משק חקלאי / צילום: Shutterstock
לוח השנה העברי מלא באירועים חקלאיים, אבל נדמה שהחג שמזוהה ביותר עם עבודת האדמה הוא שבועות: הקציר, הביכורים, הטנא - כל אלה הופכים את החג לחגיגה חקלאית. אבל השנה, חג הקציר פוגש את החקלאות העברית במצב לא פשוט.
הענף שמעצם טבעו רגיש לזעזועים, נאלץ להתמודד בנקודת הזמן הנוכחית עם קשיים שמציבים בעת ובעונה אחת מלחמה, אקלים וכוחות השוק. באילו אתגרים בדיוק מדובר? בשורות הבאות ננסה לסרטט את התשובה.
● בעקבות המחסור על המדפים: מועצת החלב תקבל סמכויות חדשות לוויסות הייצור
● הסכנה לפרויקטים סולאריים מעל גידולים חקלאיים הוסרה, בינתיים
הידלדלות כוח אדם
כל ענף במשק תלוי בזה שיהיו אנשים שיעבדו בו. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בכל הנוגע לחקלאות כוח האדם נמצא בדעיכה מתמדת, משיא של כ־126 אלף עובדים בחקלאות ב־1962, לפחות מ־34 אלף ב־2022 - ירידה של 73% ב־60 שנה. כמובן, אפשר להניח שחלק מכך נובע מהשתפרות הטכנולוגיה, אבל משיחות שערכנו עולה שסוגיית כוח האדם היא אתגר של ממש בענף.
"החקלאות מתמודדת עם הצורך בכוח אדם ובידיים עובדות בענף, במיוחד על רקע השפעות המלחמה על המשק החקלאי", אומר לנו אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון.
מאפיין אחד של כוח העבודה הוא גיל החקלאים. במפקד החקלאות האחרון של הלמ"ס מ־2017, הגיל הממוצע של המשיבים לסקר (לרוב בעלי המשקים) עמד על 59. כפי שאומר לנו אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, זו לא תופעה ייחודית לישראל. ב־2020, 58% ממנהלי החוות במדינות האיחוד האירופי היו בני יותר מ־55, לעומת 12% בלבד מתחת לגיל 40. אך דורמן מציע לקחת את הדברים בפרופורציות ואומר כי "בהרבה משקים יש גם כניסה של דור ממשיך".
לכן, גדלה ההישענות על עובדים זרים. לביא מציין כי "משרד החקלאות פעל להגדלה משמעותית של היקף ההיתרים, מכ־30 אלף לפני המלחמה לכ־70 אלף כיום, כאשר מספר העובדים בפועל עלה מכ־20 אלף עם פרוץ המלחמה לכ־50 אלף כיום".
אבל לדברי דורמן, גם בהעסקת עובדים זרים יש אתגרים: "היום הם מגיעים ל־63 חודשים", הוא אומר. "עבור רבים מהם זה מה שנדרש כדי להפוך לעובדים מנוסים ומקצועיים, ויש לזה חשיבות מאוד גדולה להגדלת התפוקות ולהתייעלות".
מקורות המים מתייבשים
עניין נוסף, שמעלים בפנינו הן דורמן והן לביא, הוא נושא המים. ולא רק הם. בשנה שעברה, לאחר שזו הוכרזה רשמית כשנת בצורת, הוועדה לענייני ביקורת המדינה כינסה דיון חירום. יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי, הזכיר ששנים שחונות כאלו הולכות להיות תדירות יותר ויותר בשל משבר האקלים. נציג משרד החקלאות בדיון הזהיר שהתוצרת החקלאית ב־2026 צפויה לרדת ב־30%.
לפי השירות ההידרולוגי, שנת 2025 התאפיינה במיעוט משקעים חריג שהביא להחרפת מחסור המים הארצי. בעקבות זאת, קוצצה כמות המים השפירים המוקצית לחקלאות במערכת הארצית, ונקבע שלא תתאפשר השנה הקצאה למיזמים צמחיים חדשים.
וגם החורף האחרון לא היה חף מבעיות. בכנס שערכה עמותת "צלול" ושסוקר באתר זמן ישראל, הסביר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי, שהחורף פיזור הגשמים היה לא שגרתי: לצד שנת שיא של שיטפונות בערבה (שמונה אירועים בחורף הנוכחי) ושיאי משקעים בכמה תחנות מדידה בדרום שבהן ירדו פי ארבעה גשמים מהממוצע, הצפון, שמהווה מפתח לחקלאות ולמפלס הכינרת, חווה שנתיים רצופות של גשמים מתחת לממוצע.
