בסביבות 2:30 לפנות בוקר באחד מימות השבוע שעבר, תחת מעטה החשכה, החלו עשרות פלסטינים להתקדם לעבר גדר ההפרדה באזור תרקומיא, מערבית לחברון. עבור חלקם, כך נראה, זו הייתה אמורה להיות עוד כניסה בלתי חוקית לישראל כדי לעבוד באתרי בנייה, מסעדות ועסקים נוספים. אלא שבצד השני חיכו כוחות הביטחון. בתוך זמן קצר הפך ניסיון ההסתננות למבצע מעצרים רחב־היקף, שבסיומו נתפסו כ־100 שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) עוד לפני שהצליחו להתפזר בשטח ישראל.
● המשפחות שעוברות לגבול הצפון דווקא עכשיו: "לא מוכנים שהמדינה תסתיים בחיפה"
● WSJ | ביל גייטס השקיע שנים בבניית תדמיתו. כעת היא נסדקת
בחודשים האחרונים נראה שאנו עדים לגל אכיפה גובר נגד העסקת שב"חים בעולמות הנדל"ן, המסעדנות ועסקי המזון. לפני כשנתיים גם אושר בכנסת תיקון שהחמיר בצורה ניכרת את הענישה על הסעה, הלנה והעסקה שלהם. אלא שלמרות כל זאת, התופעה רחוקה מלהיעלם. להפך. אף שלא פורסם נתון רשמי, הערכות שונות גורסות שכיום שוהים בישראל כ־50 אלף פלסטינים ללא היתרים תקפים, לעומת כ־35-40 אלף ערב המלחמה.
הפער בין המדיניות המוצהרת למציאות בשטח בולט, ומעלה שאלה שרבים מעדיפים לא לשאול: אם רוצים לפתור את הבעיה, למה היא רק מחמירה? "בפועל המדינה עוצמת את העיניים מול השב"חים, למרות שכלפי חוץ היא מציגה עמדה ברורה שלפיה אין כניסה לשום פלסטיני", אומר גורם המעורה בפרטים. "מדובר בישראבלוף".
צללנו אל מאחורי הקלעים של תופעת השב"חים שמציפים את בישראל כדי להבין איך עובדת השיטה ומה הפתרון.
כוח העבודה הזול ביותר בישראל
במשך שנים הפכו העובדים הפלסטינים, חוקיים ושלא, לחלק מהמציאות הכלכלית בישראל, בעיקר בענפי הבנייה, החקלאות, המסעדנות והשירותים. מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 שינתה המדינה דרמטית את מדיניות העסקת הפלסטינים מהגדה המערבית. בתחילת המלחמה נמנעה כניסתם של כ־125-150 אלף בעלי היתרי עבודה, ורק בהדרגה הותר לחלק קטן מהם לשוב לעבוד.
כיום מועסקים בישראל רק כ־14 אלף פלסטינים בעלי היתר, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית (PCBS). במקביל, הוחזרה הפעילות בהתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון בקצב מהיר יותר: כ־32 אלף פלסטינים שבו לעבוד בהן, מתוך כ־48 אלף שהועסקו שם לפני המלחמה.
את מקומם של הפלסטינים תפסו העובדים הזרים שהובאו מתאילנד, מהודו, מסרי לנקה ועוד. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, מספר העובדים הזרים, נכון לשנת 2025, עומד על 116 אלף, כמעט שני שלישים מהם בענף הנדל"ן.
אלא שבמשק טוענים כי עובדים זרים לא בדיוק מילאו את הוואקום. "העבודה מולם מסובכת מאוד", אומר ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים. "חברה שרוצה להעסיק עובדים זרים צריכה להתקשר לתאגיד כוח־אדם, ושם דורשים להעסיק יותר מעובד אחד, גם אם הם לא נצרכים. נוסף על כך, המדינה קבעה שעובד זר יועסק כ־182 שעות בחודש, אך תאגידי כוח־האדם דורשים 200 שעות. אנחנו לא תמיד צריכים אותם מעבר לשעות בנוהל, אבל נאלצים לשלם בכל מקרה".
