מצר הורמוז / צילום: Reuters, Stringer
המערכה הנוכחית של איראן מול ארה"ב וישראל עשויה להסתיים בקרוב, אם ההסכם המתגבש, עליו החלו לדווח בסוף השבוע האחרון, לא יתפוצץ.
● המלחים נטושים באזור מלחמה וסובלים ממחסור באספקה
● הצינור השני שיעקוף את איראן כבר מוכן ב־50%
המלחמה, שנפתחה בסוף פברואר האחרון ונמשכה באופן עצים כחודש וחצי, ולאחר מכן הפכה למלחמת התשה וסגר ימי הדדי בהורמוז, עצרה את שינוע הנפט ממדינות המפרץ למערב. למרות המאמצים להקל על שוק הנפט על ידי פתיחת מאגרי חירום אסטרטגיים והגברת היצוא מאפיקים אחרים, והעברת נפט סעודי ואמירתי דרך היבשה, מחירי הנפט נותרו גבוהים מאוד (מעל 100 דולר לחבית ברנט) והעיבו על הכלכלה העולמית כולה.
אך גם במקרה של פתיחה מלאה של המצר, דבר ששואפים אליו מאוד בארה"ב, הרבה מהנזק כבר נעשה. לא סביר שנראה בחודשים הקרובים ירידה דרמטית במחיר הנפט למה שהיה טרם המלחמה. בינתיים, רבים כבר למדו את הלקח, ונעשים פרויקטים לגיוון מקורות האספקה הבינ"ל, מה שיחליש את היכולת של איראן לסגור את המצר - אבל גם יפגע במדינות המפרץ הערביות.
למעשה, גם אם המצר ייפתח, עצם הסגירה שלו בלי שארה"ב הצליחה לפרוץ את המצר בכוח אלא רק בהסכמת איראן, הציבה תקדים מסוכן: "שר האוצר של אינדונזיה התחיל לדבר על גביית אגרה במצר מלאקה" אומר פרופ' קרסנה, לשעבר בכיר באחד מארגוני המודיעין ומנהל הפורום לשיתוף־פעולה אזורי במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב.
מצר מלאקה הוא מעבר הכרחי המקשר בין האוקיינוס ההודי לים סין הדרומי ולאוקיינוס השקט, והכרחי לכל מדינות מזרח אסיה ששואפות לרכוש נפט מהמזרח התיכון. "ברגע שמישהו הכניס את העניין שמדינות ששולטות על מעברי ים בינ"ל עשויות לקבל תמורה, קשה להחזיר את הגלגל חזרה.
"אם לא יסגרו את זה סופית בהסכם ויגידו 'בשום פנים ואופן זה לא יהיה', איראן תמשיך לדחוף לכיוון הזה וגם אחרים יקבלו רעיונות. כרגע הודו וסין כבר משלמות לאיראן על הזכות לעבור בהורמוז". גם אזרן מבנק לאומי מסכים ש"בטווח הארוך, מדינות רוצות לפתח עצמאות אנרגטית שלא תלויה במעברים. נראה את זה גם לאור חששות ממצר מלאקה, שהוא יותר משמעותי מבחינת שוק הנפט אפילו מהורמוז".
פגיעה בתשתיות ופחות נפט צף
על פי נתונים על הסחר בנפט במהלך הסופ"ש, מחיר הנפט האמריקאי (WTI) צנח מכ־100 דולר לחבית למעט מעל 90. זאת, כמובן, על רקע הפרסומים על עסקה מתגבשת בין ארה"ב לאיראן שתוכל לפתוח את מצר הורמוז, שסגור לפחות בחלקו כבר כמעט 3 חודשים. בעוד מחיר הברנט, אמת המידה המקובלת לנפט ברחבי העולם, עולה ויורד לסירוגין עם כל התפתחות במסרים מהבית הלבן, וכרגע צפוי לעמוד על סביבות 100 דולר לחבית.
על פי פרופ' קרסנה, "המחיר היום לא משקף לגמרי את ה'חור' שנפער בשווקי הנפט העולמיים, אלא מבוסס על התקווה וההנחה שהקונפליקט יהיה קצר, יחד עם שחרורים מאסיביים של נפט ממאגרים אסטרטגיים".
אור אזרן, כלכלן מחקר באגף הכלכלה של בנק לאומי, מוסיף כי רק בשבוע האחרון ארה"ב שחררה כמעט 18 מיליון חביות נפט מהמאגרים המסחריים והממשלתיים, כמות שבועית שלא נראתה אפילו בימי הפלישה הרוסית לאוקראינה. זאת, בין היתר, כחלק מהמאמץ למנוע ממחירי הנפט לטפס בזמן המשא־ומתן עם איראן.
