דליה אנרגיה חתמו על עסקת גז גדולה במיוחד לתקופה של 20 שנה לשתי תחנות הכוח הגדולות שלה: תחנת הכוח החדשה שהיא תקים במתחם אשכול ובצפית (דליה 2). זו העסקה הראשונה שתיעשה במשק המקומי מאז המתווה החדש, ועל-פי הערכות, המחיר עומד בהתאם על 4.7 דולר ליחידת חום, ויתעדכן בהדרגה עם העלייה במחירי החשמל.
מדובר על עסקה זולה יחסית, בין השאר בזכות המתווה שחייב את לוויתן למכור במחיר זול יחסית למשק המקומי כתנאי ליצוא. הענקית האמריקאית שברון , שמפעילה הן את מאגר לוויתן והן את מאגר תמר, נעדרת באופן בולט מהעסקה.
● 30 מיליארד שקל בדרך לבורסה: החברות הגדולות שמנפיקות, ולמה דווקא עכשיו
● האסטרטג שממליץ: קחו את הכסף ותברחו מהבורסה. בעוד עשרה ימים
על-פי ההודעה המשותפת לדליה ולשותפות לוויתן ניו-מד ורציו , המאגר יספק לתחנות הכוח של דליה 1.3 BCM בשנה החל מ-2030. ב-2035 הכמות צפויה לגדול אפילו יותר עם הגידול ביכולת הייצור של דליה לכדי 1.7 BCM בשנה. העסקה צפויה להסתכם בכ-6.7 מיליארד דולר.
בעוד שהמחיר הרשמי לא פורסם, על-פי הערכות מדובר במחיר של 4.7 דולר ליחידת חום, שנחשב זול יחסית. זאת כנראה בשל מתווה הגז החדש שלוויתן הוכפפו אליו בסוף 2025 כתנאי לקבלת היתר היצוא הסופי למצרים - שהוא מקור ההכנסות הגדול ביותר שלהם, הן בשל הכמויות (לוויתן מוטה יצוא) והן בשל המחיר הגבוה בהרבה שניתן להשיג על כך. כך שבמובן מסוים, היצוא היקר מסבסד את הצריכה המקומית הזולה.
ב-2041 המחיר ייפתח מחדש למשא-ומתן, עם 10% לכל כיוון. אם המחיר שיוסכם יהיה גבוה מדי לדליה, הם שומרים את הזכות להפחית בעד 30% את צריכת הגז שלהם.
העסקה כולה היא בשיטת take or pay - כלומר על דליה לצרוך את מלוא כמות הגז שהיא התחייבה לה בחוזה, או לשלם בכל מקרה את הסכום.
החששות התחרותיים בשוק הגז
העסקה כוללת את שותפי לוויתן ניו-מד (כ-75%) ורציו (כ-25%), אך באופן בולט לא את המפעילה שברון, שמחזיקה בנתח משמעותי גם ממאגר תמר. שברון פרסמו על כך תגובה לקונית בלבד, שהיא "גאה בניסיון המוכח שלה באספקת אנרגיה זמינה, אמינה ונקייה יותר לשווקים המקומיים והאזוריים. נמשיך לעשות זאת בהתאם למחויבויות שלנו למדינת ישראל".
הסיבה לכך היא כנראה שניו-מד פשוט הקדימו אותם וחתמו על חוזים משמעותיים לטווח הארוך, שמכסה את רוב החובה שלהם לספק גז למשקי הישראלי כהכנה לחובת המכר בנפרד שתתחיל מ-2030. הדבר יאפשר לניו-מד ולרציו את הביטחון שהם עומדים בכל התחייבויותיהם הרגולטוריות למשק המקומי.
מתווה הגז החדש נוצר בשל התערבות משרד האנרגיה, לאור החששות התחרותיים בשוק הגז. חשש זה התגבר לאור קריסת עסקת הגז הגדולה ביותר במשק, בין מאגר תמר לבין חברת החשמל. חלק משותפות תמר (בראשות איש העסקים אהרון פרנקל) היו מעוניינות לחתום על מחיר גבוה בהרבה בחלון עדכון המחיר, ובחברת החשמל סירבו לכך. כעת הם צפויים להעלות את הנושא בפני בית הדין הבינלאומי לבוררות בלונדון.
השילוב של אירוע זה, יחד עם הרצון העז של לוויתן להשיג את היתר היצוא למצרים (עסקת ענק של 35 מיליארד דולר במחיר גבוה יחסית), הביא את משרד האנרגיה להתערב. העסקה ביניהם הובילה להתחייבות של שותפי לוויתן למכור למשק המקומי במחיר זול יחסית, בנוסף לחובת המכר בנפרד שתיכנס לתוקף כאמור ב-2030, בתמורה לאישור היצוא למצרים.
השפעות המלחמה
עסקה זו מגיעה יחד עם פרסום הדוחות של דליה, בהם היא מדווחת על רווח נקי של 65 מיליון שקל, נמוך במעט מהרבעון המקביל בשנה שעברה (88 מיליון שקל). זאת בעיקר בשל הצורך לרכוש גז ממאגר תמר במחיר גבוה מהמחיר הרגיל. כך גם ה-EBITDA ירדה משמעותית מ-333 ברבעון הקודם בשנה שעברה ל-264, זאת למרות שההכנסה דווקא עלתה מעט - זאת בין השאר בשל השפעות המלחמה, שהכריחו אותה לקנות גז יקר יותר ממאגר תמר כשמאגר תמר היה סגור, ואף לשרוף סולר יקר שדרש עלויות תחזוקה מוגברות.
יוסי אבו, מנכ"ל ניו-מד, התייחס לעסקה ואמר כי "השנים האחרונות המחישו עד כמה חשובה עצמאותה האנרגטית של מדינת ישראל. בעוד משק האנרגיה המקומי נערך לעשורים הקרובים, מאגר לוויתן הוא חלק בלתי נפרד מההיערכות שתאפשר אספקת אנרגיה יציבה ורציפה. חתימת ההסכם עם דליה, לצד עסקת היצוא למצרים, מביאה לכך שמבחינת ניו-מד, לכל מולקולה של גז טבעי שתופק - יש קונה בארץ או מחוצה לה".
שותפו לעסקה, מנכ"ל רציו יגאל לנדאו, הוסיף כי "כל שותפי לוויתן מאמינים בפוטנציאל ובחשיבות של השוק המקומי וממשיכים יחד בקידום משאים-ומתנים משותפים נוספים למכירת גז טבעי ומתן מענה לביקוש ההולך וגובר בישראל".
מצידה של הרוכשת דליה, המנכ"ל עובד דבי מסר כי החברה "פועלת במלוא המרץ על-מנת לממש במהירות את ההקמה במקביל של שתי תחנות כוח, יעילות ומשמעותיות למשק הישראלי", עסקה זו, לדבריו, תאפשר "לדליה לספק חשמל מתחנות אלה כבר בשנת 2029, ובהתאם להרחיב את התחרות במשק החשמל".
