בית הדין לענייני עבודה בתל אביב דחה השבוע את תביעתו של גיל קרני, מנכ"ל בנק לאומי בריטניה לשעבר, נגד הבנק. קרני עזב את לאומי בנובמבר 2020 במפתיע ועבר לנהל את סניף ניו יורק של בנק הפועלים. הוא חויב לשלם 100 אלף שקל הוצאות משפט על ההליך שהתנהל במשך חמש שנים וכלל ריבוי בקשות ודיונים.
קרני, שעבד בקבוצת לאומי 26 שנה, ביקש לקבוע כי הוא פוטר ולא התפטר, עקב טענה להרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וכתוצאה מכך ביקש לזכות בקצבת פרישה לכל ימי חייו. הוא גם טען כי קיים נוהג לפיו פורשי הבנק במעמדו זכאים לקצב פרישה באופן אוטומטי, ללא קשר לנסיבות סיום העסקתם.
● בלעדי | המאבק מסלים: באל על מאשימים את כאל ב"הונאה צרכנית"
● סטארט-אפ ה-AI למד מהר: לשכת עורכי הדין תיאבק בכל הכוח לשמור על הגילדה
בית הדין: לא הוכחה הרעה מוחשית בתנאי העבודה
השופטת דפנה חסון-זכריה דחתה את כל טענותיו, וקבעה כי קרני התפטר מרצונו החופשי לטובת תפקיד בכיר בבנק הפועלים בניו יורק, וכי לא הוכחה כל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. גם טענתו של קרני בדבר נוהג לפיו פורשי הבנק במעמדו זכאים לקצבת פרישה מיידית באופן אוטומטי, ללא קשר לנסיבות סיום העסקתם - נדחתה.
נקבע כי קרני לא הוכיח שהייתה כוונה לפטרו ושנמסר לו כי עליו לחפש מקום עבודה אחר, כפי שטען. גם לו היה מוכיח זאת, נקבע כי ממילא אין בכך כדי לבסס עילה של הרעה מוחשית בתנאי העבודה. "קבלת עמדתו של התובע תוביל לתוצאה משפטית בלתי סבירה, לפיה עצם העובדה שמעסיק שוקל את סיום העסקתו של עובד, עשויה לזכותו בפיצויי פיטורים מלאים מכוח התפטרות בדין מפוטר", נקבע בפסק הדין.
עוד טען קרני בתביעה כי לא היה סביר לדרוש ממנו שימשיך לכהן בתפקיד נוכח ביקורת שהושמעה כלפיו בישיבות דירקטוריון. על כך קבעה השופטת: "נחה דעתנו כי הביקורת שהופנתה כלפי התובע הייתה עניינית ומהותית לתפקיד הדירקטוריון, ולא עלתה כדי הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או היוותה נסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך ולכהן בתפקידו".
טענה נוספת שנדחתה הייתה כי המענק השנתי שקיבל קרני הופחתה מ-6 משכורות ל-4.5 משכורות, ובכך יש הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. בית הדין קבע כי הוכח שגובה הבונוס אינו רכיב קבוע, אלא הוא פונקציה של ביצועי המנהל ונתון לשיקול-דעתו של הדירקטוריון.
גם טענת ההתעמרות נדחתה
טענה נוספת שנדחתה הייתה להתעמרות בקרני. "לא שוכנענו כי הביקורת שהוטחה בתובע בישיבות הדירקטוריון חרגה מהנורמות המקובלות ועלתה כדי 'התנהגות פוגענית' על-פי אמת-מידה אובייקטיבית. שוכנענו כי הביקורת הייתה מקצועית, כי היא הושמעה בפורום המוסמך לכך, כי היא נועדה לוודא הלימה למטרות הארגון, כי היא נבעה מטעמים ענייניים, וכי היא הושמעה במסגרת זכותו ואף חובתו של מעסיק להשמיע ביקורת על תפקוד עובדיו, ובפרט כשמדובר בדרג ניהולי בכיר הכפוף לפיקוח הדירקטוריון", קבע בית הדין.
על הטענה לנוהג בבנק למנהלים בדרגת התובע לפנסיה תקציבית, נקבע כי ההפך הוא הנכון. "מהראיות שהונחו בפנינו עולה כי זכאותם של מנהלים בכירים לקבלת פנסיה תקציבית בעת פרישתם מעוגנת בהסכמים פרטניים, שהם תולדה של משא-ומתן אינידבדואלי בין כל אחד מהם באופן אישי לבין הנהלת הבנק", נקבע.
את בנק לאומי ייצגו עו"ד נחום פינברג ועורכי הדין יעקב מלישקביץ ועדית אייגס, שותפים במשרד נ. פינברג.
עורך דינו של קרני: בכוונתנו לערער
עו"ד חגי שלו, המייצג את גיל קרני, מסר בתגובה: "אנו מכבדים את פסק הדין אך לא מסכימים איתו. בכוונת קרני לערער על פסק הדין, בהיותו שגוי ועומד בסתירה מוחלטת לדין, לפסיקה ולראיות (לרבות ביחס לנוהג שחל על מנהלים בעלי מאפיינים דומים שהתפטרו).
"הראיות נחרצות וכוללות מסמכים חד-משמעיים ועדויות נחרצות ומהימנות (גם פסק הדין קבע את מהימנותן) של שורה ארוכה של מנהלים בכירים בעבר ובהווה כולל, חברי הנהלה לשעבר, דירקטורים (בעבר ובהווה) ומבקר ראשי לשעבר של בנק לאומי".
