כנסת ישראל / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
עוד מתיחות נוצרה בין המערכת הפוליטית למערכת אכיפת החוק, כשהיועמ"שית גלי בהרב־מיארה הודיעה לח"כ טלי גוטליב (הליכוד) כי הוחלט להגיש נגדה כתב אישום בגין עבירה של גילוי ופרסום מידע חסוי בניגוד לחוק השב"כ, כשחשפה שבעלה של שקמה ברסלר הוא עובד הארגון. גוטליב טוענת כי הדבר נעשה במסגרת חסינותה הפרלמנטרית, ופנתה לוועדת הכנסת כדי שזו תמנע את העמדתה לדין.
● המחסור, העומס והדיון בבג"ץ: על מה נאבק יריב לוין?
● האם יש לחברי הכנסת חסינות מזימון לחקירה במשטרה?
חסינות מהותית
ראשית, יש להבדיל בין שני סוגי חסינויות: המהותית והדיונית. המהותית היא זו שמופיעה בסעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת: "חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל־פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה - בכנסת או מחוצה לה - אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת".
עוד קובע החוק כי חסינות זו ממשיכה ללוות את חברי הכנסת גם לאחר שסיימו לכהן. החסינות המהותית גם אינה ניתנת להסרה, אפילו לא ביוזמת חבר הכנסת עצמו. זו למעשה אחת הטענות של גוטליב - שאומרת שהיא עשתה את מה שעשתה במסגרת חסינות זו.
חסינות דיונית
אבל החסינות היותר רלוונטית לענייננו היא דווקא החסינות מהסוג השני: החסינות הדיונית. היא לא מוגדרת במפורש בחוק, למעט על דרך השלילה בסעיף 4 לחוק: "עבירה שסעיף 1 אינו חל עליה, שנעברה בזמן היותו חבר הכנסת או לפני שהיה לחבר הכנסת".
עד 2005, החסינות הדיונית הייתה אוטומטית, ואם היה צורך להגיש כתב אישום, היועמ"ש היה צריך לבקש להסירה, כשהדבר נעשה באישור של ועדת הכנסת ולאחר מכן של המליאה (ברוב המקרים הבקשות להסרת חסינות התקבלו על־ידי הכנסת).
אבל אז שונה החוק, כך שכעת אין לחברי הכנסת חסינות דיונית, אלא אם כן הם מבקשים אותה לאחר שהוגש נגדם כתב אישום (שטרם הגשתו לבית המשפט צריך להימסר לחבר הכנסת, ליו"ר ועדת הכנסת וליו"ר הכנסת). זה למעשה מה שגוטליב עשתה כעת.
ההליך נעשה באופן זהה: ראשית ועדת הכנסת צריכה לאשר זאת, ולאחר מכן המליאה. ניתן לבקש את החסינות בגין אחת או יותר מהעילות הבאות: העבירה המיוחסת נעשתה במסגרת החסינות המהותית; כתב האישום הוגש שלא בתום־לב או תוך אפליה; העבירה נעשתה במשכן הכנסת תוך כדי פעילותה וטופלה באופן פנימי בכנסת; או שההליך הפלילי יפגע בפעילות הכנסת באופן כזה שלא מצדיק העמדה לדין בהתחשב בחומרת העבירה.
עקרונית, גוטליב לא צפויה להתקשות להשיג את הרוב בוועדת הכנסת ובמליאה בהתחשב ברוב הקואליציוני. אבל זה לא אומר שהדבר ייגמר מבחינתה: ראשית, כפי שמזכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מדובר בהליך "מעין־שיפוטי", מה שאומר שהוא יהיה נתון לביקורת של בג"ץ, בניגוד לנטייתו להימנע מהתערבות בהליכים פנימיים של הכנסת.
שנית, בניגוד לחסינות המהותית, החסינות הדיונית תקפה רק למשך הכנסת בה התקבלה, וכל עוד היא חלה, תקופת ההתיישנות מוקפאת. כידוע, הכנסת תסיים את ימיה בתוך חודשים ספורים.
ב־2020 הכנסת ה־22 קצרת־הימים העניקה חסינות לחיים כץ, הפעם היחידה בה הדבר קרה מאז השינוי של 2005. עד שהדבר הגיע לפתחו של בג"ץ, הכנסת ה־23 כבר החלה לכהן. מאחר שהחסינות כבר לא הייתה בתוקף, השופטים סירבו לדון בעתירה, שהפכה לתאורטית. זאת, למרות עמדת היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט שהחלטת הכנסת התקבלה בחוסר סמכות. מבלי לחזות את העתיד, ייתכן כי זה תרחיש שיחזור על עצמו גם כעת, וגוטליב תידרש לבקש חסינות פעם נוספת.