וזה לא נגמר בזה. העלויות החלות על המעסיק גבוהות הרבה יותר מלפני המלחמה. עובד פלסטיני בעל היתר עולה כ־6,600 שקל בחודש - שכר ברוטו של כ־5,600 שקל בתוספת הוצאות סוציאליות. עובד זר לעומתו עולה יותר מ־12 אלף שקל בחודש - שכר ברוטו של כ־8,200 שקל, בתוספת מגורים שהקבלן חייב לממן ואגרות לחברות כוח־האדם שמביאות אותו ארצה. כלומר, כמעט פי שניים.
גם מבחינת מספרים, אומרים גורמים במשק, הבעיה טרם נפתרה. "אני מעריך שחסרים לפחות 40 אלף עובדים כרגע", אומר גורם המעורה בפרטים. "רק בתחום המבנים והתשתיות יש הרס עצום בצפון, ועוד לא התחילו לבנות שם. זה שואב המון עובדים לשם".
מסיבות אלה ונוספות מעסיקים רבים מעדיפים לפנות לפלסטינים ללא היתרים, שעלותם נמוכה אף יותר (פעמים רבות מדובר בכמה אלפי שקלים בחודש) ופחות ביורוקרטיה, מה שמסביר חלקית את התופעה.
ברשתות החברתיות ניתן למצוא פרסומים המעידים על הביקוש הגבוה. כך לדוגמה, בפוסט בפייסבוק הציע הכותב להנפיק אישורי עבודה לעובדים פלסטינים: "צריכים אישורי עבודה לעובדים פלשתינאים (במקור, ת"ש)… מוזמנים לפנות אליי, אני מוציא אישורי מנהל אזרחי".
בשיחה שערכנו עם מפרסם הפוסט הצגנו עצמנו כבעלי מסעדה שמחפשים שוטפי כלים, הוא סירב להסביר מה העסק שלו עושה או לציין את שם החברה. במקום זאת הציג את עצמו כמי שמסייע בפתרון חסמים ביורוקרטיים. "אני נחשב סוג של פותח דלתות - במס הכנסה, ביטוח לאומי, מכס, כל זרועות הביטחון, מינהל מקרקעי ישראל, כל הבנקים, כל קופות החולים, כל חברות הביטוח", טען. "אני חולש על כל השטחים, ירדן, מדינות המפרץ, סעודיה, כווית.
"יש ענפים מסוימים שבהם אני מכניס כבר תקופה ארוכה פלסטינים, זה פשוט מתחת לרדאר. אני מחזיק בבני ברק למשל כמה עשרות".
"חברות כוח־האדם לא נענשות"
בחודשים האחרונים אנו עדים ליותר הודעות על עסקים, אתרי בנייה ומסעדות שנסגרים בשל העסקת שב"חים, ולכאורה לא תמיד מדובר בהתרשלות מצד הבעלים. כך למשל, בשבוע שעבר פורסם כי קפה התחתית המיתולוגי בתל אביב נסגר ל־30 יום, למרות שהבעלים טוען שלא ידע דבר. לדבריו, העובדים הגיעו דרך חברת כוח־אדם שהתחייבה בחוזה מסודר לספק אך ורק עובדים חוקיים.
המקרה הזה אינו יחיד, ומעלה שאלה מהותית: עד כמה ניתן לדרוש מבעל עסק לוודא בעצמו את חוקיות העובד? הקושי מתעצם על רקע שתי תופעות מדאיגות. הראשונה היא זיוף תעודות זהות, כזה שלעיתים כמעט בלתי אפשרי לזהות בעין בלתי מקצועית. השנייה היא הסתמכות של בעלי עסקים על חברות כוח־האדם, שמציגות חוזים, ערבויות ומסמכים, אך בפועל לא תמיד עומדות בהתחייבויותיהן.
