ממשלת לבנון מתקשה לספק אפילו את הדרישות הבסיסיות מריבונות מדינתית. היא מסוגלת לספק חשמל רק לכמה שעות ביום, ורבים מתושביה מעדיפים להשתמש בדולרים במקום במטבע המקומי שאיבד מערכו. צבאה הוא לא הכוח הצבאי הראשון בעוצמתו במדינה, אלא השני אחרי חיזבאללה, או אפילו השלישי אם מביאים בחשבון את ישראל, שהרחיבה את נוכחותה בשטחי לבנון בחודשים האחרונים.
● מומחים סבורים: חיזבאללה איבד את הבייס - ולא מוצא את מקומו במפה הפוליטית החדשה
● מומחים מעריכים: זו הסיבה שאיראן החליטה לשבור את הכלים דווקא עכשיו
אלא שכעת מופעל על לבנון לחץ מצד ארה"ב, ישראל וחלקים נרחבים מהציבור הלבנוני להתעמת עם חיזבאללה, צעד שעלול לדחוף את המדינה לעבר מלחמת אזרחים חדשה. הלחץ הגובר נובע מהסכם הפסקת אש חדש, שכבר גורם מתחים, ונועד להביא לסיום המלחמה עם ישראל. המלחמה מטלטלת את לבנון מאז תחילת מרץ, אז הצטרף חיזבאללה לצדה של איראן והחל לשגר רקטות מעבר לגבול. ההסכם מחייב את הממשלה הלבנונית להשיב בהדרגה את שליטתה בשטחה, תוך פירוק חיזבאללה מנשקו ופירוק התשתיות הארגוניות של הארגון.
מדובר בתוכנית שכבר נוסתה לאחר המלחמה האחרונה בין ישראל לחיזבאללה בסוף 2024. תחילה נרשמה התקדמות מסוימת, אך היא נבלמה בהמשך כאשר חיזבאללה סירב להתפרק מנשקו והתבצר בעמדתו. הארגון, המייצג רבים מהמוסלמים השיעים בלבנון, נחשב לאחד הארגונים החמושים הלא מדיניים החזקים בעולם.
המתיחות בלבנון רק הולכת וגוברת, ככל שהמדינה הופכת לזירה מרכזית יותר בעימות האזורי הרחב. איראן מעוניינת שגם לבנון תיכלל בהסכם הפסקת האש במלחמתה מול ישראל וארה"ב. ישראל ואיראן החליפו מטחי אש לאחר שישראל תקפה ביום ראשון את הפרברים הדרומיים של ביירות. ההתלקחות המחודשת הזו בוחנת את עמידותו של הסכם הפסקת האש השברירי במזרח התיכון שקידם הנשיא טראמפ.
זיכרונות מהימים האפלים של מלחמת האזרחים הקודמת
הפלישה הקרקעית והתקיפות האוויריות שביצעה ישראל לאחרונה יצרו יותר ממיליון עקורים בתוך לבנון, ורבים מהם מתגוררים כיום באוהלים ברחובות ביירות. מוסלמים שיעים שנעקרו מבתיהם נתקלים ביחס עוין, בשל החשש שנוכחותם תוביל לתקיפות ישראליות בשכונות וביישובים נוצריים, דרוזיים וסוניים, שנהנו עד כה מביטחון יחסי. הזעם כלפי חיזבאללה על כך שגרר את המדינה למלחמה נוספת גבר, אך הארגון שנחלש בעקבות התקיפות הישראליות ב־2024, הפך דווקא לנועז יותר וכעת קורא בגלוי ללבנונים לצאת לרחובות ולהתנגד לממשלתם.
"אנחנו יודעים איך יתחיל ניסיון לפרק את חיזבאללה מנשקו בכוח צבאי, אבל לא כיצד יסתיים", אמר ח'ליל חילו, לשעבר גנרל בצבא לבנון המתנגד לארגון.