דורמן מצביע על תחום שדורש טיפול מיוחד - מי קולחין: "היום יש 130 מיליון קוב של מי קולחין מטוהרים שנשפכים לים כי אין תשתיות של אגירה והובלה". אז מה עושים? "תיקון 31 לחוק המים מקצה 3.5 מיליארד שקל על פני 10 שנים לצורך בניית התשתיות האלו, עם 30% השתתפות עצמית של החקלאים".
המצור חוסם את הדשן
אתגר נוסף הוא מחירי הדשן, שבשל המצור על הורמוז נמצאים בעלייה. בין פברואר לאפריל, מחירי הדשנים באופן כולל זינקו ב־44% ומחירי הדשנים החנקניים ב־33%. רמות מחירים כאלו (וגבוהות יותר) נראו בפעם האחרונה בשנה הראשונה לפלישה הרוסית לאוקראינה, ולפני זה רק לפני כעשרים שנה.
"ייצור הדשנים דורש אמוניה בתהליך שמצריך אנרגיה רבה", מסביר פרופ' מרסלו שטרנברג מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת ת"א. "אם מחירי הדלק עולים, גם ייצור האמוניה מתייקר. בנוסף, ערב הסעודית היא יצרנית גדולה של גופרית, שגם מהווה מרכיב חשוב בחלק מהדשנים, ורובה כיום עוברת דרך המפרץ הפרסי ולכאורה תקועה בהורמוז. בגלל התלות בדשנים, המצור יביא לעליית מחירי התוצרת החקלאית. גם התייקרות עלויות ההובלה צפויה להשפיע".
פרופ' עידו קן מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ברחובות באוניברסיטה העברית, מסביר ש"זה בעיקר ישפיע על גידולים שבהם הדשן הוא מרכיב מרכזי בעלות הגידול. בתירס למשל, הדשן הוא 25% מהעלות. ההשפעה היא בעיקר בגידולי שדה, שאלו גידולים עם רווחיות נמוכה בישראל. ייתכן שאת חלקם כבר לא ישתלם לגדל".
הצוות של פרופ' קן בפקולטה לחקלאות פיתח מודל שבוחן השפעות של שינויי מדיניות וגורמים נוספים על החקלאות הצמחית בישראל. לטובת הכתבה, הצוות בדק מה תהיה העלות למשק הישראלי אם מחירי הדשנים יעלו בצורה חדה. תרחיש בו מחירי הדשנים יעלו ב־50% יעלה לישראלים חצי מיליארד שקל לשנה, ואם המחירים יעלו ב־100%, העלות תגיע למיליארד. בשני המקרים החלוקה של הנטל תהיה 70% על הצרכנים ו־30% על החקלאים.
"בטווח הקצר, תיתכן הקטנה של הדישון בגידולים שכבר נזרעו", אומר פרופ' קן. "בטווח היותר ארוך יושפעו גידולים שהחקלאים צריכים להחליט עכשיו אם לזרוע אותם, וההשפעות יורגשו בעוד חודשיים־שלושה. זה תלוי בסוג הגידול, משך עונת הגידול והמדינות בהן הוא מגודל".
אז האם אנחנו עומדים בפני מחסור במזון? "זה תלוי בהרבה דברים", כך קן. "אם חקלאים יגיעו למסקנה שהם מפסידים בגידולים מסוימים, אז הם יבחרו לשנות את הרכב הגידולים, ועלול להיווצר מחסור בחלק מהגידולים. זה יתבטא בהתייקרות ובהשפעות על הצריכה, בעיקר בשכבות של מעוטי הכנסה.
"מצד שני, ישראל עשירה דיה כדי לייבא את מוצרי המזון העיקריים, כך שהשאלה עבורנו היא יותר מה יקרה בשווקים העולמיים. לעומת זאת מדינות עניות כמו מצרים יכולות להיפגע מאוד, ותיתכן השפעה על יציבותן הפוליטית. הרבה מהמזון של מדינות עניות מסופק על ידי ארגוני סיוע של האו"ם ומדינות שתורמות, כך שאם המזון יתייקר והתרומות לא יגדלו, האו"ם יספק להן פחות מזון".