עד לפני כשנתיים, מי שחיפש קרוס־אובר גדול, ייצוגי, מאובזר היטב ושימושי למשפחות, ולרשותו עמד תקציב מכובד של עד כ־250 אלף שקל, נאלץ להתפשר. במחיר הזה היה ניתן לרכוש אז בישראל בעיקר גרסאות מאובזרות של דגמים "עממיים" עם מערכות הנעה צנועות או דגמי בסיס "ערומים" של מותגי פרימיום או רכב משומש. על הנעת פלאג־אין אפשר היה רק לחלום. כיום כבר מתמודדים בפלח הזה בישראל קרוב לעשרה דגמים, רובם סיניים.
● מבחן דרכים | הסינים לא ניצחו אותו: הרכב שמגיע בגרסה משודרגת ובהנחה
● השבוע בענף הרכב | אלביט לעובדים: לבחור מכונית רק מרשימה "מערבית"
זו עוד אחת מהמהפכות השיווקיות שהביאה עמה "הפלישה הסינית" לשוק הרכב המקומי, והיא לא תסתיים כאן. בדרך לישראל נמצא כיום עוד גל גדול של דגמי קרוס־אובר ענקיים ומאובזרים מתוצרת סין. את השטח סוללים עבורם כיום דגמי "פרימיום נגישים" שזוכים לביקוש ער, ואחד מהם הוא "אומודה 9" החדש מבית קבוצת צ'רי הסינית.
עיצוב חיצוני
פתגם ידוע בתעשיית הרכב אומר "העיצוב מעיד על המיצוב", ובמקרה של האומודה 9 די ברור שהעיצוב הוא "מחווה" (מילה מנומסת לשכפול) לדגמי הפנאי של לקסוס. זה אומר חרטום עם פגוש מאסיבי שמשובץ באלמנטים גיאומטריים צפופים, כונסי אוויר עמוקים ופנסים צרים.
פרופיל הצד מזכיר את ה־RX של לקסוס בזכות גג שמשתפל לאחור במתינות ופוגש בעמוד אחורי צר וחד זוויתע שיוצר אפקט של גג "צף". עיצוב הזנב מזכיר לקסוס מדור קודם, במיוחד במבט אחורי.
העיצוב משדר סטטוס באופן די אפקטיבי, אם כי בעלי רכבי לקסוס "אמיתיים" עשויים שלא לקבל את "המחווה" הזו ברוח טובה.
פנים הרכב
רצפת תא הנוסעים ממוקמת די גבוה והדלתות רחבות אבל עם גובה צנוע יחסית של 1.67 מ' נוסעים גבוהים עדיין נדרשים להפגין גמישות צוואר מסוימת בכניסה וביציאה.
כפי שניתן לצפות מרכב באורך של כמעט 4.8 מ' שמתוכנן עבור חמישה נוסעים בלבד, התחושה בתא מרווחת מאוד. המושבים הקדמיים ממוקמים גבוה יחסית והם רחבים, ובמושב האחורי יכולים להתמקם שלושה מבוגרים בגודל מלא לצורך נסיעות ארוכות, עם שפע של מרחב לברכיים ורצפה שטוחה לחלוטין. מרחב הראש מאחור פחות נדיב לנוסעים גבוהים בגלל שיפוע הגג.
הבונוס המרכזי של ויתור על שורת מושבים שלישית הוא תא מטען רחב ועמוק בנפח של 660 ליטר, שאינו נפוץ בפלח רכבי פלאג־אין בעלי סוללות גדולות. החברה טוענת שהרכב מתאים אפילו לקמפינג בזכות אפשרות לשטח את המושב האחורי, ואף מציידת את הרכב ב"מצב קמפינג" שמאפשר לשמור על המיזוג פועל לאורך הלילה. אנחנו לא השתכנעו מספיק כדי לוותר על המיטה.
איכות הייצור והגימור מרשימה ותואמת בהחלט את השאיפות של המותג למיצוב פרימיום. הנהג ונוסעיו מוקפים בריפוד איכותי ומשובץ בתפרים על המושבים ודיפוני הדלתות, שנאה למראה ונעים למגע. חומר רך עוטף את רוב המשטחים החשופים בתא ויש גם לא מעט עיטורי מתכת ועץ. רק שימוש פה ושם בפלסטיק שחור ומבריק, שקולט טביעות אצבע, פוגם בתחושה.
את התחושה האיכותית משלים היטב בידוד רעשים יעיל שמושג בזכות שמשות עם זיגוג כפול. אפילו כשמנוע הבנזין נמצא תחת עומס כמעט לא ניתן לשמוע את קולו.
מולטימדיה ואבזור
מערך הפיקוד כולל מסך רוחבי גדול, שמשלב בקימור נאה את לוח המחוונים ועמדת המולטימדיה. לצד מסכי המגע מערך הפיקוד כולל גם כמה עשרות מתגים פיזיים, שמאורגנים היטב על ההגה ולצד הנהג, ומאפשרים שליטה פיזית על המזגן, מערכת הקול ועוד מערכות חיוניות.
