מנהלי קרן פרייבט אקוויטי שבחנו רכישה של חברה משפחתית ותיקה נתקלו לפתע בסעיף הוצאות חריג. שלושת האחים שניהלו את העסק אכלו בכל יום ארוחת צהריים שבישלה עבורם אמם במטבח של החברה. האם גם קיבלה שכר חודשי שהיה גבוה משמעותית מזה של טבחית רגילה בעסק.
מבחינה פיננסית קל היה לראות בכך הוצאה מיותרת או אפילו משיכת רווחים סמויה. אבל ככל שאנשי הקרן העמיקו בבדיקת החברה, הם הבינו שהארוחה הזאת היא לא רק ארוחה - אלא מנגנון ששומר על לכידות משפחתית, מפחית מתחים בין האחים ומסייע ליציבות הניהולית של העסק בשורה התחתונה. אז במקום לדרוש את ביטול ההסדר, הקרן בחרה להכיר בערכו ולגלם אותו במחיר העסקה.
● הפקולטה | המלכודת במנוע החיפוש שאנחנו לא מודעים אליה - וחוסמת את היצירתיות של הטאלנטים
● הפקולטה | המלכודת במנוע החיפוש שאנחנו לא מודעים אליה - וחוסמת את היצירתיות של הטאלנטים
● הפקולטה | השיבוש נכנס לחישוב: כך המלחמה באיראן שינתה את המודלים העסקיים
הסיפור הזה ממחיש את אחת הדילמות המעניינות בעולם העסקים: האם קרן פרייבט אקוויטי וחברה משפחתית מסוגלות באמת לעבוד יחד? על פניו מדובר בשני עולמות מנוגדים. האחד מזוהה עם יעילות, חתירה לתשואה מהירה וגבוהה ומשמעת פיננסית; השני עם מסורת, זהות משפחתית וחשיבה איך אפשר להמשיך את העסק לדורות. אבל מחקר חדש שערכנו מראה שלא רק שהשילוב הזה יכול לעבוד הוא יכול אפילו להיות מתכון להצלחה.
הבעיה היא לא המשפחה
כשמדברים על חברות משפחתיות, הדיון מתמקד בדרך כלל בסיכונים המוכרים: ניהול לא מקצועי, העדפת קרובי משפחה או סכסוכים פנימיים. אבל במחקר שלנו, שהתפרסם ב-Journal of Small Business Management, החלטנו להסתכל על הסיכונים מזווית קצת אחרת ולראות אותם - כ"סיכוני בעלות". כלומר, סיכונים שנובעים לא מפעילות העסק עצמה, אלא מהאופן שבו בעלי החברה מפעילים את כוחם בתוכו.
מצאנו שלושה סיכונים מרכזיים כאלה, שחוזרים שוב ושוב בעסקים משפחתיים: מהימנות - מצב שבו שיקולים משפחתיים גוברים על שיקולים עסקיים; אגוצנטריות - שימוש במשאבי החברה לקידום צרכים אישיים או משפחתיים; והורשה - קושי להעביר סמכויות לדור הבא בזמן ובאופן הנכון.
אבל הסיכונים האלה לא מספרים את כל הסיפור. אותן משפחות, שלא פעם התרגלו לפרקטיקות בעייתיות, הן גם אלה שמסוגלות לחשוב לטווח ארוך, לבנות יחסי אמון עמוקים עם עובדים ולקוחות ולשמור על יציבות לאורך עשורים. האתגר, אם כן, אינו כיצד להחליף את המשפחה - אלא כיצד לשמר את היתרונות שלה, תוך כדי שמצמצמים חסרונות.
כדי לענות על השאלה הזאת המחקר שלנו בחן קרן פרייבט אקוויטי ישראלית שרכשה שליטה בשלוש חברות משפחתיות ותיקות, תוך שהיא משאירה את המשפחות כבעלות מניות ושותפות פעילות. אחת התובנות המרכזיות הייתה שהקרן לא השקיעה רק בעסק - היא השקיעה גם במערכת היחסים.
עוד לפני החתימה על העסקה בחנה הקרן לא רק את הדוחות הכספיים אלא גם את יחסי הכוחות בתוך המשפחה, דפוסי קבלת ההחלטות, רמת האמון בין בני המשפחה והיכולת שלהם לעבוד עם שותף חיצוני. במילים אחרות, בדיקת הנאותות לא עסקה רק בשאלה "כמה החברה שווה", אלא גם בשאלה "האם השותפות הזאת יכולה לעבוד".
לאחר ההשקעה אנשי הקרן פעלו במקביל בשני כיוונים: מצד אחד הם הכניסו לחברה מנגנונים של ממשל תאגידי, שקיפות, תהליכי עבודה ומנהלים מקצועיים חיצוניים. מצד שני, הם פעלו לשמר את הידע המשפחתי, הערכים וגם הקשרים - שהפכו את החברה למצליחה מלכתחילה.
סוג ההשקעה הזו בעולם הפרייבט אקוויטי מכונה "Steward PE" - אלו קרנות שמציעות אפשרויות להמשך מעורבות משפחתית וגם שומרות על זהות, ערכים, תרבות ונהלים עסקיים, שמשקפים את המשפחה - גם לאחר יציאתה החלקית מהחברה.
הרווח טמון במתח
הדימוי של קרן פרייבט אקוויטי כ"זאב" ושל עסק משפחתי כ"כבש" נשען על ההנחה שאחד הצדדים חייב לנצח והשני חייב להפסיד, או שעסקה כזו יכולה להצליח רק אם אחד הצדדים ישתנה. אבל המחקר שלנו מראה כי העסקאות המוצלחות ביותר היו דווקא אלה, שבהן הקרן לא ניסתה להפוך את החברה המשפחתית לחברה "רגילה", והמשפחה לא ניסתה להתנגד לכל שינוי.
במקום זאת נוצר איזון בין שתי תפיסות עולם שונות: הקרן הביאה מקצועיות, משמעת פיננסית וכלי צמיחה, והמשפחה באה עם מחויבות ארוכת טווח, היכרות עמוקה עם העסק ויכולת לשמר אמון. כך דווקא המתח בין שתי הגישות הפך למקור של יצירת הערך.
בעידן שבו יותר ויותר חברות משפחתיות מחפשות שותפים לצמיחה, והשקעות משותפות הופכות לתופעה רחבה יותר בעולם - השאלה היא האם הצדדים יודעים להפוך את השוני ליתרון. כשהקרן מכירה בערכם של הנכסים הבלתי מוחשיים שבנתה המשפחה, וכשהמשפחה פתוחה לאימוץ כלים מקצועיים חדשים, נוצרת שותפות שמחזקת את שני הצדדים. הזאב והכבש אינם חיים זה לצד זה, למרות ההבדלים - אלא מצליחים בזכותם.
