית במיוחד, וצפויה למכור למדינות המפרץ מערכות הגנה אווירית מתוצרתה.
● אדאני ישלם לארה"ב 275 מיליון דולר לאחר שרכש גז איראני חרף סנקציות
● בכמה מוערך הנזק לחברות מתחילת המלחמה
משטר ארדואן זיהה את הצורך של המפרציות, ונכנס לשוק כמעט ללא מתחרים.
מצד אחד, הוא אינו נאבק עם ישראל על אותם יעדי שיווק. ישראל, נזכיר, סיפקה לאיחוד האמירויות מערכות הגנה אווירית, בהן, לפי דיווחים זרים, כיפת ברזל ומערכת ההגנה האווירית מבוססת הלייזר אור איתן. ומהצד השני, מדינות אירופה לא מתחרות בה, מכיוון שבתקופה הנוכחית הן מביטות פנימה בגלל מלחמת רוסיה־אוקראינה.
היעדים העיקריים: עיראק וכווית
הטורקים כבר הגיעו להסכמים עם שתי מדינות: עיראק וכווית. לאחרונה הודיע סגן הרמטכ"ל העיראקי, סעד חרבייה כי בכוונת בגדד לרכוש 20 סוללות הגנה אווירית מהחברות הטורקיות.
"מערכות הגנה אווירית חדשות נגד כטב"מים הפכו לחשובות מאוד עבור עיראק", אמר חרבייה, אך לא ציין את גובה הסכומים, או אילו חברות יטלו חלק.
העיראקים מתמודדים עם מערכות הגנה אווירית מיושנות או כאלו שלא מתאימות למפת האיומים הנוכחית, באופן חמור אפילו במושגים אזוריים. מערך ההגנה האווירית העיראקי כולל את אבנג'ר ליירוט איומים קצרי טווח, מערכת שהייצור שלה החל בשנות ה־80. לצידו, מופעלים טילי סטינגר. עבור איומים לטווח בינוני, העיראקים משתמשים במערכת פנציר הרוסית. בשורה התחתונה, אין מערכת ליירוט טילים ארוכי טווח וגם לא כזו שמתאימה לכטב"מים.
ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסבירה כי לטורקיה יש אינטרסים רבים בעבודה מול עיראק. "לטורקיה יש את האינטרסים הכורדיים בעיראק, והיא רוצה גם ליצור עמה חיבורים בתחומי התחבורה והאנרגיה. בטורקיה מקבלים ברצון את האיום שאיראן לא תהיה שבעת רצון ממכירת אמל"ח לעיראק, או למדינות אחרות, כי היא מזהה את ההזדמנות להשפעה. עיראק היא בהחלט אזור שנמצא בתחרות בין טורקיה לבין איראן, וזו שליחת מסר לטהרן, כי צריך להתחשב באינטרסים של טורקיה".
במקרה של כווית, ידוע כי הם מתעניינים בסדרת היסאר ליירוט טילים לטווחים קצרים ובינוניים, ובמערכת קורקוט להתמודדות עם כטב"מים. בין לבין, הכוויתים, שכבר ב־2023 רכשו מל"טים מדגם בייראקטר TB2, מעוניינים במערכות נוספות.
שר ההגנה הכוויתי עבדאללה אל־סבאח חתם החודש על עסקה עם ממשלת טורקיה, שלפי דיווחים כוללת את המל"ט הטורקי המתקדם יותר חוץ מסדרת היסאר - בייראקטר אקינג'י. איום מרכזי שניכר על מדינות המפרץ בשאגת הארי הוא הכטב"מים ועל כן ערב הסעודית וקטאר מתעניינות אף הן ברכישת מערכת קורקוט, שמייצרת חברת אסלסאן.
