בית המשפט המחוזי מרכז קבע השבוע כי שבע חברות ביטוח יחויבו בהעברת תשלומים משמעותיים למבוטחים בתוך 75 ימים, וזאת גם אם יבחרו לערער על ההחלטה לעליון. החברות חויבו במסגרת הסכם פשרה שנחתם בשנת 2024 להשיב למבוטחים סכום הנע בין 600 מיליון שקל למיליארד שקל. הדיונים נמשכו בשל מחלוקות בנוגע לאופן יישום הפשרה ופרשנות סעיפים בהסכם, וטרם גובש סכום הפיצוי הסופי.
● היום זה מתחיל: איך תשפיע מערכת ה-AI החדשה על בתי המשפט?
● "סכום מופרך": בדוחות של מור הסתתר סכסוך של מיליונים עם 3 בכירים לשעבר
אלו חברות יצטרכו לשלם?
הסכם הפשרה, מהגדולים שנחתמו בישראל, אושר בשנת 2024 - 14 שנים אחרי שהחלו בתי המשפט לדון בבקשה לתביעה ייצוגית נגד חברות ביטוח ששיווקו ביטוחי מנהלים. מדובר בתביעות ייצוגיות שהוגשו החל משנת 2010 נגד מגדל, כלל, מנורה, הראל, איילון הכשרה והפניקס, בטענה שבפוליסות ביטוח חיים משולבות חיסכון (הכוללות בעיקר ביטוח מנהלים), חייבו החברות את המבוטחים ברכיב המכונה "גורם הפוליסה" - אף שלא היו רשאיות לעשות זאת בהיעדר הוראה חוזית מתאימה בפוליסות.
לפי ההסכם, חברות הביטוח ישיבו למבוטחים 450 מיליון שקל וכן תשואות על התשלומים שנגבו. בהסכם נקבע כי החברות לא עדכנו כיאות חוסכים בפוליסות ביטוחי מנהלים בגין גביית תשלום נוסף, הנקרא "גורם פוליסה", סעיף שהוכנס לפוליסות ששווקו עד לשנת 2004.
מי צפוי לקבל את הכסף?
מי שהולכים לקבל את הכסף הם המבוטחים של כל אחת מחברות הביטוח בפוליסות ביטוח חיים משולבות חיסכון שנערכו בין 1982 ל-2003, המכונות בשמות שונים. בהם "עדיף", "מיטב", "יותר", "עדי", "מעולה", "פרופיל", שבהן החיסכון שנצבר לטובתם נפגע בשל גביית גורם הפוליסה.
בבקשת לאישור ההסכם כתבו עורכי הדין של הצדדים כי "מעולם לא היה בישראל מקרה בו בהליך מרוכז אחד, הושג עבור הציבור ביחס לכל הנתבעות יחד הישג שערכו הכלכלי עשוי להגיע למיליארד שקל". ההסכם נערך לאחר הליך גישור בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר, שכתב לבית המשפט: "הסדרי הפשרה - שהסכומים שיושבו למבוטחים במסגרתם הינם חסרי־תקדים, למיטב ידיעתי, בתחום התובענות הייצוגיות בישראל בכלל ובענף הביטוח בפרט - יאפשרו להביא לידי סיום את כל ההליכים, תוך יצירת ודאות לחברי הקבוצה ולנתבעות".
מה עושות כעת הנתבעות?
בינתיים, חברות הגישו בקשה למתן הוראות למפקח בעניין יישום הסדרי הפשרה. השופט קבע כי בקשתן נבעה מטענה חדשה שאין לה תימוכין בנוסח הסדרי הפשרה. "הנתבעות הן חברות הביטוח הגדולות בארץ, ולאור היקף התובענות והשלכותיהן, חזקה שהן נעזרו ביועצים משפטיים וכלכליים מנוסים לאורך כל ההליכים המשפטיים, לרבות הליכי הגישור הממושכים וניסוח הסדרי הפשרה.
