הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
שינוי שמו הפרטי של ילד בן חמש וחצי עמד במוקד הליך שהתנהל לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת. הילד נולד לאם חד־הורית מאב שזהותו אינה ידועה, ובשל קשייה של האם לטפל בו הוא הוכרז כ"קטין נזקק". עם לידתו נקרא הילד על שם סבו, אביה של האם, המשמש עבורו גם כמשפחת אומנה ומהווה את הדמות המשמעותית ביותר בחייו. האם, מנגד, פוגשת אותו באופן לא עקבי.
● קרב הירושה הוכרע: הבן יקבל מאות מיליונים
● אם ביקשה לשנות את שם משפחת בנה לשם אביו - הטוען לגניבת זרע
במהלך ועדת תכנון וטיפול שקיימו רשויות הרווחה בעניינה של המשפחה, הופתעו הגורמים המטפלים, לשמוע מפי האם כי פנתה למשרד הפנים ושינתה את שמו של בנה, משם סבו, לשמו של שחקן הודי שהיא מעריצה.
כאשר הוסבר לאם כי שינוי זה אינו עולה בקנה אחד עם טובת הילד, הגדל בסביבה חרדית, היא השיבה כי כאמו זוהי זכותה המלאה, וכי מבחינתה היא רשאית לשנות את שמו אף ל"מוחמד", מבלי שלאיש תהא רשות להתערב בכך. הרשויות סבורות שהאם ביצעה את שינוי השם כאקט התרסה וכחלק ממאבקה בסב.
לקטין מונתה אפוטרופה לדין, שפנתה בשמו לבית המשפט בבקשה להשיב את שמו הרשום לשמו המקורי, בטענה כי הקטין מזוהה כל חייו עם שם פרטי מסוים, וכי כל שינוי חד ומהותי של שמו עלול לערער את תחושת היציבות והרציפות הנדרשת להתפתחות תקינה, ולפגוע בתחושת השייכות שלו לסביבתו.
עוד נטען כי הבחירה בשם הספציפי והזר בפרט עלולה לגרום לו למבוכה ולתחושת ניכור בקרב חבריו, הגננות והקהילה, ולמעשה הילד כבר חווה אירוע מביך הקשור לשמו החדש מול צוות המרפאה שבה הוא מטופל. נוכח גילו הצעיר, נטען כי הקטין אינו מסוגל להביע את דעתו ורצונו, ולכן על האם להימנע מהחלפת שמו לשם המנותק מרצף חייו וזהותו.
פסק דין נוסף משנת 2019
חוק השמות מאפשר להורים לשנות שם פרטי של קטין שטרם מלאו לו עשר שנים, תוך מתן משקל לעמדת הקטין, לרצונו ולרגשותיו בהתאם לגילו ולמידת בגרותו. כאשר אין הסכמה בין ההורים, או כאשר הרשויות מוצאות לנכון להתערב, הסוגיה מובאת להכרעת בית המשפט. במסגרת זו, נקודת המוצא אינה רצון ההורה, אלא טובת הקטין, שהיא העיקרון המרכזי בדיני המשפחה בישראל.
בפסק דין משנת 2019 נדונה מחלוקת בין הורים גרושים סביב בקשת האם להוסיף לשמה הפרטי של בתם, בת שש וחצי, שם נוסף, שבו היא נוהגת לכנותה. מהנתונים עלה כי מאז הגירושין הילדה מתנהלת בין שני בתים בעלי אורח חיים ומאפיינים שונים מאוד, ובמקביל גם בין שני שמות שונים.
האם וסביבתה פנו אליה בשם אחר, והאם ביקשה לעגן מצב זה באופן רשמי באמצעות רישום השם הנוסף בלשכת האוכלוסין. לאחר בחינת המקרה קבע בית המשפט כי הבקשה משקפת חלק מסכסוך מתמשך בין ההורים, וכי שינוי השם צפוי להחריף את המאבק, ולכן אינו משרת את טובת הילדה.
מעבר לדחיית הבקשה לרישום השם הנוסף במשרד הפנים, הורה בית המשפט על צעדים לצמצום השימוש בשם הנוסף במציאות היומיומית, ובכלל זה הוציא הנחיה להורים, ובפרט לאם, לפעול לאלתר להפחתת השימוש בשם הנוסף, וכן להנחות מוסדות פורמליים, כגון בית הספר, לעשות שימוש בשם הרשמי בלבד.
גם במקרה של הילד החרדי הורה בית המשפט להשיב לקטין את שמו המקורי, הסמיך את סבו לחתום על כל מסמך הנדרש לצורך ביצוע השינוי במרשם האוכלוסין, וקבע כי כל שינוי עתידי בשם הפרטי או בשם המשפחה ייעשה רק בכפוף לאישור שיפוטי.