"מנצלת את המתיחות באזור"
המיקוד הטורקי בשיווק למפרציות משתקף בכתבה שהתפרסמה באתר "מידל איסט איי", שמזוהה עם ציר האחים המוסלמים בהנהגת טורקיה וקטאר, בה נכתב כי לא רק מדינות כמו איחוד האמירויות, קטאר וערב הסעודית מעוניינות לשדרג את יכולות ההגנה שלהן, אלא אפילו עומאן שנחשבת באופן מסורתי לנייטרלית.
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מציין כי במרץ שר החוץ הטורקי הקאן פידאן הגיע לפסגה בריאד, תוך כדי מתקפות טילים נגד הסעודים. באותו המעמד הוא אמר כי "צריך לתת הגנה" למדינות האזור". לדברי המומחה, "אנחנו רואים שטורקיה מנסה לנצל המתיחות בין איראן לבין ישראל. אנקרה מנסה לשווק תסריט: ישראל מאוד תוקפנית ומצד שני איראן גם תוקפנית, והמפרציות נמצאות באמצע, חוטפות ולא מסוגלות להגיב כראוי. על כן, אם וכאשר המדינות הללו ירכשו את המוצרים הטורקיים, הן יוכלו להשיג הגנה. וכך, לפי המתווה הטורקי, לא ישראל ולא איראן יוכלו לערער על ביטחונן".
היתרון של ישראל: מערכות חץ
עוד בטרם המלחמה, הציגו התעשיות הביטחוניות הטורקיות צמיחה מרשימה. מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) עולה כי בעוד טורקיה היוותה כ־0.9% מכלל הסחר הביטחוני הבינלאומי במהלך 2020־2016, בין השנים 2025־2021 היא קפצה לכ־1.8%, שהציבו אותה במקום ה־11 בעולם. לצורך ההשוואה, ישראל במקום השביעי, עם 4.4% בין השנים 2025־2021. היצוא הביטחוני חשוב מאוד לכל מדינה באשר היא, שהרי הוא מעשיר את קופת החברות הביטחוניות, ומאפשר לגוון את תקציבי הביטחון של המדינות. ב־2025, לפי SIPRI, ישראל הוציאה 48.3 מיליארד דולר על ביטחון (מקום 11), בעוד טורקיה השקיעה 30 מיליארד דולר (מקום 18).
יתרון מהותי שיש לישראל, הן בהיבטי ההגנה האווירית של שמי המדינה והן בהיבט היצוא, הוא במערכות יירוט הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח. בעוד שלישראל יש את חץ 2 ו־3 וכן היא משווקת בעולם מערכות כדוגמת ברק MX, טורקיה מתקשה מאוד לעמוד ביעדים של עצמה. היא עדיין תלויה לחלוטין במערכות ה־S-400 מרוסיה לשכבות הגבוהות, משום שפיתוח מערכת סיפר יידרש לפי הערכות לעוד חמש שנים. זה נושא בעל השלכות אסטרטגיות על אנקרה שהרי טורקיה הורחקה ב־2019 מפרויקט ה־F-35 בשל רכישת מערכות ה־S-400, שהפעילו את סנקציות CAATSA האמריקאיות. לפי העיצומים שמעוגנים בחוקי קונגרס, כל מדינה שרוכשת מערכות ביטחוניות מתקדמות מרוסיה הופכת למדינה יריבה של וושינגטון, ועל כן לא יכולה לרכוש ממנה יכולות ביטחוניות מתקדמות כמו המטוסים החמקנים.
ד"ר לינדנשטראוס מסכמת כי טורקיה מתייחסת לתעשיות הביטחוניות שלה בתור אמצעי דיפלומטי. "עסקאות ביטחונית רבות פרוסות לאורך שנים ועל כן, מה שקורה עכשיו לא בהכרח ישפיע מיידית. אין ניגודיות גדולה בין הפאסיביות הטורקית במלחמה באיראן לבין אופן ההתייחסות שלה לשחקנים אחרים, משום שהיא מחפשת השפעה רחבה".