מיכל גור, מנכ"לית פרץ בוני הנגב / צילום: לילך רז
אישי: בת 61, נשואה + 2, גרה בחיפה
מקצועי: מנכ"לית פרץ בוני הנגב
משפחה: נולדתי וגדלתי בחיפה, בת בכורה לאח ואחות. אבי, שעלה מעיראק, הקים את היחידה לחבורות רחוב בעיריית חיפה (המסייעת בקידום צעירים בשוליים - ד"א) והתנדב בעמותת אל-סם. אמי, שעלתה ממרוקו, עבדה יותר מ-50 שנה בשירות המבחן לנוער של משרד הרווחה. לגדול עם הורים שעוזרים לנוער בסיכון לימד אותי לדבר לכל אחד בגובה העיניים, בלי שיפוטיות.
● פורטפוליו | ניהל את ייצור טנק המרכבה, והיום מוביל תחת אש מחצבה שמגלגלת מאות מיליוני שקלים
● פורטפוליו | קיבל פרס מפקד 8200, עבד במשרד ראש הממשלה ומגן על ארגוני ענק מפני סוכני AI
ילדות: הייתה לי ילדות מאושרת של פעם, עם חיי קהילה ומשחקים בוואדי, אבל בתחילת שנות השבעים, בבית הספר היסודי, התפרץ השד העדתי. קראו לי "פרענקית", וכשהתחילו ללגלג עליי בגלל שם המשפחה, אסלן, אמי רצה למשרד הפנים ושינתה לגור. התחנכנו בבית להוריד את הראש ולהגיד תודה. יש אנשים שמספרים איך ההורים אמרו להם שהם יכולים הכול. אצלי זה היה ההפך. בלימודים עצמם לא הייתי מצטיינת, תלמידה של 80.
צה"ל: הייתי פקידת מבצעים בגדוד של גולני ברמת הגולן בשלהי מלחמת לבנון הראשונה. היינו כעשר בנות בגדוד של 400 בנים בתנאי שטח מאתגרים והתקלחתי במקלחות שדה. זה היה שונה מצמר הגפן שגדלתי בו, משפחה חמה ועוטפת, וזה היה מדהים.
לימודים: עשיתי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית ובמקביל עבדתי כמלצרית במלון קינג דיוויד. בסיומו המשכתי מיד לתואר שני בכלכלה ומנהל עסקים, עם התמחות במימון, ובשנה השנייה התחלתי לעבוד כקניינית רכש בבזק. היינו מקבלים מכרזים, בודקים אותם ובוחרים. באותה התקופה גם הספקתי להתחתן ולהתגרש אחרי שנה. התגעגעתי הביתה וחזרתי לחיפה.
100 שעות עבודה בשבוע: דודה שלי סידרה לי ראיון בחברת הבנייה המשפחתית א. לוי והתקבלתי לתפקיד מנהלת השיווק. השנה הייתה 1990, והחברות בענף התרחבו במהירות כדי לקלוט את העלייה הרוסית. החברה בדיוק עברה שינוי והתבלטתי בה, ודי מהר קידמו אותי לסמנכ"לית כספים. הסתערנו על בניית מאות דירות לעולים, לא הייתה פרמיה אחת ממשרד השיכון שפספסנו. הייתי גם מנהלת מכירות, ישבתי באתרים ושיווקתי דירות. עבדתי שישי־שבת והגעתי ל-100 שעות בשבוע.
זוגיות בעסק: אחרי חמש שנים בא. לוי, כשהייתי בת 30, נוצר חיבור ביני לבין האח הצעיר למשפחה, עופר, שהיה שכיר בחברה. שנינו נפרדנו מבני זוג באותו הזמן ולתדהמת כולם הפכנו לזוג. עד היום אנחנו בזוגיות נהדרת ויש לנו שתי בנות.
הסדר החוב: החברה גדלה והונפקה בבורסה ובהמשך התרחבנו לחו"ל. אבל בסוף 2010 היו בעיות תזרים וא. לוי נאלצה להגיע להסדר חוב עם בעלי המניות. התהליך נמשך כשנה וחצי והעציב אותי. הרגשתי שזה הזמן ללכת, אבל לא יכולתי. הייתי חלק מהמשפחה ופגשתי אותם בארוחות שישי, לא הייתי מסוגלת לעזוב כשעופר עדיין בחברה. גדלתי על "לא נעים" וזה רק הוסיף. אבל אחרי הסדר החוב, בגיל 49, הבנתי שאם לא אעזוב עכשיו - לא אכבד את עצמי בהמשך. עבדתי שם יותר מ-23 שנה.
אבטלה בגיל 50: במשך ארבע שנים ניסיתי למצוא עבודה במגזר הציבורי, וזה לא היה לי קל. הייתי בת 50 ותמיד העדיפו גבר בן 40. בתקופה הזאת גם לבעלי הראו את הדלת החוצה, ושנינו היינו מובטלים. החלטתי להשלים את הסטאז' בחשבונאות שלא עשיתי, קיבלתי רישיון רואה חשבון והשלמתי עוד שנתיים של שמאות ומקרקעין בטכניון. כיהנתי בדירקטוריונים עד שבאה ההזדמנות.
מנכ"לית: המייסדים ובעלי השליטה של חברת הנדל"ן אלמוגים, עמי בר משיח ומריו זוזל, ראו בי פוטנציאל ולא היו מוטים מגדרית כמו אחרים. הם מינו אותי ב-2017 למנכ"לית, כשהחברה הייתה בשווי 60-50 מיליון. אחרי שמונה שנים והנפקה השווי זינק לכ-600 מיליון שקל. שם פגשתי את היכולות שלי כמנהלת ולמדתי לעבוד בשיתוף פעולה עם מי שמעליי ומתחתיי. כשהרגשתי שהשלמתי את העבודה נפרדנו.
פרץ בוני הנגב: ראיתי בקבוצת וואטסאפ בשם "הטובות לנדל"ן" שבחברת הבנייה פרץ בוני הנגב מחפשים מנכ"ל, והרמתי טלפון. מאז פברואר אני בתפקיד. החברה, יזמית שמבצעת את הפרויקטים שלה בעצמה, אכלסה עד היום כ-14 אלף דירות, יש לה כ-70 אלף מ"ר שטחים של נכסים מניבים ועוד כ-5,000 דירות בתכנון. אני כאן כדי להכפיל את מספר יחידות הדיור.
כמה עולה דירה: עד לפני כשנתיים האוכלוסייה גדלה בקצב של 2%, שזה בערך 60 אלף משקי בית חדשים בשנה, אבל ב-2024 ו-2025 האוכלוסייה גדלה רק ב-1% בעקבות הירידה מהארץ. אני מאמינה שלפחות חצי מהאנשים שעזבו יחזרו. אם לא נחזור ללחימה, מחירי הדירות יתאזנו במחצית השנייה של 2026 ויעלו ב־3%-4% ב-2027. הדירות שלנו עולות בין מיליון ל־3 מיליון שקל וזה מוצר שתמיד צריך אותו.
ממ"ד עם מקלחת: בכל פרויקט שלנו, גם אם זה יחזיר את הלו"ז חצי שנה אחורה, אקפיד לתת ללקוחות ממ"דים עם חדרי רחצה. זה מה שהלקוחות שלנו מבקשים היום. זה בטוח הופך את הדירה לסחירה ומבוקשת יותר.