התוצאה היא שבעלי עסקים מוצאים את עצמם נענשים קשות על מעשים שלא ידעו עליהם ולא יכלו בהכרח למנוע אותם.
"פניתי לחברת כוח־אדם", משחזר בעל עסק שבחר להישאר בעילום שם, "וענה לי אדם סימפטי ואדיב. הוא הבטיח לי שהעובדים הם ישראלים, אז החלטתי לחתום על חוזה, שלפיו מובטח לי שיסופקו לי רק עובדים חוקיים עם תעודות כחולות. אחרי שהוצא לי צו סגירה, פניתי לחברה והיא פשוט התנערה מאחריות. נאמר לי 'בעיה שלך'".
אלא שבמקרה שלו התברר כי לא מדובר רק ברשלנות, אלא שהחברה בכלל פועלת באופן לא חוקי. "מהר מאוד הבנתי שיש שם אנשים שמתחזים, החברה רשומה על שם מישהו אחר והיא משנה את הח"פ (מספר חברה - ת"ש) כל יומיים".
על הנייר חברות כוח־האדם אמורות לשאת באחריות משותפת, שכן הן שגייסו את העובדים, בדקו אותם והתחייבו בפני בעל העסק שמדובר בחוקיים בלבד. אך המציאות מורכבת יותר.
"אם מדובר בחברת כוח־אדם שמשלמת את השכר לעובד, אז היא המעסיקה שלו בפועל", מסביר גורם בענף. "אבל אם המסעדה דואגת לו לכל הזכויות - יהיה קשה יותר להטיל על החברה אחריות. בסוף גם למעסיק יש אחריות כשהוא מקבל אליו עובד. אי־אפשר פשוט להסתמך על חברת כוח־אדם שאומרת שהוא חוקי".
ובכל זאת, בעלי עסקים משוכנעים שהיד הקשה של הרשויות מופנית אליהם ולא אל חברות כוח־האדם, כי אותם קל יותר לתפוס והחברות נעלמות מתחת לרדאר. "אלה מקרים שמתרחשים כל הזמן, החברות פשוט נעלמות והמדינה מסרבת להתמודד איתן", אומר אותו הגורם. "אף אחת לא נענשת. יש עסקים שפשוט גילו שחלק מהחברות בכלל לא רשומות. מדובר בחברות פיקטיביות לפעמים".
עו"ד דוד אנג'ל, המתמחה בדיני הגירה, מציין כי בפרקטיקה הדברים מסובכים יותר: במקרים רבים הקשר בין חברת כוח־האדם לשב"ח אינו ברור, או שפשוט אין מספיק ראיות לבסס אחריות מולה. וכשאין ראיות - קשה מאוד להוכיח.
והעונשים? לא פשוטים. לדברי עו"ד אנג'ל, עובדים פלסטינים נמצאים בקטגוריה משפטית חמורה במיוחד. בשונה מעובד זר ללא ויזה, העסקת פלסטיני שב"ח מושכת סנקציות כפולות ומכופלות בשל חוק הכניסה לישראל, שנועד להתמודד עם האיומים הביטחוניים.
התוצאות עבור בעל עסק שנתפס מעסיק פלסטיני שב"ח יכולות להיות הרסניות: סגירת העסק היא רק ההתחלה. מעבר לה הוא עלול להתמודד עם תיק פלילי, מעצר עד תום ההליכים ואף מאסר בפועל.
כאמור, ב־2024 הכנסת אישרה תיקון לחוק הכניסה לישראל שהחמיר את הענישה על הסעה, הלנה או העסקה של שוהים בלתי חוקיים. בהוראת שעה נקבעו קנסות מינימום של 10,000 שקל ליחיד ו־40 אלף שקל לתאגיד, ועונשי המאסר יכולים להגיע גם לשבע שנים בנסיבות מחמירות. במקביל ניתן לתבוע אותו גם בהליך אזרחי, שעלול להסתיים בקנסות ופיצויים באלפי שקלים.
