בתום הליך גישור ארוך וממושך, הסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט המחוזי אושר, ובמסגרתו פיצוי משמעותי בסך 9.2 מיליון שקל שישלמו שלושה בנקים גדולים - הפועלים, מזרחי טפחות ולאומי - לקרן ייעודית.
● הוסגר לארה"ב איש העסקים מיכאל פיין הנאשם בהונאת בנקים
● אב לחמישה הותיר את האלמנה מחוץ לצוואה. מה קבע בית המשפט?
● נוחי דנקנר "הרים ידיים". נכס אחד בירושלים יקבע את עתידו
לטענת המבקשים, וכפי שמפורט בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, הבנקים פעלו בניגוד להוראות צו הבנקאות, כאשר לא איפשרו קיזוז הפרשי היוון שליליים שחושבו בגין פירעון מוקדם של הלוואות משכנתא מול עמלות הפירעון המוקדם השונות מכלל מסלולי ההלוואה, אלא רק במסגרת אותו מסלול הלוואה.
נטען כי לקוחות הבנקים אשר עיינו בהסכמי ההלוואה הוטעו וניזקו, כאשר הבינו מהם כי הפרשי ההיוון השליליים בגין פירעון מוקדם של אחד מהאשראים יקוזזו מעמלות פירעון מוקדם של אשראי אחר.
לקוחות אלה, לשיטת המבקשים, הוטעו כתוצאה מהאופן בו נוסחו הסכמי ההלוואה ודפי ההסבר העוסקים בעמלת הפירעון המוקדם, וכתוצאה מהטעיה זו נגרם להם נזק.
מנגד נטען בין היתר כי בנק ישראל לא התכוון לאפשר קיזוז של הפרשי היוון שליליים בגין הלוואה אחת כנגד הפרשי היוון חיוביים בגין הלוואה אחרת.
נציין כי הסכום עליו הוסכם בהסכם הפשרה אינו עומד לבדו, כאשר הנזק הנטען במקור עמד על מאות מיליונים במצטבר מכלל הבנקים.
מהי עמלת היוון?
נסביר: אדם המבקש לפרוע הלוואה למטרת דיור בפירעון מוקדם רשאי לעשות כן, אבל אז הבנק יכול לחייב אותו בארבע סוגי עמלות עיקריות, כאשר אחת מהן היא עמלה בגין הפרשי היוון.
עמלת היוון אינה קנס המושת על הלקוח, והיא נועדה לפצות את הבנק על מרבית ההפסד הכלכלי שנגרם לו כתוצאה מפירעון מוקדם של ההלוואה.
עמלת היוון חלה כאשר הריבית על משכנתאות במועד הפירעון נמוכה מהריבית החלה על ההלוואה במועד הפירעון המוקדם, ובמקרים אלה הבנק מקבל את הסכום שהוא הלווה ומבקש להלוות אותו ללקוח אחר. כיוון שהריבית יותר נמוכה, ייגרם לבנק הפסד כספי לאור הפירעון המוקדם. לכן ציווה בנק ישראל כי במקרים אלה ישלם הלקוח את עמלת ההיוון.
העותרים: סכומי עתק שלא כדין
ואולם נטען כי כאשר הבנק מרוויח מפירעון מוקדם, בגלל שהריבית גבוהה יותר, והוא יכול להלוות ללקוח אחר בתנאים יותר טובים מבחינת הבנק, עליו לקזז את הרווח שהפיק מסך העמלות, והוא לא עושה כן כנדרש, אלא רק ממספר עמלות זניחות ולא מהעמלה העיקרית.
עוד נטען בבקשת לייצוגית כי הבנקים משלשלים לכיסיהם מדי שנה סכומי עתק שלא כדין, וכי הקיזוז צריך להיעשות כנגד כלל העמלות במסלולים השונים במשכתנא, כאשר נטען כי מדובר בהלוואה אחת ולא במספר הלוואות נפרדות.
ואולם ביחס לטענות השונות הנוגעות להתנהלות הבנקים, חשוב לציין כי הסכם הפשרה יוצא מנקודת הנחה מוסכמת, אשר הגורמים המקצועיים לא חלקו עליה, לפיה האופן שבו מיישמים הבנקים את צו הבנקאות (פירעון מוקדם של הלוואה לדיור) הוא כדין, והדרך בה פעלו הבנקים בביצוע הקיזוז היא כדין, ואולם הגילוי והיידוע לחברי הקבוצות טעונים הבהרה והרחבה.
במסגרת הסדר הפשרה התחייבו הבנקים להבהיר את הגילוי בהסכמי ההלוואה ובדף ההסבר הניתן על-ידם, כאשר אופן הקיזוז יהיה ברור.
קושי לאתר את הלקוחות שהוטעו
ביחס לפיצוי האמור, הוסכם כי סכום הפשרה, קרוב ל-10 מיליון שקל, ישולם לקרן לחלוקת כספים, וזאת בשל קשיים אובייקטיביים וברורים, ולאחר ניסיון חסר תוחלת לאתר את הלקוחות הספציפיים שהוטעו. זאת, בהתאם לבקשה לייצוגית, בה נכתב כי יש קושי לדעת מי מבין לקוחות הבנקים עיין הסכם או בדף הסבר נלווה, האם הסתמכו על האמור, והאם הוטעו כתוצאה מכך.
בנוסף, נכתב, גם לו ניתן היה באופן תאורטי לברר מי מבין הלקוחות עיין בהסכם, חישוב הנזק הוא סבוך ויצריך בדיקות פרטניות של תיק הלוואות המשכנתא של כל אחד ואחד מהלקוחות.
עוד נקבע בפסק הדין כי הפיצוי נועד כדי לתת מענה לאפשרות שאופן הגילוי בהסכמי ההלוואה יצר אי-ודאות כלשהי בשאלה אם ההלוואות המועמדות מכוח אותו הסכם מהוות הלוואה אחת או הלוואות נפרדות.
חלוקת הפיצוי
מבחינת חלוקת הפיצוי אותו נדרשים לשלם הבנקים, חלקו של מזרחי טפחות הוא 5.5 מיליון שקל מסכום הפיצוי הכולל, חלקו של בנק לאומי הוא 1.04 מיליון שקל, וחלקו של בנק הפועלים הוא 2.6 מיליון שקל. בנוסף, נקבע כי תשלום גמול ושכר-טרחה יהיו בסך כולל של 2.08 מיליון שקל.
המבקשים יוצגו בידי עורכי הדין אוהד רוזן, חגי קלעי וקרין תורן-היבלר ממשרד קלעי רוזן ושות'. את בנק לאומי ייצגו עורכי הדין דרור קדם ואלון מגן ממשרד מיתר. את בנק מזרחי טפחות ייצגה עו"ד פנינה מור-גלוזמן ממשרד ב. לוינבוק ושות', ואת בנק הפועלים ייצגה עו"ד גלית פליישר ממשרד אגמון עם טולצ'ינסקי.