לבנון ניצבת כבר שנים על סף הפיכה למדינה כושלת. לאורך ההיסטוריה שלה הייתה לכודה בין סוריה, ישראל ומיליציות עדתיות רבות עוצמה, ומעולם לא הצליחה להשיג ריבונות מלאה. המתחים הללו התפרצו במלוא עוצמתם במלחמת האזרחים שהתחוללה בלבנון בין 1975 ל־1990. מיליציות יריבות של שיעים, סונים, נוצרים מרונים, פלסטינים ודרוזים, בהנהגת מצביאים מקומיים, פיצלו את המדינה למובלעות שנשלטו באמצעות מחסומים והוצאות להורג ללא משפט. הלחימה החריבה את ביירות. העיר נחצתה על ידי "הקו הירוק", שהפריד בין אזורי השליטה של הפלגים היריבים ושאותו איש מהם לא העז לחצות.
בתוך הכאוס הזה פלשה ישראל ללבנון ב־1982 במטרה לתקוף את אש"ף, שגייס את לוחמיו מקרב פליטים פלסטינים וצאצאיהם, שנעקרו במהלך הקמת מדינת ישראל ב־1948. כוחות ישראליים הגיעו עד ביירות, ובסיוע כמה מיליציות בהנהגת נוצרים שלטו בחלקים נרחבים מדרום לבנון עד שנת 2000.
עבור לבנונים רבים, הפלישה הישראלית האחרונה, פעילותו הצבאית של חיזבאללה והחרפת המתחים העדתיים מעוררות זיכרונות מאותם ימים אפלים. ביקור ממושך בלבנון העלה כי הכוחות המפלגים במדינה שבים ומתחזקים, ומעמידים את החברה הלבנונית בפני הלחץ הכבד ביותר שחוותה זה שנים.
"איפה המדינה? איפה המדינה?" שאל עלי א־דאייך, בן 33 שנישא לאחרונה ומתגורר עם אשתו באוהל ברחוב, לאחר שביתו והמאפייה שבה עבד בפרברים הדרומיים של ביירות נהרסו במהלך המלחמה השנה. "אנחנו לבד."
אובדן אמון בממשלה ונטילת החוק לידיים
ברובע היוקרתי זייתונאיי ביי שעל קו המים בביירות, תושבים אמידים סועדים במסעדות יוקרה סמוך למלון Four Seasons ומארחים מסיבות על יאכטות. באותו הרחוב חיים מאות בני אדם במאהלי אוהלים, רובם שיעים, אך גם פלסטינים ופליטים סורים. חלקם סיפרו כי הגיעו לשם לאחר שבעלי דירות מקבוצות אחרות סירבו להשכיר להם דירות.
מסגד אל־קנטארי הסוני הסמוך למקום בחר בדרך אחרת. הוא פתח את שעריו וסיפק ציוד וסיוע לשיעים שמצאו מקלט בבית ספר סוני סמוך. עימאד סובח, מנהיגו הדתי של המסגד, סיפר כי חלק מהמתפללים הסתייגו מהחלטתו לקבל את בני הקהילה המזוהה עם הארגון שגרר את לבנון למלחמה. הם גם חששו להפוך למטרה אם אחד מאנשי חיזבאללה יימצא בקרבם.
מנהיגי קהילות מקומיים אומרים כי חוסר יכולתה של הממשלה לרסן את חיזבאללה מוביל לאובדן אמון ולנטילת החוק לידיים. באזור במזרח ביירות המאוכלס בעיקר בנוצרים, וידוע בנוכחותן של כנופיות ימין, נראו קבוצות של גברים בלבוש שחור סמוך לבניין שעליו התנוסס דיוקן בגובה ארבע קומות של בשיר ג'ומאייל, המנהיג הפוליטי ואיש המיליציה המרוני שנהרג ב־1982.