"אי־אפשר להגיע למשטרה בכל ראיון"
כיצד עסקים יכולים להתגונן במקרה שנפלו לתרמית? באחד התיקים שהגיעו לפתחו של בית המשפט קבעו השופטים: "בידי המעסיק הפוטנציאלי לצאת ידי חובת בירור החשד, בכך שידרוש מן העובד הזר להציג מסמכים מזהים, לרבות רישיון עבודה בישראל, ובכך שיבדוק באופן מדוקדק את פרטי המידע במסמכים אלה".
מהי אותה חובה כשיש קושי אמיתי למלא אותה? "צריך לבדוק את המהות. לא אחת מתברר שבעל העסק שילם לעובד ישירות ועבד מולו כל הזמן, למרות שמישהו תיווך ביניהם. אבל בעל העסק אחראי עליו והוא צריך לבדוק את העובד ולא לעשות בדיקה שטחית", מסביר עו"ד אנג'ל.
עם זאת, הוא מציין שיש מקרים שבהם לבעל העסק יש הגנה משפטית של ממש. כשעובד הזדהה עם תעודת זהות שנראתה תקינה לחלוטין, ורק בדיעבד התבררה כמזויפת, המעסיק יכול לטעון שפעל בתום לב. כדי לחזק את ההגנה הזאת ממליץ אנג'ל על שני צעדים פשוטים: לחתום על חוזה עם חברת כוח־האדם, שבו היא מתחייבת שלא לשדך עובדים לא חוקיים, ולערוך חוזה מול העובד עצמו, שבו הוא מאשר את זהותו. אם אלה מתקיימים - הסיכויים להינצל מהסנקציות גבוהים משמעותית.
אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל. במאי האחרון הוצא צו סגירה של 30 יום למסעדת נועמל'ה הפופולרית ברחוב בן יהודה שבתל אביב - בפעם השנייה בתוך שנה - לאחר שנמצא שהמקום מעסיק שב"ח. המקרה בולט במיוחד משום שבעלת המסעדה מסבירה שהיא ביצ עה את כל הבדיקות הנדרשות - וידאה את תעודת הזהות מול המשטרה, פתחה תיק בביטוח לאומי, הסדירה את כל ההפרשות - ובסופו של דבר התברר שהעובד הוא שזייף את התעודה. המשטרה ידעה ובכל זאת סירבה לפתוח את המסעדה.
"מבחינתי הוא היה ישראלי לכל דבר", מספרת נועם לוי, הבעלים של נועמל'ה. "בדקתי מול המשטרה ונאמר לי שהכול תקין וחי אדם כזה בבאר שבע. מה עוד יכולתי לעשות?". בדיעבד היא הבינה שאותו עובד גנב תעודת זהות של אדם אחר והחליף את התמונה.
לוי מוסיפה כי המדינה לא נותנת הנחיות ברורות. "אי־אפשר להגיד לנו להגיע למשטרה בכל פעם שאנחנו עורכים ראיון עבודה. זה לא פרקטי לאף אחד. ובכלל, למה אני הקטנה, העצמאית, בעלת העסק, מקבלת הכול על הראש?
"לגבי ההמשך אני שוקלת את הצעדים הבאים שלי. העסק שלי חטף צו סגירה למשך 30 יום, נפגעתי כלכלית, הייתי צריכה לגייס עובדים חדשים, ללמד אותם את המתכונים ולהוציא אחרים לחל"ת. פשוט איבדתי אמון".
היתרי עבודה מזויפים באלפי שקלים
אז איך נכנסים אותם שב"חים לישראל? במגוון דרכים לא חוקיות, מספרים גורמים המעורים בפרטים. ראשית, גדר ההפרדה מתפרסת על פני מאות קילומטרים, אך חלקים ניכרים אינם מגודרים כלל. לפי גורמים בצה"ל, "יש מקומות שבהחלטה אין בהם גדר - קילומטרים על קילומטרים. שם המעבר כמעט חופשי. בסוף זו החלטה של דרג מדיני ולא צבאי להשאיר את הגבול ככה פרוץ".