זה שדרוג מבורך ורצוי לאור העובדה שממשק האנוש של מערכת ההפעלה די מבולגן ודורש לא מעט נבירה בתפריטים צפופים כדי למצוא פונקציות חיוניות, כמו למשל כוונון המתלים. יש גם מערכת פיקוד קולי סבירה, אבל גם היא זקוקה לעוד עדכון תוכנה או שניים כדי שניתן יהיה לכנות אותה ידידותית. מוט ההילוכים ממוקם על עמוד ההגה והוא נוח לתפעול אינטואיטיבי.
האבזור התקני נדיב, כמקובל אצל הסינים, ורמת הגימור הבכירה שבה נסענו לא מותירה הרבה מקום לאופציות. יש שליטה חשמלית במושבים, גג פנורמי נפתח, פתיחה אלקטרונית לדלתות, תצוגה עילית, בולמי זעזועים אקטיביים ועוד. היינו שמחים לקבל רמקולים יותר איכותיים אבל בסך הכל אבזור כזה קשה לקבל גם בדגמים מערביים יקרים הרבה יותר.
מנוע וצריכת דלק
מערכת ההנעה של אומודה 9 שייכת גם היא לעולמות הפרימיום. לצד מנוע 1.5 ליטר טורבו־בנזין המוכר, שתכליתו העיקרית היא לסייע לטעינה תוך כדי נסיעה, המפרט התקני כולל גם שני מנועים חשמליים שמניעים את כל ארבעת הגלגלים וסוללה בקיבולת מרשימה של 34.6 קילוואט-שעה, שהיא אחת הגדולות בפלח.
הטווח החשמלי כאן מכובד, אולי לא 145 ק"מ כמוצהר אבל גם טווח אמת של 100-120 ק"מ בנהיגה נמרצת ישאיר את מנוע הבנזין רדום ברוב הנסיעות הטיפוסיות. מי שבכל זאת יחליט להותיר את כבל הטעינה ארוז בתא המטען, כפי שעושים רבים בישראל, ייענש בצריכת דלק של 15-18 ק"מ לליטר, כאשר בנסיעה שרובה על חשמל הצריכה טובה יותר כמעט פי שלושה.
על הכביש
הנתונים על הנייר מרשימים: 449 כ"ס, מומנט של 72 קג"מ ותאוצה מאפס ל־100 קמ"ש ב־4.9 שניות. עוצמה כזו עשויה להרתיע נהגים מהשורה, אבל במצב התכנות הבסיסי הזרמת הכוח מתונה ומדודה ותגובת הדוושה אפילו עצלה לעיתים. מנגד, העברה למצב התכנות הספורטיבית או בעיטה לדוושת התאוצה בכל מצבי הנהיגה מספקת תזכורת מיידית לאנרגיה האצורה במערכת הזו. התאוצה הודפת את הנהג ונוסעיו לאחור גם בעליות תלולות, וקצב צבירת המהירות מחייב השגחה מתמדת לצורך שמירה על שלמות הרישיון.
חשוב לציין שניצול פוטנציאל הביצועים המהנה תלוי בטעינה ראויה של הסוללה. כאשר הטעינה יורדת מתחת לסף מסוים ומנוע הבנזין לוקח פיקוד, הביצועים הופכים להרבה פחות מרגשים.
על הכביש הרכב מפגין סוג של בגרות והתאמה לטעם האירופי. למרות הממדים הנכבדים ומשקל של כמעט 2.2 טונות לפני נוסעים ומטען, נטיית הגוף בפניות הדוקות מרוסנת ותחושת ההיגוי מאוזנת, הגם שקשה לקרוא לה מהירה או מדויקת.
אחיזת הכביש טובה תודות להנעה כפולה עם בקרה אלקטרונית מיומנת וחישוקים מאסיביים, והמומנט העצום עובר לגלגלים ללא דרמה. למרות השימוש בבולמים נשלטים אלקטרונית, נוחות הנסיעה טובה בעיקר על אספלט הדוק אך מהמורות עירוניות איטיות מניבות טלטולי לוואי מוחשיים, תופעה מוכרת בפלח.
מחיר
המחיר בכ־230 אלף שקל ומגיע לכ־245 אלף לדגם המפואר. יש בפלח מתחרים זולים יותר, חלקם עם אטרקציה של 7 מקומות ישיבה. אבל האומודה 9 משריין נישה בזכות שילוב של ביצועים רציניים ותחושת איכות שלא מקצרת פינות. ואם זה רק הגל הראשון מסין, למותגי הפרימיום המערביים יש סיבה רצינית לדאגה.
חלק מהמתחרות
צ'רי טיגו 9
255 אלף שקל ל"בן הדוד" מבית צ'רי, שחולק עם אומודה פלטפורמה ומערכת הנעה. תא נוסעים מפואר ומאובזר עם שבעה מקומות. שני מנועים חשמליים ומנוע בנזין מייצרים 422 כ"ס. טווח חשמלי עד 148 ק"מ
לינק אנד קו 08
230-250 אלף שקל לקרוס־אובר הגדול של לינק אנד קו. עיצוב מלוטש, ממדים נכבדים ותא נוסעים מרווח לחמישה נוסעים. מנוע חשמלי בודד עם סוללה מאסיבית של 37 קילווא מספקים טווח של עד 200 ק"מ