סימנים נוספים ל"הדיקות" של שוק הנפט, אומר אזרן, הם הצמצום של "המלאי הצף", כלומר הנפט שמאוחסן על ספינות בדרכן ליעד. "היום מדובר על 10 מיליון חביות נפט גולמי בלבד, לעומת 65 מיליון בתקופת השיא" הוא אומר. בנוסף, הייתה לא מעט פגיעה פיזית והפסקת הפקה בתשתיות הנפט במפרץ עקב המלחמה, מה שלא יהיה ניתן להחזיר לפעולה מלאה באופן מיידי. כך שלדברי אזרן "גם אם המצר ייפתח והכל יהיה טוב, המחיר יירד אבל לא משמעותית. לא סביר שנראה בטווח הקצר ירידה לרמה של 60 דולר לחבית כפי שהיה לפני המלחמה". על פי פרופ' קרסנה, "יעברו חודשים מהזמן בו הספינות הראשונות יעזבו את הורמוז אחרי הסרת הסגר ועד שיגיעו ליעד, וזה מעבר ליכולת הייצור שנפגעה אף היא".
זו תהיה כנראה סיבה להסרת הסנקציות על הנפט האיראני, דבר שיסייע להוריד את מחירי הנפט בטווח הקצר, אך יועיל מאוד כלכלית לאיראן. על פי קרסנה, גם מחירי הטיסות צפויים להמשיך להיות יקרים בטווח הקצר, בשל מחיר הדלק הסילוני שיישאר גבוה.
בטווח הארוך: הסוף לאיום?
ומה לגבי הטווח הארוך? בסבב הלחימה מאז פברואר, איראן ניצלה עד תומו את "קלף הורמוז" בו היא מאיימת כבר כ־40 שנה. אך ייתכן שזו הפעם האחרונה בו היא תוכל להשתמש בו. "המשבר הנוכחי שם תחת הזרקור את שבריריות שרשראות אספקת האנרגיה, והצורך בעצמאות אנרגטית מסוימת לכל מדינה" אומר אזרן. "כנראה שנראה עליה בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, כמו גם ניצול נוסף של משאבי טבע מקומיים".
יניב בר, ראש תחום כלכלה בבנק לאומי, מוסיף ש"זה תהליך שהתחיל כבר לפני עשור, עם הקדנציה הראשונה של טראמפ והברקזיט. השנים של ההיפר־גלובליזציה די נעצרו. מדינות עכשיו רוצות להגן על התעשיות שלהן וירצו להפחית תלות במדינות 'ששולטות על הברז'. אבל כמובן, באופן כזה שייתן גב גם בשנים בהם מזג האוויר מקשה על פעילות של אנרגיות מתחדשות". במערב, ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות כבר נמצא בתנופה לאור הביקושים החדשים לחשמל מצד חוות שרתים, והוזלת מחירי הייצור בשנים האחרונות.
עניין נוסף הוא צינורות הנפט היבשתיים, שהוכיחו את עצמם במלחמה כעורקי חיים קריטיים למדינות שהחזיקו בהם כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, וכי נראה שמדינות המפרץ ימשיכו להרחיב לאחר סיום המלחמה, כדי להתגבר בעתיד על חסימה דומה. כך, בסוף השבוע דווח כי איחוד האמירויות בנתה כמעט 50% מצינור נוסף שיעקוף את מצר הורמוז, ומנכ"ל חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי אמר כי ייקח לפחות ארבעה חודשים להעלות את זרימת הנפט ל־80% מהרמות הרגילות, גם אם המלחמה תסתיים באופן מיידי, אבל שב־2027 זרימת הנפט תתנרמל לחלוטין.
עם זאת, לדברי פרופ' קרסנה "צריך לזכור שזה לעולם לא יפצה באופן מלא. אי אפשר להעביר 20 מיליון חביות ביום בצורה כזאת. גם אם יגדילו משמעותית את הקיבולת, המסחר בים עדיין יהיה זול יותר. וכשהמחיר יירד, מדינות וחברות ישאלו - למה להשקיע בתכניות מאסיביות כאלה רק בגלל פוטנציאל הסיכון?" עוד הוא מוסיף כי "מדינות כמו האמירויות יעשו את זה כי המרחקים קצרים ויש להם אסטרטגיה סדורה בנושא. אבל לכווית למשל אין דרך להוציא נפט דרך היבשה. וכמובן, גם בצינורות אפשר לפגוע עם טילים וכטב"מים".
השליטה של המפרציות בשוק תחלש
בעיני פרופ' קרסנה, האפקט הדרמטי ביותר יגיע דווקא ממדינות אחרות לגמרי: "ארה"ב מייצאת נפט יותר מכל אחד אחר בעולם, עד כדי כך שיש מחסור בארה"ב, ומצטרפות אליה גם גיאנה וברזיל, שהן יצרניות חדשות עם פוטנציאל גדול".
גם קנדה אישרה לאחרונה צינור נפט שיוביל נפט לא רק לארה"ב, אלא גם לחוף המערבי שלה, משם יהיה ניתן לייצא לאסיה. "זה יחליש את איראן, אבל גם את היריבות שלה במפרץ. מזה מדינות המפרץ הכי חוששות", אומר פרופ' קרסנה, שכן זה יחליש את העוצמה שלהן בשוק הנפט הבינ"ל, ובהתאם גם את היכולת שלהן להשפיע על המחיר דרך קרטל אופ"ק.
איחוד האמירויות, יש לציין, כבר פרשו מאופ"ק בין היתר מסיבות אלו, והם צפויים להגביר את ההפקה שלהם ברגע שזה יתאפשר. גם נורווגיה צפויה להגביר את הפקת הנפט שלה, ואף לפתוח מחדש שדות נפט שכבר נסגרו בעבר.