גם היכן שקיימת גדר היא מתוארת לעיתים כ"גדר טיפשה" - קלה יחסית לחצייה באמצעות סולמות וחבלים. דוח מבקר המדינה שפורסם בסוף 2025 ציין כי שב"חים מנצלים שעת כושר ומגיעים בתוך דקות ללב ירושלים.
מסלול נוסף הוא זיוף ומניפולציה של מערכת אישורי הכניסה. לפי הערכות שונות, רובם נכנסים באמצעות היתרי עבודה מזויפים או חוקיים בעלות שנעה בין 700 ל־2,500 שקל לאישור. אחרים עושים שימוש בתעודות זהות מזויפות, שעלותן נעה בין 500 ל־1,500 שקל.
חקירות שניהלה מח"ש חשפו לאחרונה שוטר שזייף יותר מ־100 היתרים לפלסטינים, כשהשתמש בחותמות משטרתיות והציג את השוהים כמי שזקוקים לטיפול רפואי. לפי כתב האישום, הוא תכנן להנפיק כ־300 היתרים נוספים. במקרה אחר בכיר לשעבר במנהל האזרחי זייף אישורי כניסה תמורת תשלום, ולאחר סיום תפקידו המשיך בפעילות פלילית מקבילה.
הפרשה החמורה ביותר שנחשפה עד כה נוגעת ללוחמי מג"ב שהפכו מחסומים לשערים פרוצים. האזנות סתר שביצעה מח"ש חשפו תיאום מוקדם עם מתווכים פלסטינים והנחיות כיצד להעביר שב"חים ללא בידוק וגביית תשלום במזומן - לעיתים מוסתר בתוך תעודת זהות, ולעיתים מועבר מיד ליד תוך כדי בדיקות פיקטיביות.
"הנאגלה הגיעה, יאללה תביא את הכסף זריז", נשמע אחד הלוחמים בהקלטה שפרסמה מח"ש. במקרה אחד סוכם על מעבר שבעה שב"חים ברכב אחד ללא כל בידוק ביטחוני. גם מאבטחים אזרחיים ביישוב גבעת זאב נחשדו בהחדרת פלסטינים דרך שער המיועד לתושבים בלבד תמורת עשרות אלפי שקלים.
בצה"ל אומרים שהם נאבקים בתופעה, אך הכלים שלהם מוגבלים. "אנחנו עוצרים רבים מלחצות את הגדר. מדובר במאות פלסטינים בכל שבוע. אבל האם זה נתון מספיק? לא", אומרים גורמים בצבא. "הקושי באכיפה נובע גם מעומס מבצעי: כל עוד נמשכת הלחימה בעזה ובצפון, מספר הגדודים הזמינים לאבטחת קו התפר מוגבל. בסוף מדובר בשטח ענק שאנחנו נדרשים לעשות בו המון, ולא תמיד יש כוח־אדם מספק".
"מתנגד להעסיק שב"חים, אבל אין מספיק עובדים"
האם קיים פתרון לתופעה? לדברי גורם המעורה בפרטים, התשובה הייתה על השולחן כבר מהיום הראשון.
עוד בתחילת המלחמה במערכת הביטחון הציעו מסלול חלופי: לאפשר לפועלים פלסטינים להיכנס לעבודה, אך תחת פיקוח מחמיר שכולל כניסה דרך מחסום ביומטרי בבוקר, יציאה ביומטרית בסוף היום וחובת חזרה לבתיהם בכל לילה. המטרה הייתה לייצר מנגנון שמאפשר מצד אחד המשך קיום כלכלי סביר לאוכלוסייה הפלסטינית, ומצד שני שליטה מלאה על מי נכנס ומי לא. אבל ההצעה לא יצאה לפועל ונפלה משיקולים פוליטיים.
