בשטח הפקר ימי, כ-72 קילומטרים מחופי מלזיה, מכליות עמוסות נפט איראני תחת סנקציות ממתינות לפרוק את מטענן לאוניות שיובילו אותו לבתי זיקוק בסין.
שמות האוניות שעל גוף הספינה מכוסים ביריעות ברזנט ובחפצים אחרים, ומספרי הזיהוי מוסתרים בצבע שחור. הן נמצאות כאן כדי לבצע מבצע הונאה מורכב: מפגשים בלב ים הידועים בשם "העברת מטען מאונייה לאונייה" (ship-to-ship transfer), במסגרתם אונייה אחת פורקת נפט לאחרת, כדי לטשטש את מקורו לפני שהוא ממשיך, במקרה הזה, ללקוחה הגדולה ביותר של איראן.
● כותרות העיתונים | פנטזיית הגלות הבטוחה: האם יהודים יכולים לשרוד בלי ציונות?
● הרחפנים לא השאירו מקום להסתתר: סופו של עידן הצלפים הצבאיים
ההעברות החשאיות הללו של נפט חושפות את מקור הכוח המרכזי של המשטר האיראני, ואחת הסיבות העיקריות לכך שהם מצליחים להחזיק מעמד במשך זמן רב כל כך מול הלחץ האמריקאי: איראן עדיין מצליחה למכור את הנפט שלה. במסגרת המגעים, ארה"ב מסרבת עד כה להסיר את הסנקציות מעל איראן, אך מנגנון העקיפה של המשטר מכניס למדינה מטבע זר חיוני.
בוול סטריט ג'ורנל חזו בכך מקרוב לאחרונה. במהלך ביקור בסירה ב־8 במאי, כתבי העיתון צפו בקטלינה 7, אונייה ישנה שהוטלו עליה סנקציות אמריקאיות בשל הובלת נפט איראני גולמי, מעבירה נפט דרך צינור עבה לאונייה אחרת, ששמה כוסה בצבע שחור.
בין שתי האוניות הוצבו מגני ענק שנועדו למנוע מהקטלינה 7 למחוץ את האונייה הקטנה יותר בזמן שהשתיים היטלטלו בגלים. במהלך ההעברה התרוצצו על סיפון הקטלינה 7 עובדים באפודים כתומים וקסדות מגן.
מכליות ישנות ומחלידות מסוג זה מרכיבות את מה שמומחי ספנות מכנים "צי הצללים": צי נודד של מאות כלי שיט המובילים נפט עבור משטרים הנתונים תחת סנקציות, בהם איראן ורוסיה. איראן נשענת על מכליות מסוג ליצוא רוב הנפט שלה.
לחלק מהאוניות אין כלל ביטוח, בעליהן מוסתרים, והן מפליגות תחת "דגלי נוחות" ממדינות שמפעילות פיקוח מועט בלבד על פעילות כלי השיט. בלב ים האוניות משתמשות בשיטות הטעיה, כמו כיבוי מכשירי המעקב שלהן, כדי להקשות על איתורן.
31 מיליארד דולר
כישלונה של וושינגטון לבלום את צי הצללים, שהתרחב במהירות בשנים האחרונות, מסייע להסביר כיצד הצליח המשטר האיראני להפגין עמידות רבה כל כך.
לפי ועדת הביקורת הכלכלית והביטחונית ארה"ב־סין, גוף של הקונגרס האמריקאי, טהרן גרפה בשנה שעברה כ־31 מיליארד דולר ממכירת נפט לסין, למרות מאמצי ארה"ב לחנוק את ההברחות. לפי הוועדה, סכום זה היווה כ־90% מהנפט שאיראן מכרה לחו"ל וכ־45% מתקציב הממשלה האיראנית.
כספקית החמצן המרכזית של איראן, סין מסייעת להבטיח שצי הצללים של הנפט האיראני ימשיך לפעול. חברות רבות המשמשות כבעלים החוקיים של המכליות רשומות בערים בסין, ורבים מאנשי הצוות של האוניות הם אזרחים סינים. החודש אף הורתה ממשלת סין באופן מפורש לחברות מקומיות שלא לציית לסנקציות האמריקאיות שהוטלו על חמישה בתי זיקוק סיניים, ובכך הפעילה לראשונה "חוק חסימה" מ־2021 שנועד לנטרל חוקים זרים שלדבריה מפרים נורמות בינלאומיות או מגבילים סחר.
