באחרונה הכריע בית המשפט העליון בסכסוך רווי ההאשמות בין המייסדים של חברת הפינטק פנדה, שהעסיק את מערכת המשפט במשך מספר שנים. העליון אישר את החלטת המחוזי כי הצדדים ייפרדו, והחברה תימכר לצד שלישי. ואומנם, בעלי מניות נקלעים לא אחת למחלוקות חריפות, שאף גולשות לפסים אישיים, ומוצאים את עצמם מטיחים זה בזה האשמות קשות בבית המשפט. לרוב הדבר מתרחש סביב מהלכים משמעותיים בחברה, כגון אפשרות להשקעה חדשה או משבר עסקי שאליו נקלעה, ולעתים האירוע מציף מתחים שבעבעו מתחת לפני השטח עוד קודם.
● בלעדי | רשות המסים תיאלץ לבצע שינוי דרמטי? המכתב החריף של משרד המשפטים
● אחרי יותר מעשור: אלבר הודתה בעבירות מס ומרמה, וצפויה לקנס גדול
כעת, שופטת בית המשפט המחוזי יוצאת נגד הסעיף בחוק שנועד לפתור מחלוקות בחברות ולהפריד בין שותפים שהסתכסכו. הסעיף יושם במספר פרשות מהשנים האחרונות.
לדוגמה, בנוסף למקרה פנדה, בתי המשפט פסקו בשנים האחרונות בסכסוך בחברת הסלטים "יד המלך", אשר בו חייב בית המשפט את המנכ"ל יוסי בכר למכור את מניותיו לשותפיו מרשת חצי חינם, מוטי קופרלי וזקי שלום; בסכסוך בין היינן יואב לוי לאיש העסקים גבי מגנזי, בו נקבע כי מגנזי ימכור ללוי את החזקותיו ביקב בוטיק ברמת הגולן; ובסכסוך בחברות אלסינט ואלביט הדמיה, אשר הסתיים בפשרה ובתשלום של 50 מיליון שקל לבעלי המניות מהציבור.
החברה בקו האש
סכסוכים בקרב בעלי מניות מאפיינים במיוחד חברות פרטיות וקטנות, לרבות סטארט־אפים. אם אחד המשקיעים רוצה למכור את החזקותיו ולצאת מהחברה, ההסכמים בין בעלי המניות מחייבים לרוב את הסכמת האחרים. אם הם מסרבים, הדרך קצרה למבוי סתום ולתביעות בבית המשפט.
הפתרון המקובל הוא הפרדת כוחות: בית המשפט רשאי להורות על מכירת החברה לצד שלישי, או לחייב את אחד הצדדים למכור את מניותיו לצד השני. ניתן גם להורות על התמחרות בין הצדדים - הליך דמוי מכרז, אשר בו כל בעל מניות רשאי להציע מחיר לרכישת המניות של האחר, והמחיר הגבוה זוכה. במקרים קיצוניים ניתן גם להורות על פירוק החברה.
ההליך מתנהל באמצעות סעיף 191 לחוק החברות, המעניק לבית המשפט סמכות רחבה להתערב כאשר בעל מניות טוען שקיפחו אותו. הקיפוח יכול להתבטא, בין היתר, בכך שאותו בעל מניות לא קיבל אפשרות להשתתף בקבלת ההחלטות, וגם כאשר הוא אינו זוכה לנתח הוגן מרווחי החברה.
כעת מתברר כי השימוש בחוק, אשר נועד לבלום את הקיפוח וליישב סכסוכים, מוביל לעתים דווקא להסלמה ולליבוי היצרים. החברה, שאמורה הייתה להמשיך כרגיל, נקלעת לקו האש. הדבר נובע מכך שתביעת הקיפוח פותחת את תיבת הפנדורה של היחסים העכורים בחברה, כאשר כל צד מנסה להוכיח לבית המשפט כיצד הוא זה שנפגע. התוצאה: שווי החברה צונח בחדות, ובמקום להגיע לעמק השווה הצדדים משאירים אחריהם אדמה חרוכה.
"צריך ללמוד להתנהל"
במושב שנערך החודש בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין, ואשר עסק בליטיגציה תאגידית, תיארה השופטת הלית סילש כיצד תביעות להסרת קיפוח ודרישה להיפרדות הפכו כה פופולריות. "התופעה הזו הולכת וצוברת תאוצה. זה הפך להיות פטנט. קצת כמו לגבי פירוק שיתוף במקרקעין, כאשר השאלה היא לא אם אלא איך".
