שופט העליון בדימוס יוסף אלרון ועו''ד מיכאל ראבילו / צילום: רפי קוץ, אלכס קולומויסקי - ''ידיעות אחרונות''
הכנסת בחרה בסבב ההצבעה השני את עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה. ראבילו, שהיה מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונתמך על-ידי רבים בקואליציה, יחליף בתפקיד את מתניהו אנגלמן, המסיים קדנציה בת שבע שנים כמבקר. ראבילו קיבל 61 קולות וגבר על שופט בית המשפט העליון לשעבר, יוסף אלרון, אשר נתמך על-ידי סיעת יש עתיד וחברי כנסת באופוזיציה וקיבל 57 קולות.
בתחילת סיבוב ההצבעה השני צילמו את עצמם מספר חברי כנסת מהליכוד מצביעים לעו"ד ראבילו מאחורי הפרגוד. הייעוץ המשפטי של הכנסת הורה לעצור את ההצבעה, וזו חודשה אחרי שהייעוץ המשפטי אסר על הכנסת טלפונים לקלפי. עם זאת, מספר חברי כנסת צילמו את עצמם גם אחרי חידוש ההצבעה.
מנהלת סיעת הליכוד הכחישה כי היא זו שהנחתה את חברי הכנסת לצלם את הצבעתם. יו״ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, אמר כי "כמובן שזכותו של כל בוחר לבחור אם לצלם את עצמו". הוא הוסיף כי הנחיה לצלם בקלפי אינה חוקית.
יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד והתנועה לאיכות השלטון הודיעו שיעתרו לבגץ על הליך הבחירה. "מינוי פרקליטו האישי של ראש הממשלה לתפקיד שאמון על הביקורת על ראש הממשלה עצמו הוא ניגוד עניינים חריף - והוא נעשה בהליך שזוהם לנגד עינינו, לאחר שחברי כנסת נדרשו לפי הפרסומים לתעד את הצבעתם בצורה לא חוקית כמבחן נאמנות, בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת", נמסר מטעם התנועה לאיכות השלטון.
ייצג את הממשלה בעתירות לבג"ץ
ראבילו שימש בעבר כפרקליטו של נתניהו ואף ייצג את הממשלה בעתירות לבג"ץ בפרשות ציבוריות מרכזיות. בניגוד לרוב מי שכיהנו בתפקיד המבקר בעבר, למעט המבקר היוצא אנגלמן, ראבילו לא כיהן קודם לכן כשופט אלא כעורך דין פרטי.
ראבילו הוא שותף במשרד עורכי הדין שמרון, מלכו, פרסקי, המייצג זה שנים את נתניהו. אחד מראשי המשרד, עו"ד דוד שמרון, הוא בן-דודו של ראש הממשלה ובמשך תקופה ארוכה נחשב למקורב מאוד אליו.
ראבילו עבד במשרד זה מאז הסמכתו לעריכת דין אחרי שסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית ב-1993 והתמחה אצל המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מנחם אלון. ב-1998 השלים ראבילו תואר שני, אף הוא מהאוניברסיטה העברית.
כעורך דין פרטי, ראבילו נחשב מומחה לליטיגציה אזרחית ומסחרית, למכרזים ולחדלות פירעון. במסגרת זו הוא ליווה את הליכי חדלות הפירעון של חברת קרתא, שהייתה אחראית לבנייתו של פרויקט ממילא בירושלים, בתיק שהיקפו נאמד ביותר מ-100 מיליון שקל. עוד היה ראבילו מעורב בהליכי חדלות הפירעון של חברת חפציבה בניהולו של בועז יונה, אשר קרסה ב-2007.
רקורד בעבודה עם המערכת הפוליטית
חלק ניכר מהרקורד המקצועי של ראבילו מיוחס לעבודתו עם המערכת הפוליטית. ראבילו שימש כיועץ משפטי של הליכוד ואף ייצג את המפלגה מול ועדת הבחירות המרכזית ובמשאים-ומתנים קואליציוניים להקמת הממשלה. הוא הוסיף לייצג את מפלגת השלטון בבג"ץ במסגרת ייצוג פרטי, וזאת בתיקים שבהם היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, הודיעה כי לא תגן על עמדת הממשלה בפני בית המשפט העליון.
בין היתר, באחרונה ייצג ראבילו את הממשלה בדיון בעתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל ה-7 באוקטובר ובדיון בעתירות לפסילתו של איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי. עוד קודם לכן ייצג ראבילו את הממשלה בעתירות נגד התיקון לחוק יסוד: הממשלה, שנועד למנוע את הוצאתו של נתניהו לנבצרות. בג"ץ קבע כי התיקון לחוק ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה.
עוד ייצג ראבילו את הממשלה בעתירות שדרשו לפסול את מועמדות נתניהו לראשות הממשלה בעודו נאשם בפלילים - תיק שהוביל להכרעה המפורסמת בה דחו 11 שופטי בג"ץ פה-אחד את העתירות. תיק נוסף שבו ייצג ראבילו את הממשלה נגע למינויו של אריה דרעי לשר - מינוי שאותו פסל בג"ץ מחמת היותו בלתי סביר לנוכח הרשעותיו של דרעי בפלילים.
ראבילו ייצג באופן אישי את נתניהו בתיק שבו קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, ד"ר אביחי מנדלבליט, כי על ראש הממשלה להחזיר 300 אלף דולר שקיבל מבן-דודו המנוח, נתן מיליקובסקי, לצורך מימון הגנתו המשפטית ומכיוון שמדובר היה במתנה אסורה על-פי החוק. בג"ץ חייב בסופו של דבר את נתניהו להשיב 270 אלף דולר לקופת העיזבון של מיליקובסקי.
לאלרון היה רוב בסיבוב הראשון
שופט בית המשפט העליון לשעבר, יוסף אלרון, שנתמך על-ידי האופוזיציה, קיבל 60 קולות בסיבוב הראשון - ובכך הוביל על פני עו"ד מיכאל ראבילו, מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שקיבל 57 קולות. שני חברי כנסת לא הצביעו, וקול נוסף לא נמנה במניין הקולות וייתכן שנפסל.
שני המועמדים התחרו ביניהם על החלפתו בתפקיד של מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה המסיים את תפקידו בתום שבע שנים. אלרון, שפרש מכס השיפוט ב-2025, ביקש לחדש את המסורת שבה שופטים בדימוס נבחרו לתפקיד המבקר - מסורת שנשמרה עד לבחירתו לתפקיד של אנגלמן.
אלרון נחשב לשופט שמרן, שיצא נגד מערכת המשפט ואף הציע את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון מול השופט יצחק עמית ובניגוד לשיטת הסניוריטי, שבה השופט הוותיק בעליון נבחר לנשיא. אלרון אף עסק רבות במשפט הפלילי ומזוהה עם החמרת הענישה.