קרב ירושה בין שני אחיה של מנוחה לבין בנה הגיע לסיומו עם פסק דין שמעניק מאות מיליונים לבנה ולשתי נכדותיה. זאת למרות שבעבר האם נישלה אותו מצוואתה והותירה את רכושה לשני אחיה.
● המנוח הוריש את הדירה לחבר ולאחיינית, ולא לבן. מה קבע בית המשפט?
● עוד לפני הירושה: מאבק משפחתי הגיע לבית המשפט - וההשתלטות נבלמה
בית המשפט דחה את התנגדות האחים לגבי הצוואה האחרונה אותה ערכה המנוחה, במסגרתה הורישה את כל נכסיה לבנה. הנכסים כוללים דירות, חנויות, מבנה היסטורי בתל אביב, שותפות במניות ועוד.
את הבן והנכדות ייצגו עו"ד בעז קראוס ועו"ד נועה בינדר-שטיינברג.
שלוש צוואות שונות
במסגרת ההליך נדונו שלוש צוואות. בצוואה הראשונה משנת 1994 המנוחה ציוותה להוריש את כל רכושה לאחיה, וככל שאלה לא יהיו בחיים - לילדיהם. באותה צוואה נכתב במפורש כי בכל מקרה בנה ובעלה לא יירשו חלק כלשהו מעיזבונה - זאת ככל הנראה על רקע סכסוך ולאור הטענה שעלתה במסגרת ההליך שהמנוחה גילתה כי בעלה ובנה עשו שימוש בכספיה ובנכסיה. בעקבות זאת, נטען, המנוחה ובעלה התגרשו, ונוצר נתק בינה לבין התובע.
ואולם בנה של המנוחה טען כי במשך שנים רבות הוא ואביו היו ממודרים לחלוטין מכל הנעשה בנכסים המשפחתיים, וכי האחים של המנוחה מנעו מהם דיווח על הנעשה ברכוש.
עוד הוא טען כי המנוחה נחשפה למעילות בכספים המשותפים לה ולאחיה, וכי האחים הסיתו את המנוחה נגד בעלה ובנה. לטענתו, עובדה זו אפשרה לאחיה של אמו להשתלט ולמדר אותו מחייה.
מאוחר יותר, בעקבות לידת בתו, טען, הקשר בינו לבין האם חודש, ואז פעלו האחים להחתים את המנוחה על צוואה נוספת. בדומה לצוואה הקודמת, גם בצוואה השנייה המנוחה ציוותה את כל רכושה לאחיה ולא לבנה.
הנכסים הועברו אל הבן כתוצאה מצוואה שלישית, וזאת לאחר שמונה לה אפוטרופוס בעקבות נפילה ופגיעה פיזית. במסגרת אותה צוואה משנת 2007, המנוחה הגיעה עם מסמך בכתב-ידה, בו ציוותה את כל רכושה לתובע (בנה) ולשתי נכדותיה.
הבן טען כי החל משנת 2000 היחסים בינו לבין אמו הפכו חמים. לטענתו, באותה תקופה הוא המשיך להיות בן מסור לאמו וליווה אותה לבדיקות רפואיות, ומנגד הקשר עם האחים היה רופף.
ביחס לצוואה השלישית, האחים טענו כי הצוואה נערכה על-ידי מנוחה שהוכרזה כחסויה, הייתה פסיבית לחלוטין ולא לקחה חלק פעיל בעריכתה - ולכן הצוואה אינה תקפה.
בית המשפט: הצוואה האחרונה היא הקובעת
בית המשפט קבע כי הצוואה השלישית היא הקובעת, וזאת כיוון שהאחים לא הצליחו להוכיח את עילות ההתנגדות לקיום הצוואה.
לאור עדותו של עורך הצוואה, נקבע כי המנוחה יכלה להבין את טיב הצוואה. כמו כן, בית המשםט שמע עדויות נוספות, בהן מצא איניקדציות חשובות בנוגע ליכולתה של המנוחה להביע את רצונותיה בכתב ובעל-פה, לרבות בעניינים כספיים.
"עסיקנן במנוחה שאינה בקיאה בענייני הרכוש, ולכן הייתה צריכה להיעזר בנתבעים ובתובע כדי להוציא את מהלך עריכת צוואותיה מהכוח אל הפועל", קבע בית המשפט. "מצאתי כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה ואת תמונת חייה בנוגע להעדפת בנה ונכדותיה, איתם היה למנוחה קשר רגשי קרוב".
לדברי בית המשפט, נמצא כי "מדובר בצוואה סבירה והגיונית, אשר תואמת את אורחות חייה של המנוחה ואת רצונה להעניק את רכושה לבני משפחתה הקרובים אליה", וזאת על רקע הריחוק מהאחים.