"המלחמה הזאת שונה מאוד מהמלחמה ב־2024. כיום יש טינה, פילוג ואפליה על רקע עדתי. שמעתי אפילו סונים שאומרים שהם תומכים במלחמתה של ישראל נגד חיזבאללה, תומכיו והשיעים בכלל", אמר סובח. "מעולם לא שמעתי דברים כאלה מסונים בעבר. אני מנסה למתן את הרגשות הללו ולקרב בין אנשים."
צה"ל מסר כי יפעל נגד אנשי חיזבאללה בכל מקום שבו יימצאו, גם מחוץ למעוזיו המסורתיים של הארגון, הכוללים אזורים נרחבים בדרום לבנון, בפרברים הדרומיים של ביירות ובבקעת לבנון שבמזרח המדינה.
תקיפה ישראלית בעין סעדה, עיירה נוצרית בהרים שמחוץ לביירות, הרגה את פייר מועוואד, את אשתו ואת אחד משכניו. מועוואד לא היה איש חיזבאללה, אלא פעיל בכוחות הלבנוניים, מפלגה נוצרית המתנגדת באופן נחרץ לארגון. צה"ל מסר כי התקיפה כוונה למרכז פיקוד צבאי של חיזבאללה, והוסיף כי הוא מצר על הפגיעה באזרחים.
לדברי גורמים מקומיים, בעקבות התקרית פינו בעלי דירות כמה משפחות שיעיות מדירותיהן באזור. בהלווייתו של מועוואד שלפו גברים חמושים אקדחים ורובים וירו באוויר כמפגן כוח.
"אנחנו מנסים להרגיע את הרחוב כדי לוודא שהמצב לא יסלים עוד יותר", אמר ראזי אל־חאג', חבר הפרלמנט מטעם הכוחות הלבנוניים המייצג את האזור.
ימים אחדים לאחר מכן, ב־8 באפריל, בשעות אחר הצהריים, ישראל תקפה 100 מטרות תוך 90 שניות ברחבי לבנון, באחד מגלי ההפצצה הקטלניים ביותר שידעה המדינה בשנים האחרונות. התקיפה פגעה בכמה שכונות יוקרה ובאזורי תיירות מרכזיים בביירות, זעזעה את הציבור הלבנוני והובילה כמה פוליטיקאים לקרוא לתומכיהם למנוע מאנשים שאינם מוכרים להם מקרב העקורים לשכור דירות.
לפני כחמש שנים התקרבה לבנון למצב של אנרכיה בעקבות משבר בנקאי חמור, פיצוץ בנמל ביירות שהחריב שכונות סמוכות וערער את אמון הציבור בממשלה, וכן מאבק פוליטי ממושך סביב חיזבאללה שמנע מהמדינה לבחור נשיא במשך שנתיים.
ממשלה דלת אמצעים ונחותה מבחינה צבאית
המכה שהנחילה ישראל לחיזבאללה ב־2024 פתחה פתח לשינוי כיוון. הפרלמנט בחר בג'וזף עאון לנשיא, וארה"ב בירכה על ההזדמנות שנוצרה לממשלה לבסס את ריבונותה ולפרק את חיזבאללה מנשקו. צבא לבנון החל לפעול בדרום המדינה לפירוק עמדות חיזבאללה ומחסני הנשק שלו. ארה"ב ואף ישראל הכירו בכך שהמאמץ הזה נושא פרי. לעיתים הסתייע הצבא גם במודיעין ישראלי. אולם בסתיו האחרון נעצרה ההתקדמות. חיזבאללה החל להתחמש מחדש, וישראל הזהירה כי תשוב לתקוף בעוצמה.
"מטרתה של ישראל הייתה למנוע מחיזבאללה לשקם את יכולותיו, בעוד שאנחנו, מנגד, פעלנו להשיב אותן והיינו מוכנים לשלם את המחיר הכרוך בכך", אמר יוסף א־זין, מנהל קשרי התקשורת של חיזבאללה, לקבוצה קטנה של עיתונאים במהלך ארוחת בוקר שנערכה לאחרונה בביירות.