לפני פרוץ המלחמה האמריקאית באיראן, סין ייבאה מהמדינה כ־1.4 מיליון חביות נפט ביום, שהיוו כ־12% מיבוא הנפט שלה, ובמחיר נמוך ממחירי השוק הבינלאומיים.
ארה"ב החריפה לאחרונה באופן דרמטי את מאבקה בסחר הזה. נוסף על חסימת נמלים איראניים, היא הטילה שורת סנקציות חדשות על מכליות נפט ועל תשתיות נפט סיניות. במסגרת המהלך נשלחו גם כוחות מיוחדים אמריקאיים להשתלשל ממסוקים אל סיפוניהן של שתי מכליות מצי הצללים באוקיינוס ההודי.
בשבוע שעבר השתלטה ארה"ב על מכלית נפט שלישית הקשורה לאיראן באוקיינוס ההודי, לאחר שביקרה מול חופי מלזיה. לפי דיווח של הוול סטריט ג'ורנל האונייה ככל הנראה הועמסה ביותר ממיליון חביות נפט גולמי באי ח'ארג שבאיראן בפברואר, ונראה כי הייתה בדרכה חזרה למזרח התיכון בעת שנתפסה.
עם זאת, כדי לרסן באמת את צי הצללים, ארה"ב תידרש ככל הנראה לשמור לאורך זמן על כוננות צבאית מול האוניות, להמשיך את המצור על הנמלים האיראניים, להשתמש באמצעים צבאיים כדי ליירט אוניות מצי הצללים, ולהגביר את הלחץ על סין. מומחי ספנות אומרים כי אם הלחץ ייחלש, זרימת הנפט צפויה להתחדש ללא הפרעה.
חברת ניתוח האנרגיה Vortexa העריכה לאחרונה כי מחוץ לאזור המצור נמצאות כ־90 מיליון חביות נפט איראני, שרובן או כולן יצאו מהמים הטריטוריאליים של איראן לפני תחילת הסגר. הנפט מאוחסן למעשה בים, ועשוי לספק למשטר האיראני מיליארדי דולרים נוספים בחודשים הקרובים.
לדברי אימאן נאסרי, מנכ"ל מחלקת המחקר למזרח התיכון בחברת ניתוח האנרגיה FGE NexantECA מדובאי, אשר עבד בעבר בזרוע המחקר של משרד הנפט האיראני, נדרשים חודשיים עד שלושה חודשים עד שנפט איראני מגיע לנמלים בסין, ועוד חודשיים עד שלושה עד שאיראן תקבל את התשלום עבורו. לכן, גם אם מצר הורמוז לא ייפתח מחדש, איראן צפויה להמשיך לקבל תשלומים עבור הנפט שכבר נמצא בים לפחות עד אוקטובר.
"'זעם כלכלי' היה אמור להוריד אותם לברכיים", אמר, בהתייחסו לקמפיין הכלכלי האמריקאי נגד איראן. "אבל בהשוואה ליצואניות נפט אחרות באזור, איראן סובלת הכי פחות".
דוברת של משרד האוצר האמריקאי אמרה כי המשרד ממשיך לפעול נגד גורמים הקשורים לצי הצללים, וכי הסנקציות האמריקאיות שוללות מהמשטר האיראני הכנסות מנפט המשמשות למימון תוכניות נשק וטרור.
"תחת הנהגתו החזקה של הנשיא טראמפ, משרד האוצר ימשיך למנוע מהמשטר האיראני לבזוז את משאבי הטבע של המדינה בשם הטרור", אמרה הדוברת.
משרד החוץ הסיני מסר כי הוא מתנגד בתקיפות ל-"סנקציות חד צדדיות בלתי חוקיות ובלתי סבירות", וכי סין תעשה כל שנדרש כדי להגן על ביטחון האנרגיה שלה. במשרד לא השיבו לפניית הוול סטריט ג'ורנל.
