אישי: בן 57, גרוש + 3, גר ברעננה
מקצועי: יו"ר נמל אשדוד
ילדות ומשפחה: נולדתי בליטא ב-1968 וכשהייתי בן 3 עלינו לישראל. הגענו למרכז קליטה בבית שמש ואחרי שנתיים עברנו לנתניה, שם עברה רוב ילדותי. בשנים ההן מכבי נתניה לקחה אליפויות בכדורגל, ואני אוהד שלה עד היום. אמי הייתה ראש החוג לבלשנות באוניברסיטת תל אביב, אבי היה הנדסאי באמקור. בבית הספר הייתי רוב הזמן בים, במקום בכיתה, אבל סיימתי תיכון מקצועי כעוזר חשמלאי עם בגרות מלאה.
● פורטפוליו | בגיל 50 היא הייתה מובטלת ארבע שנים. היום היא עומדת בראש חברת נדל"ן ותיקה
● פורטפוליו | ניהל את ייצור טנק המרכבה, והיום מוביל תחת אש מחצבה שמגלגלת מאות מיליוני שקלים
● פורטפוליו | קיבל פרס מפקד 8200, עבד במשרד ראש הממשלה ומגן על ארגוני ענק מפני סוכני AI
צבא ולימודים: שירתי כקצין בחיל החימוש ובמשך שנים עשיתי מילואים. עד היום אני שומר על קשר טוב עם המפקדים והפקודים. עם השחרור התחלתי תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. נבחרתי ליו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה ואחר כך גם ליו"ר אגודת הסטודנטים הארצית. בה בעת עבדתי כעוזר של סגן ראש עיריית ירושלים דאז יגאל עמדי. את התואר השני במנהל עסקים עשיתי ב-1998 באוניברסיטת מנצ'סטר.
בזקכל: אחרי סיום הלימודים הייתי כשנה עוזר של שרת התקשורת לימור לבנת. אבל אז עמי אראל, שהיה מנכ"ל בזק, משך אותי למשרת סמנכ"ל בחברה־הבת בזקכל, שסיפקה פתרונות תקשורת לעסקים. בהמשך קודמתי למנכ"ל. זו הייתה תקופה שבה החלה התחרות מול החברות הפרטיות, אבל הצלחנו להגיע לתוצאות כספיות מצוינות. אלא שאז דברים בקבוצה השתנו (היתה אז מתיחות בין בזקכל להנהלת בזק, שרצתה להפוך אותה מחברת-בת לחטיבה - ד"א). הרגשתי שאני לא יכול להמשיך להיות חלק מהמערכת - ועזבתי.
יורוקום: מוניתי לסמנכ"ל הפיתוח העסקי של יורוקום ולמדתי המון משאול אלוביץ', שהיה בעל השליטה בקבוצה. עבדתי אצלו כמעט ארבע שנים, והקשר בינינו נשמר עד היום.
טוטו: התחנה הבאה הייתה הטוטו. החברה הייתה אז במשבר, עם הכנסות של 600 מיליון שקל ורווחים של 13 מיליון שקל בלבד, והתבקשתי לראות מה אפשר לעשות. כשהבאנו את ווינר ארצה כל התמונה השתנתה. כיהנתי כמנכ"ל כארבע שנים ואת השנה האחרונה סיימנו עם הכנסות של 1.8 מיליארד שקל ורווח של כ-560 מיליון שקל.
מנכ"ל בלונדון: אחרי שנה של פסק זמן נבחרתי לכהן כמנכ"ל של חברה פרטית, שישבה בלונדון וביצעה פרויקטים בתחומי האנרגיה, הפיננסים והביטוח במזרח אירופה. במשך שש שנים יצאתי כמעט בכל יום שני בבוקר מנתב"ג וחזרתי בחמישי בלילה. הקמנו אז שש חברות וניהלתי מאות עובדים.
הקרב על החיים: ב-2015 חליתי בסרטן נדיר, שאפשר לטפל בו רק בניתוח, והייתי שנה בבית. הוציאו לי גידול גדול. הייתי כבר בצד השני וחזרתי. תובנות? לשים את האירוע בקופסה, לנעול, לזרוק את המפתח לים ולהמשיך הלאה.
הקרב בבית המשפט: אחרי ההחלמה הצטרפתי כסמנכ"ל פיתוח עסקי לחברת הביוטק אסנס לאב של יזמים ממכון ויצמן, והנפקנו אותה בבורסה האוסטרלית. אחרי שנתיים היא הפכה למטרה לניסיון השתלטות עוין. שפכנו כסף על קרבות משפטיים, אבל בסוף החלטנו לוותר. בעקבות הניסיון הזה ניהלתי בהמשך עוד שתי חברות בהסדרי חוב, בהן קרדן NV, שאני עדיין היו"ר שלה.
נמל אשדוד: ב-2021 הצטרפתי כדירקטור לנמל אשדוד. אחרי שנתיים וחצי בתפקיד, מהן ארבעה חודשים וחצי בלי יו"ר מכהן, הציעו לי את התפקיד והסכמתי. היום זה הנמל הממשלתי האחרון במדינה והמתחרים הם נמלים פרטיים. איש לא האמין שנשרוד, אבל נשארנו עם נתח שוק של 40%, בניגוד לתחזיות, שדיברו על ירידה ל-25%-22%.
שכר והכנסות: ברבעון הראשון של 2026 הצגנו שיפור של 10% בהכנסות, אבל הרווחיות קטנה בגלל מענק של 39 מיליון שנתנו ל־1,247 עובדינו (כ־31 אלף לעובד בממוצע - ד"א). שכר היסוד הממוצע בנמל אשדוד, לא כולל פרמיות ושעות נוספות, נמוך בטירוף - 16-15 אלף שקל. עובדים בודדים מגיעים ל־60 אלף שקל ברוטו בחודש, שזה יותר משכר המנכ"ל - 52 אלף שקל. אלה עובדים מדור המייסדים, שתכף כבר לא יהיו. בדורות הבאים יישארו רק עובדים שמרוויחים 22 אלף שקל ברוטו לכל היותר. אני בסדר גמור עם זה.
מלחמת סחר: 7 באוקטובר הוכיח שישראל חייבת נמל משלה. יש מספרים מטורפים של אוניות ביטחוניות שפורקות רק אצלנו. בעולם, לא רק בהורמוז, מצרים מאוימים וזה פוגע קשות באספקה. אנחנו במלחמת סחר עולמית, שעלולה להידרדר למלחמת עולם.
קדנציה שנייה: אני שמח שבחרו בי לעוד קדנציה (השבוע - ד"א) וגם חש אחריות כבדה. היעד המרכזי שלי עכשיו הוא להמשיך להיות צינור חמצן למשק ולמערכת הביטחון.