ממשלת לבנון לא הצליחה למנוע מחיזבאללה להצטרף למלחמה לצד איראן. ב־2 במרץ הודיע ראש ממשלת לבנון על איסור על פעילותו הצבאית של הארגון, אך חיזבאללה פשוט התעלם ממנו. בהמשך אותו חודש הורה משרד החוץ הלבנוני לשגריר איראן לעזוב את המדינה, אך הוא סירב.
"הבינו היטב: פירוק מנשק משמעותו השמדה, ולעולם לא נסכים לכך", אמר מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם בנאום שנשא במאי, שבו קרא גם ללבנונים להתייצב נגד ממשלתם.
ממשלת לבנון אינה רק דלת אמצעים ונחותה צבאית מחיזבאללה, אלא גם שסועה באותם קווי שבר עדתיים המאפיינים את החברה הלבנונית כולה. משרד האוצר האמריקאי מסר במאי כי חיזבאללה מקבל מידע מודיעיני מגורמים בתוך מנגנוני הביטחון של המדינה, ובהם גם צבא לבנון. ארה"ב היא התומכת העיקרית בצבא לבנון. מאז 2006 העבירה יותר מ־3 מיליארד דולר וסיפקה הכשרות לחייליו. הצבא, הסובל מחולשה כרונית, אינו מחזיק במערכות הגנה אווירית מתקדמות או ביכולות טילים משמעותיות, וברשותו רק מספר מצומצם של מטוסי תקיפה. שכרם של החיילים נמוך עד כדי כך שרבים מהם נאלצים לעבוד בעבודה נוספת.
גורמים בעבר ובהווה מצבא לבנון מודים כי הצבא משמש בראש ובראשונה מוסד מאחד, ולא כוח לוחם בעל עוצמה משמעותית. עשרות אלפי חייליו מגיעים מכל העדות בלבנון, והוא נחשב לאחד המוסדות היחידים במדינה המשקפים את הפסיפס העדתי שלה. מאז תום מלחמת האזרחים ב־1990 הצבא פעל לפירוק מנשקם של גורמים חמושים לא מדיניים, תיווך בין פלגים פוליטיים יריבים ונאבק בהברחות סמים ובארגונים איסלמיים.
אלא שהפעם מדובר במשימה רגישה יותר. גורמים אמריקאים ולבנוניים אומרים כי חיילי צבא לבנון אינם רוצים להיתפס כמי שעושים את העבודה של ישראל, ורבים מהם אינם מעוניינים להתעמת עם בני ארצם, גם כאשר מדובר באנשי חיזבאללה. מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו אמר כי ארה"ב פועלת להקמת מנגנון שבמסגרתו יחידות מאושרות של צבא לבנון יקבלו את ההכשרה והציוד הנדרשים כדי לפעול נגד חיזבאללה, כך שישראל לא תידרש לעשות זאת.
מאז הפסקת האש בנובמבר 2024 תקפה ישראל את חיזבאללה אלפי פעמים והגבירה את קצב התקיפות באביב האחרון. אך למרות המהלומות שספג, הארגון התאושש. לפי דיווח של וול סטריט ג'ורנל מסוף השנה שעברה, חיזבאללה חידש את מלאי הרקטות, טילי הנ"ט והארטילריה באמצעות נמלי ים ונתיבי הברחה דרך סוריה שנותרו פעילים. הארגון גם שב לשלוט במאגרי נשק ישנים, ובחלק מהמקרים אף ייצר בעצמו אמצעי לחימה חדשים.
פעילי חיזבאללה משתמשים כיום בטקטיקות חדשות, ובכללן רחפני נפץ המונחים באמצעות סיבים אופטיים, שישראל מתקשה להתמודד עמם, לדברי אנליסטים. לדבריהם, אם ישראל תנסה לפרק את חיזבאללה מנשקו בכוחות עצמה, היא עלולה למצוא את עצמה נגררת למלחמה ממושכת נוספת ולכיבוש מורכב ומתמשך.