באופן רשמי, סין לא דיווחה על יבוא נפט איראני מאז 2022. לדברי אנליסטים, הדבר ככל הנראה משקף את רצונה של בייג'ינג להימנע מסנקציות אמריקאיות נוספות על בתי זיקוק, נמלים ובנקים סיניים. כשהחשש הוא שסנקציות נוספות על הכלכלה הסינית עלולות לשתק את מנוע היצוא של המדינה.
עם זאת, חוקרים פרטיים מצליחים לעקוב אחר המשלוחים באמצעות אותות מזדמנים ממשדרי האוניות של צי הצללים, שלעתים מופעלים מטעמי בטיחות. החוקרים משלימים את המידע באמצעות צילומי לוויין של האוניות בעת ביצוע העברות מטען מאונייה לאונייה ולאחר מכן בעת עגינתן בנמלים בסין, וכך מצליחים להתחקות אחר מסלולו של הנפט מאיראן לסין.
ניתן לזהות את המשלוחים גם בדרכים אחרות: לפי נתוני המכס, סין ייבאה ב־4 החודשים הראשונים של השנה 126 מיליון חביות נפט ממלזיה ו־102 מיליון חביות מאינדונזיה. אלה כמויות גבוהות מהנפט ששתי המדינות הפיקו בעבר, ואנליסטים רואים בכך אינדיקציה ליבוא נפט גולמי מאיראן.
הנפט מגיע בדרך כלל לבתי זיקוק פרטיים, המכונים "בתי זיקוק קומקומים" (teapot refineries), במחוז שאנדונג שבמזרח סין ובמחוז ליאונינג שבצפון־מזרח המדינה. זאת מכיוון שהמתקנים הללו נשענים בעיקר על בנקים ולקוחות סיניים ואינם פועלים מול המערכת הפיננסית האמריקאית, וכך הם נשארים מחוץ להישג ידן של הסנקציות האמריקאיות.
מוקד של הפקרות בלב הים
גבולות הנמל החיצוניים המזרחיים, או EOPL כפי שהאזור מוכר בתעשיית הספנות, הפכו לתחנת מעבר מרכזית עבור נפט, והם נחשבים לאתר המועדף על הסינים והאיראנים כדי לעקוף את הסנקציות.
האזור, המשתרע על פני כ־1,300 קילומטרים רבועים וממוקם באמצע הדרך בין המים הטריטוריאליים של סין ואיראן, נהנה בדרך כלל ממים שקטים ונמצא בתוך המים הכלכליים של מלזיה, אך מחוץ למים הטריטוריאליים שלה. הדבר הופך אותו לאזור אפור מבחינה משפטית, שבו לאיש אין עניין מיוחד לקחת אחריות.
באחד התרחישים הנפוצים, אונייה מצי הצללים אוספת נפט באיראן ומפליגה לעבר ה- EOPL, שם היא מעבירה את המטען לאונייה אחרת. זו ממשיכה לסין, והנפט נפרק בה ומועבר לבית זיקוק.
מלבד טשטוש מקורו של הנפט, ההליך מאפשר לעיתים להעביר את המטען מאונייה הנתונה לסנקציות לאונייה שאינה נתונה לסנקציות, ובכך להפחית את הסיכון עבור הנמל הסיני שקולט אותו.
תת־אדמירל סייפול ליזאן בן איברהים, בכיר במשמר החופים של מלזיה, הודה בנוכחותו של צי הצללים סמוך לחופי המדינה. עם זאת, לדבריו, קשה להתערב משום שהאוניות פועלות לעיתים קרובות מחוץ ל"תחום האכיפה הישיר" של מלזיה, ומשתמשות בשיטות התחמקות, כולל מעבר בין אזורים שונים כאשר הלחץ מצד רשויות האכיפה גובר.
הוא הוסיף כי מלזיה מנהלת מדיניות חוץ ניטרלית ואינה מצייתת באופן אוטומטי לסנקציות חד צדדיות. בנוסף, למדינה יש משאבים מוגבלים למעקב ימי, לדבריו. למרות זאת, השנה עצרה מלזיה יותר מתריסר כלי שיט בשל עגינה בלתי מורשית.