הסיבה, לפי אותו גורם, פשוטה: "כולם התכנסו סביב המושג קונספציה - מה שהיה לפני ה־7 באוקטובר לא יכול להמשיך". הבעיה היא שהמציאות שנוצרה חמורה בהרבה מזו שהייתה לפני המלחמה. לדבריו, כיום נכנסים בכל יום עשרות אלפי פלסטינים דרך פרצות בגדרות ללא בקרה ומעקב, וחלקם אינם חוזרים בלילה.
באותו הנושא, מחקר שנערך ב-INSS בדק אם יש קשר בין כניסת פועלים פלסטינים לעבודה בישראל לפיגועי טרור. לפי הנתונים, בתקופה שבין 2007 ל־6 באוקטובר 2023 נרשמו רק שלושה פיגועים שביצעו פלסטינים בעלי היתרי עבודה. בפיגועים אלה נרצחו ארבעה מתוך 118 אנשים שנרצחו בפיגועים באותה התקופה (החוקר כולל ירי מעזה).
האכיפה מול מעסיקים משיגה תוצאות מסוימות, אך בהיקף הקיים, שמוערך כאמור בכ־50 אלף שב"חים, מדובר בטיפה בים. לפי נתוני המשטרה שהוצגו בישיבת הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת בראשית חודש מאי, מתחילת 2026 הוגשו כ־3,300 כתבי אישום נגד שב"חים וכ־680 כתבי אישום נגד מסיעים, מעסיקים ומלינים של שב"חים. באוקטובר הוצגו נתונים שלפיהם מתחילת 2024 ועד אוקטובר 2025 מדובר ב־14,321 ו־2,278 תיקים, בהתאמה.
גם כשהדברים מגיעים לכדי כתב אישום נראה שהאכיפה כושלת לעיתים. שופט אחד העיד כי אפילו החזרת שב"חים למחסום אינה מתקיימת באופן עקבי. לדבריו, כבר היו מקרים שבהם נתקל בחצר בית המשפט בשב"ח שרק דקות קודם לכן נשפט בפניו.
"היקף הפשיטות מצומצם ביחס לכמויות השב"חים שיש בישראל", אומר גורם המעורה בפרטים. "זה לא עוצר כלום". דוח מבקר המדינה מאפריל 2026 מאשש זאת, ומצביע על "מדיניות של אי־אכיפת כניסת שב"חים".
ההסבר, לפי אותו גורם: "אנחנו לא יכולים לאפשר לאבטלה שם לזנק, זה עלול להתהפך עלינו". לדבריו, הפתרון עדיין קיים, אך דרוש אומץ פוליטי: "במקום זאת ממשלת ישראל בחרה שלא לבחור בגלל שיקולים פוליטיים, ועכשיו מתמודדת עם תוצאותיה של אי־ההחלטה".
גם בהתאחדות קבלני השיפוצים טוענים שניסו להציע פתרון לממשלה, אך לא זכו למענה. "פניתי כמה פעמים לגורמים שונים, הכי בכירים, והצעתי להם להחזיר לפחות פלסטינים מעל גיל 40, ללא עבר ביטחוני, עם משפחה", אומר סיב. "הם השיבו לי: תוריד את זה מסדר היום. אז ביקשתי שיציעו פתרון אחר. גם על זה אין תשובה. המדיניות של הממשלה היא פשוט לא לאשר את החזרה של הפלסטינים בשום מצב. אני מתנגד להעסיק שב"חים, אבל אין מספיק עובדים זרים. מה רוצים שנעשה? שלא נתפרנס?".
תגובות:
ממשרד העבודה, המעניק רישיונות לחברות כוח־אדם, נמסר: "נושא העסקת שוהים בלתי חוקיים אינו בסמכות משרד העבודה. הטיפול בעניין זה נתון באחריות משטרת ישראל. יובהר כי משרד העבודה אחראי על אכיפת חוקי העבודה הסוציאליים בלבד".
ממשרד ראש הממשלה לא נמסרה תגובה, וממשטרת ישראל לא נמסרו נתונים באשר להיקף האכיפה ולמוקדיה ברחבי הארץ.