ניסיונות להשיג מתווה מדיני
החלופה היא תהליך מדיני בהובלת ארה"ב בין ישראל לממשלת לבנון, שאינו כולל את חיזבאללה באופן ישיר. גורמים לבנוניים בכירים אמרו כי אפילו נשיא לבנון נעזר במתווך כדי להעביר מסרים לחיזבאללה, במקום לקיים קשר ישיר עם הארגון.
וושינגטון אירחה לאחרונה שיחות ישירות נדירות בין ישראל ללבנון בדרג השגרירים. במקביל, היא מפגישה בין גורמים בצה"ל ובצבא לבנון כדי לשפר את התיאום הביטחוני ביניהם מול חיזבאללה. לדברי גורמים לבנוניים בכירים, הנשיא טראמפ ביקש להפגיש בין נשיא לבנון ג'וזף עאון לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. עאון התנגד למהלך, משום שהוא רואה בו סיכון פוליטי גדול מדי.
עם זאת, אותם גורמים אמרו כי עאון מבין שישראל מבקשת להבטיח את ביטחונם של יישוביה בצפון, ולוודא שצבא לבנון יהיה הכוח היחיד הפועל בצדו הלבנוני של הגבול. לדבריהם, עאון תומך במהלך שבמסגרתו ישראל תיסוג בהדרגה מאזורים שבשליטתה, וצבא לבנון ייכנס במקומה ויבסס בהם את שליטתו. זהו למעשה המתווה שעליו הסכימו ישראל ולבנון בשבוע שעבר. ביום חמישי נסוגו כוחות ישראליים מהיישוב דיבין שבדרום לבנון, ובמקומם נכנסו כוחות צבא לבנון.
גורמים לבנוניים בכירים סבורים כי המלחמה יצרה שוב הזדמנות עבור הממשלה. בעוד שחיזבאללה מצביע על נוכחותם של חיילים ישראלים בשטח לבנון כהוכחה לכך שנשקו נחוץ להגנת המדינה, ההרס שהותירה המלחמה והחדירה המביכה של המודיעין הישראלי לשורות הארגון פגעו במעמדו, גם בקרב שיעים.
ארה"ב התחייבה לסייע בחיזוקו של צבא לבנון, אך בשלב זה הצבא עדיין אינו הכוח החזק ביותר בזירה. מעל ביירות נשמעים ללא הרף זמזום הרחפנים הישראליים, ולצדם הרעש המתמשך של גנרטורי הדיזל הפועלים תחת פיקוח רופף. עבור רבים בלבנון, אלה תזכורות יומיומיות לחולשתה של הממשלה.
גם אכיפת החוק השוטפת הפכה למשימה מאתגרת. באפריל נכנסו כוחות הביטחון לשכונה סונית בביירות כדי לעצור מפעיל גנרטור שנחשד בהפרת תקנות. הכוחות ירו באוויר עם כניסתם, ועימותים פרצו לאחר שתושבים מקומיים חסמו את הרחובות. לטענת התושבים, אם הממשלה אינה אוכפת את החוק על חיזבאללה, אין סיבה שהסונים יהיו אלה שיצייתו לו.
"הציבור מאס באכיפה בררנית ולא אחידה של החוק", אמר ודאח סאדק, חבר הפרלמנט המייצג את השכונה שבה התרחשו העימותים. "הסונים בביירות מעבירים מסר: 'תראו, גם אנחנו יכולים לחסום כבישים'".
המתחים הללו ממשיכים להטריד לבנונים רבים, שחוו את מלחמת האזרחים הכאוטית הקודמת במדינה. "המרכיבים להתפרצות של אי שקט אזרחי כבר קיימים", אמר חילו, הגנרל הלבנוני לשעבר. "המתחים הרגשיים הולכים וגוברים".