בתחילת מאי, כאשר הוול סטריט ג'ורנל שכר סירת אספקה כדי להגיע לאזור, המקום נראה כמו חניון ענק למכליות, עם עשרות אוניות.
לפי ארגון האיחוד נגד איראן גרעינית (UANI), קבוצת הסברה אמריקאית המשתמשת בנתוני לוויין כדי לעקוב אחר פעילות ספינות נפט, מספר העברות המטען מאונייה לאונייה בחופי מלזיה זינק בין 2023 ל־2025 מ־280 ל־679. בארגון מייחסים את העלייה לביקוש הגבוה מצד סין.
"זאת צומת לוגיסטית קריטית", אמר צ'רלי בראון, קצין לשעבר בצי האמריקאי העובד עם הארגון. "סין לא יכולה לקבל את הנפט שלה מאיראן בלי לעבור דרך האזור.
בסך הכול, כ־1.4 מיליון חביות נפט ביום עברו מאיראן לסין באמצעות צי הצללים במהלך השנה האחרונה, לפי האתר TankerTrackers.com.
סביב האוניות הללו צמחה מערכת שלמה של שירותים ימיים, שנועדה לסייע לכלי שיט שמתקשים להיכנס לנמלים בינלאומיים בשל הסנקציות שהוטלו עליהם.
אוניות תדלוק שוהות באזור במשך חודשים ואף שנים, ומספקות זרם קבוע של דלק. מהחוף מוזמנות גם אוניות אספקה או צוותי תיקונים, בעלות גבוהה במיוחד בשל המיקום המרוחק והסיכון הכרוך במתן שירות לצי הצללים הנתון לסנקציות.
רוכלים חולפים במהירות בסירות קטנות המכונות "סמפאן", ומציעים לאנשי הצוות סיגריות ובירת בינטאנג אינדונזית. מלחים משועממים מעבירים את הזמן בבדיחות בקשר ובהטחת קללות אקראיות לעבר אוניות חולפות.
"זהו מוקד קטן של הפקרות ימית", אמרה מישל בוקמן, אנליסטית מודיעין ימי בחברת Windward, והוסיפה כי האוניות משתמשות ב"מגוון רחב של שיטות הונאה ימיות" כדי להישאר מחוץ לטווח הראייה של הרשויות.
חלק מהאוניות, ובהן קטלינה 7, נשארות באזור במשך שבועות ומשמשות כפלטפורמות נפט צפות. הן מתמלאות בנפט איראני ורוסי ממכליות חולפות ומעבירות אותו לאוניות אחרות.
קטלינה 7, שנבנתה ב־2007, רשומה על שם חברה מהונג קונג בשם Canes Venatici שפירושו בלטינית הוא "כלבי ציד", והוטלו עליה סנקציות אמריקאיות בשל קשריה לסחר בנפט איראני.
לא היה ניתן לקבוע מי הבעלים של Canes Venatici. כאשר כתב של הוול סטריט ג'ורנל הגיע לכתובת שבה רשומה החברה, משרד שירותי מזכירות בבניין ישן באזור קוון טונג שבהונג קונג, הוא לא מצא במקום איש. שכן סיפר כי לעיתים נדירות יש אנשים במשרד, מלבד מבקרים מזדמנים שמגיעים לאסוף דואר.
באתר גיוס למלחים, סיפר משתמש כי שירת לאחרונה על סיפון הקטלינה 7 בין מאי האחרון למרץ השנה, במסלולים שבין דרום־מזרח אסיה לסין. לדבריו מעסיקתו היא PrimCrew Global, חברת כוח אדם משאנדונג, שלא השיבה לפניית הוול סטריט ג'ורנל.
איש צוות סיני נוסף, שהיה מעורב בהעברות מטען מאונייה לאונייה מול חופי מלזיה, אמר לוול סטריט ג'ורנל כי העברת נפט תחת סנקציות הפכה לדבר שבשגרה. לדבריו, הוא אינו רואה כל פסול במהלך, משום שהוא, כמו ממשלת סין, אינו מכיר בתוקפן של הסנקציות האמריקאיות.