"בנסיבות אלה, אם הנתבעות סברו בעת ההתקשרות בהסדרי הפשרה כי בחישוב הסכום שהיה אמור להיות מועבר לחיסכון אין להביא בחשבון רכיבים של חיסכון טהור או חיסכון מיוחד שהם חלק מהפוליסה, היה עליהן לעמוד על כך שתיכלל הוראה מפורשת בעניין זה בהסדרי הפשרה. הנתבעות לא עשו זאת, אף כי ידעו שבכתבי התביעה יש התייחסות מפורשת לשיעור הכולל מתוך הפרמיה הבסיסית שהיה אמור להיות מועבר לחיסכון, דהיינו שיעור המשקלל הן את רכיב החיסכון בביטוח היסודי והן את רכיב החיסכון הטהור הכלול בפוליסה".
החברות טענו כי אם בקשתן לא תתקבל הן יערערו לבית המשפט העליון. השופט מיכאל תמיר קבע כי "גם אם יוגש ערעור, אין מקום לעכב את מועד תשלום ההחזרים למבוטחים. מדובר בתובענות שמתנהלות במשך כ-15 שנים, בטענה לגבייה שלא כדין שהחלה שנים רבות לפני הגשת התובענות; לצורך ניהול התובענות הושקעו משאבים רבים, בין היתר מצידם של בעלי הדין ובאי כוחם, שופטים בערכאות שונות, מגשרים, בודק, מפקח מטעם בית המשפט וגורמים שונים בשירות המדינה, לרבות היועצת המשפטית לממשלה".
עוד הוסיף השופט תמיר כי "הסדרי הפשרה המתוקנים שבהם נקבעו מועדים לביצוע ההחזרים אושרו בפסקי דין לפני קרוב לשנתיים, גם המועד הנדחה המוסכם לביצוע חלף וטרם שולמו החזרים כלשהם למבוטחים. סבורני כי הגיעה העת לקיים את החיובים הכספיים בפסקי הדין. אם לאחר ביצוע ההחזרים יקבל בית המשפט העליון את הערעור, במלואו או בחלקו, ויקבע שיש לפרש את הסדרי הפשרה בדרך אחרת, תהיה אפשרות לבצע התחשבנות וקיזוזים בהתאם".
אשר למועד ביצוע ההחזרים - הנתבעות ביקשו ארכה של 150 יום. הן טענו כי נדרש להן זמן היערכות, הן כדי להתאים את המערכות לשיטת החישוב שנקבעה בהחלטות בית המשפט והן כדי לבדוק מחדש את פרטי המבוטחים. בית המשפט דחה את הבקשה: "יש לתת את הדעת לכך שקרוב לשנתיים חלפו ממועד מתן פסקי הדין שאישרו את הסדרי הפשרה, ומכאן שעמד לרשות הנתבעות פרק זמן ארוך ביותר להיערך לתשלום ההחזרים".
במסגרת ההחלטה דחה בית המשפט את ניסיון החברות לצמצם את היקף הפיצוי בעשרות רבות של מיליוני שקלים, וקבע כי סכום ההשבה (42% מגביית העבר) יחושב מתוך כלל רכיבי החיסכון המובנים בפוליסה הבסיסית של המבוטח, ולא רק מחלקם. בנוסף נקבע כי עבור תקופת העיכוב בתשלום, הפיצוי יוגדל ל-50% מהגבייה בפועל, וישולם בתוספת מלוא הרווחים (התשואות) שהפוליסות הניבו באותו הזמן, ללא פגיעה מתשואות שליליות.
עמית גל, הממונה על שוק ההון מסר: "החלטת בית המשפט היא ניצחון לציבור החוסכים בישראל. ההחלטה מבהירה כי חובת ההגינות והשקיפות כלפי המבוטחים היא עקרון יסוד שאין לפגוע בו. אני מברך על החלטת בית המשפט לאמץ באופן מלא את העמדה המקצועית שהובילה הרשות, המגשימה באופן ישיר את תכלית פעילות הרשות לעמידה איתנה על זכויות המבוטחים".
עמדת היועצת המשפטית לממשלה יוצגה בבית המשפט ע"י עו"ד אורלי אמיתי מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי). את עמדת רשות שוק ההון ייצגו לידור אדם, מנהל מחלקת ביטוח חיים בחטיבת חיסכון ארוך טווח, ועו"ד דור פישר, סגן בכיר ליועץ המשפטי בלשכה המשפטית.