היא הוסיפה: "פה אני חושבת שיש בעיה. אולי צריך לחשב נתיב נסיעה מחדש. לא בכל סכסוך, ולא בכל פעם שבעלי מניות לא מסתדרים ביניהם, הפתרון שאנחנו אמורים להציע להם זה שמישהו ימכור או מישהו יצא מהחברה או שכולם ימכרו החוצה. לפעמים צריך לתקן את הנקודה הספציפית ואז לבוא לאותו לבעל מניות ולהגיד לו: 'אדון נכבד, תלמד להתנהל בתוך המסגרת של החברה'. היום זה פחות נעשה וזו גם פחות הציפייה של האנשים שמגיעים אלינו".
עוד תיארה סילש כיצד ניהול סכסוך בבית המשפט עשוי להימשך שנתיים־שלוש, למרות ש"החברה לא בהכרח יכולה להרשות לעצמה את התענוג הזה". היא הדגישה כי בית המשפט מחויב לסייע למי שירצה לנהל את ההליך עד לפסק דין, אך קראה לעורכי הדין - וגם לעמיתיה השופטים - לגלות אחריות.
"אני חושבת שאם אתם ואנחנו נוריד את הלהבות וננסה להביא את הצדדים כבר בהתחלה לפתרון שהוא יצירתי... פתרונות שיאפשרו לצדדים לעבור את המשבר ולהגיע למקום אחר, זה ישרת את התכלית של סעיף 191 בצורה הרבה יותר טובה. זה יחייב אתכם לזהות האם הסכסוך עבר את נקודת האל־חזור, האם הלקוח מוכן או לא, ואח"כ לנסות גם עם הצד השני... לנסות להגיע לפתרון שישרת את האינטרסים של הלקוחות והחברה בצורה יותר טובה".
"לבחון הליך מזורז"
האם עורכי הדין ירימו את הכפפה? עו"ד אלמוג גיל־אור, שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו, המלווה סכסוכים בקרב בעלי מניות, מסכימה כי עדיף למצוא פתרונות יצירתיים אבל סבורה ש"זה לא תמיד פשוט וצריך להבין מהי הסיבה העיקרית לסכסוך". לדבריה, אם מדובר בעסקת רכישה, במחלוקת לגבי מינוי בחברה או במשבר פיננסי שפקד אותה, עדיף באמת להימנע מלהגיע לבית המשפט. "לעומת זאת, אם מערכת יחסים עלתה על שרטון לאחר תקופה ממושכת של מחלוקות וקיים חוסר אמון עמוק בין בעלי המניות, היפרדות הוא הפתרון המתבקש".
עו"ד סילביה גל יהב, בעלת משרד בוטיק לליטיגציה, אומרת כי הקריאה של השופטת סילש "מציבה תמרור אזהרה נחוץ", אך הבעיה נובעת לדעתה מכך שתביעה להסרת קיפוח מתנהלת בסדר דין רגיל שלוקח שנים בעוד שברקע מתרגש סכסוך "ממושך, עמוק ויצרי".
לדבריה, "כל החלטה עסקית נצבעת בצבעי המאבק והצדדים מוצאים את עצמם מתדפקים על דלתי בית המשפט בבקשות לסעדים זמניים. לאו דווקא ככלי ניגוח טקטי של עורכי הדין, אלא כתולדה ישירה של הצורך לנהל את החברה 'תוך כדי תנועה ותחת אש'. בלי פתרון מהיר, ה'לופ' הזה נגזר על הצדדים ועל בתי המשפט".
עו"ד הלה פלג, מנהלת בחטיבת הליטיגציה במשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, מציינת כי לרוב מגיעים לתביעת קיפוח אחרי שמוצו כל הניסיונות ליישב את הסכסוך, וכשמערכת היחסים כבר נשחקה כך שאי אפשר עוד לשתף פעולה. לדעתה, "לצד הרצון הראוי להפחית את גובה הלהבות, נכון לבחון כבר בתחילת ההליך גם מסלול מזורז ומובנה להיפרדות, למשל באמצעות גורם ניטרלי או מעריך שווי, במקום לנהל במשך שנים הליך יקר ומתיש שעלול רק להעמיק את הקרע".




