צי הולך וגדל
איראן החלה להסתמך על צי הצללים להובלת הנפט שלה לאחר שממשל אובמה הידק את הסנקציות ב־2012, והרחיבה את השימוש בו לאחר שטראמפ הגביר את הלחץ ב־2018. צי הצללים, שמעביר גם נפט ממדינות אחרות הנתונות לסנקציות, התרחב במהירות לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022 כדי להתמודד עם הגידול ביצוא הנפט הרוסי, וכיום כולל כ־1,500 אוניות, לפי האתר TankerTrackers.com.
בדרך כלל, הבעלות על המכליות מוסתרת מאחורי שכבות של חברות קש הרשומות בערים בסין או במקומות אחרים, כמו דובאי.
האוניות גם מחליפות לעיתים קרובות את הדגלים שלהן. כפי שלבני אדם יש אזרחות ודרכונים, גם אוניות סחר חייבות להיות רשומות במדינה מסוימת, שאמורה לוודא כי נשמרים עליהן תקני עבודה ותקנים נוספים.
בעלי אוניות מצי הצללים עוקפים את הפיקוח הזה באמצעות רישום האוניות תחת דגליהן של מדינות עניות ומתפתחות, כמו סיירה-לאון, שגובות תשלום עבור רישום כלי השיט אך מספקות פיקוח מועט בלבד.
כל אלה הופכים את המאבק בהתפשטות צי הצללים למשחק בלתי נגמר של "הכה בחפרפרת". לאחר שמוטלות עליהן סנקציות, האוניות יכולות לשנות את שמותיהן או את שמות חברות הבעלות שלהן, לצד החלפת הדגל, ואז לחזור לפעילות כרגיל.
מכלית נפט אחת באורך כ־240 מטרים, שנבנתה ב־2004 ונודעה בשם סיסקי, (Seasky) הוחכרה לעיתים על ידי חברות נפט מערביות לפני שארה"ב הטילה עליה סנקציות ב־2025 בשל הובלת נפט איראני עבור חברת הנפט הלאומית של איראן.
האונייה מיהרה להחליף את הדגל שלה מסן מרינו לגבון, ואת שמה מסיסקיי להנסון (Hanson) . לאחר מכן השלימה מספר רב של הפלגות הלוך ושוב בין אזור EOPL מול חופי מלזיה לבין העיר הסינית דונגיינג, מרכז של בתי זיקוק פרטיים, לפי נתוני ספקית המידע הפיננסי LSEG.
לא חברת סיסקיי מארין (Seasky Marine) משנחאי, הבעלים הרשומים של האונייה, ולא חברת כוח האדם טייהואה ניהול ספינות (Taihua Ship Management), השיבו למיילים שביקשו תגובה.
קשרים סיניים
בסין צמחה תעשייה שלמה שנועדה להבטיח שצי הצללים ימשיך לפעול ויספק נפט לבתי הזיקוק.
חברות לניהול אוניות מפרסמות בגלוי משרות על גבי המכליות, אף שפרסומים כאלה עלולים לחשוף אותן להפרת סנקציות אמריקאיות.
"הובלה קצרות טווח של מתנול מאיראן לשאר אזור המפרץ הפרסי; החלפת צוות בדובאי", נכתב במודעה שפרסמה החודש חברת ניהול אוניות מהעיר שיאן, שגייסה עובדי ים. הקפטן היה צפוי לקבל שכר של 26 אלף דולר בחודש, פי שניים בערך מהשכר עבור הפלגות שגרתיות יותר.
לפי סרטונים שפרסמו אנשי צוות סינים ברשתות החברתיות, מלחים סינים בדרגים זוטרים בצי הצללים מקבלים בונוסים של 1,000 עד 3,000 דולר לכל הפלגה, לעומת השכר במסלולים רגילים יותר.
חלק מהמלחים הסינים הללו תקועים במצר הורמוז כבר כמעט 90 ימים. בשיחות חולין עם כתב של הוול סטריט ג'ורנל, רבים מהם הביעו העדפה ברורה לשפים סינים על הסיפון והתלוננו על המחסור במים מתוקים ועל כך שהתזונה שלהם מבוססת בעיקר על דגים.
