בין טיפות השגרה והחירום הצלחנו, לא בלי משוכות, להגיע אל רמת הגולן. יישובי הגולן המתינו לנו יפים ובעיקר שקטים. הדרך לעין זיוון, שבצפון הרמה, חלפה על פני משטחים קצורי זהב לצד ירוק של מטעים ודרדרים בסגול עז. סוסים ופרות עמדו בדד בשדות, כשממול שבשבות מסתובבות באיטיות מעל הנוף. לרגע חשבתי כי הגענו לאיידהו, אבל במקום שדות תפוחי האדמה חיכו לנו דובדבנים.
● בפרבר מנומנם בשרון מצאנו מסעדה סודית, שהפכה למוקד עלייה לרגל
● במרחק 20 דקות מתל אביב יש יער שטומן הפתעות קולינריות ומרחיבות לב
10:00 | משהו לקטוף: דובדבנים ותותים פריכים מול הנוף
בבוסתן של בראשית בקיבוץ עין זיוון העצים כמעט כורעים תחת משקל הפרי. דובדבנים תלויים באשכולות צפופים, 50 גוונים של אדום בוהק, נמהלים בעצי תות ותפוחי פינק ליידי צעירים, הממתינים בסבלנות לתורם להסמיק בסתיו. מצפון נראים החרמון והגבול הסורי, תזכורת עד כמה הכול כאן יפה, אבל גם שברירי.
טרקטור עם עגלה לוקח אותנו אל החלקות. השבוע הגיע עתו של הרויאל דון להיקטף. זו גם עונתם הקצרה של דובדבני הווישניאק החמצמצים, שמהם מכינים ריבות ורביולי דובדבנים. אבל יותר מכולם זה התות האפגני שגונב את ההצגה. "הוא יותר טעים מהדובדבן", אומרת אביטל. בסיום הקטיף אנחנו יוצאים עם ידיים מוכתמות ולב שנזכר בילדות. חודש אחד בלבד נמשך הקסם הזה, וכדאי למהר.
בוסתן בראשית, עין זיוון
12:00 | משהו לנשמה: שדה הלבנדר שהתחיל בשבירת רגל
רות שדה, היזמת שהקימה את חוות שדה ארומטיקס בעין זיוון, היא מהאנשים ששמם הוא רמז מקדים לייעוד שלהם. הכול התחיל כששברה את הרגל ונאלצה להישאר בבית במשך שישה שבועות. במקום להיות בחוסר המעש היא כתבה תוכנית אסטרטגית לחוות לבנדר. אבל עם כל הכבוד ללבנדר, רות מתעקשת שהוורדים הם דווקא מלכי הבישום האמיתי בחווה.
אנחנו מסתובבות בין שורות של פרחים סגולים, צופות בפרפרים - וחושבות כמה מוזר ויפה שהטבע ממשיך בשלו. בחווה יש גם חדר סדנאות, ובסופי שבוע פועל במקום דוכן קטן של גלידות לבנדר וורדים, משקאות היביסקוס ולבנדר ועוד שלל מוצרים שמופקים כאן ואפשר לרכוש בחנות היפה.
שדה ארומטיקס, עין זיוון
13:00 | משהו לשתות: יין וגבינות משובחות במוסד ותיק
יש מקומות שכבר הפכו לחלק מהנוף של הגולן, ויקב פלטר הוא אחד מהם. בשל מיקומו מול שדות הלבנדר גנבנו ישיבה חפוזה במוסד הותיק, עם כוס יין קריניאן ביד וגבינות שהכינה אמה של רות שדה. בעודנו גומעות את היין הבטנו על לוח הפעילויות שהראה שהמקום שוקק חיים - מהופעות ועד ארוחות פופ-אפ.
יקב פלטר, עין זיוון
14:00 | משהו לאכול: כל יום והפיתה שלו, והיא רכה כענן
ירדנו דרומה לכיוון קיבוץ אפיק בעקבות שמועה עיקשת על פיתה מצוינת. כשהגענו הבנו על מה המהומה.
בלב חורשת איקליפטוסים מוצלת מגיש בן בוטבול פיתות ממולאות בכל טוב, כשהוא שומר על אלמנט ההפתעה. כל יום והפיתה שלו. בוטבול הוא שף לשעבר של מסעדת גשן התל־אביבית, שעבר לגליל המערבי ומשם פונה במלחמה לאפיק.
אנחנו מתיישבות במעונו החדש, והשולחן מתמלא בצלחות גדושות טעם וצבע - פלאפל ירוק, פיתות פריכות וזהובות שעברו צריבה, סלט ירקות, כרוב, לימון כבוש, טחינה, עמבה, סחוג ובצל סגול. כולם מתערבים לביס אחד נפלא. אחריהן נוחתות הפיתות, רכות כעננים ומתפקעות מכל טוב.
ביום שלנו היה מעורב שמנמן שהסתתר תחת תועפות של רטבים וסלטים שאיימו לנזול על כל חלקה טובה. בוטבול מחייך: "מה שלא נוזל לא טעים".
פיתה טיקו, אפיק (כשר)
15:00 | מקום לטבול: המעיין עם המרפסת הכי יפה בגולן
בן המליץ לקפוץ לטבול במעיין עין פיק הסמוך, סוד שמור של מקומיים. כמה דקות אחר כך כבר עמדנו מול הנוף שנפער אל הכנרת. בתחתית המדרגות חיכתה לנו בריכת טבילה קטנה בצל עצי תאנה. גם מי שלא ייכנס למים מרוויח את אחת המרפסות היפות בדרום הגולן.
מעיין עין פיק
16:00 | משהו לקנות: דבש ושמן של חקלאים מקומיים
את היום חתמנו במשק רם שבמושב אבני איתן, עסק משפחתי שמלקט גבינות ממחלבות קטנות שרק החברים מכירים, דבש ממכוורות מקומיות, שמני זית, יינות מיקבים קטנים, פירות וירקות מחקלאי האזור ותוצרת שמסתובבת בדרך כלל מפה לאוזן.
תוך כדי שאנחנו טועמות גבינה, מריחות שמנים ארומטיים ומעמיסות טנא ענבים מתוקים, מגיעים חקלאים מרחבי הגולן. "כל דרום הגולן הוא בגודל של שכונה", מחייך אור, ואנחנו שבים הביתה עם תאווה לעוד.
משק רם, אבני איתן (כשר)