החברות נאלצות לשלם יותר בשל הסיכונים הידועים הכרוכים בעבודה על אוניות בצי הצללים. מעבר לכך שהאוניות נתונות לסנקציות, רבות מהן בנות יותר מ־15 שנה - גיל שבו רכיבים מתחילים להתבלות ולהתקלקל. בנוסף, קיים סיכון גבוה יותר לדליפות נפט ולפציעות בקרב אנשי הצוות.
במאי 2023 התפוצצה מול חופי מלזיה מכלית הצללים פאבלו (Pablo) בת 26 שנים, ושלושה מאנשי הצוות נהרגו. האונייה, שחוקרים קשרו להעברות נפט איראני, הפליגה תחת דגל גבון. אף גורם מעולם לא טען לבעלות עליה, ובהמשך היא נגררה מהמקום ופורקה.
המעקב אחר נורה (Nora)
אך לעיתים הרשויות אינן עומדות מנגד. בינואר עצרה מלזיה את נורה (Nora) אונייה בת 24 שנים הרשומה בשנחאי ונמצאת תחת סנקציות אמריקאיות, בזמן שהובילה נפט איראני וביצעה העברת מטען מאונייה לאונייה באזור.
הרשויות במלזיה מסרו כי גבו קנסות בסך כולל של כ־33 אלף דולר מסוכן של האונייה נורה, ולאחר מכן שחררו את האונייה ואת אנשי הצוות שלה. לדבריהן, המקרה המחיש את "ההשלכות הכלכליות המשמעותיות" של פעילות רשתות ההברחה.
מיילים ושיחות טלפון לחברת הניהול של האונייה "שנגחאי טוסון רוי שיפ מנג'מנט" משנחאי, לא נענו.
עם זאת, האונייה לא בזבזה זמן רב לפני שחזרה לפעילות.
נתוני מעקב לווייניים הראו כי האונייה עגנה בתחילת מרץ באי ח'ארג, מרכז יצוא הנפט המרכזי של איראן. לאחר מכן היא חצתה עמוסת נפט את מצר הורמוז, לפני שהאמברגו האמריקאי חסם את יציאתן של אוניות הקשורות לאיראן, ושבה לאזור מול חופי מלזיה.
בסוף אפריל תיעדו נתוני לוויין את האונייה פורקת נפט לאונייה אחרת, לונה לאסטר (LunaLuster) שהפליגה במהירות לעבר המים בצפון סין. לפי נתוני LSEG האונייה שוהה כעת סמוך לריז'או, עיר נמל מרכזית עבור בתי הזיקוק הפרטיים, וממתינה לפרוק את מטען הנפט שלה. ב־19 במאי הטילה וושינגטון סנקציות על לונה לאסטר, בנימוק כי המכלית, המפליגה תחת דגל סיירה לאון, הובילה מיליוני חביות נפט איראני מאז אמצע 2025.
כתב של וול סטריט ג'ורנל הבחין החודש בנורה מסירה חולפת מול חופי מלזיה. האונייה כיסתה בצבע את שמה ואת מספר הזיהוי שלה, וכיבתה את מערכת המעקב. אולם עבודת צבע חובבנית הותירה את שמה גלוי לעין דרך משקפת.
לפי רישומים ציבוריים, האונייה החליפה לאום לפחות שבע פעמים בעשור האחרון. במשך תקופה מסוימת היא הפליגה תחת דגל איראן, אך מאז השנה שעברה היא מניפה דגל גיאני מזויף.
לאחר שכתב של וול סטריט ג'ורנל הבחין באונייה החודש, צילומי לוויין תיעדו את נורה מבצעת העברת מטען נוספת מאונייה לאונייה. הפעם היא הייתה בצד המקבל, וקלטה נפט מדריה (Derya) אונייה המפליגה תחת דגל איראן והייתה בין המכליות האחרונות שחצו את מצר הורמוז סמוך לתחילת המצור.
לדברי בראון, החוקר מארגון האיחוד נגד איראן גרעינית, היה בכך הוכחה נוספת לכך ש"סנקציות לבדן אינן עוצרות את האוניות".
