בחודשים האחרונים מתגבר מאבק יצרי ואידיאולוגי בתוך ממשל טראמפ. מצד אחד עומד סגן הנשיא ג'יי די ואנס, ומן הצד האחר מזכיר המדינה מרקו רוביו.
ואנס, שקידם דיאלוג מול איראן והציע שמדינות המפרץ יממנו את שיקום המדינה, מייצג גישה פשרנית ועסקית יותר למדיניות החוץ של ארה"ב, הגובלת בבדלנות. לעומתו, רוביו, שהתעקש על תנאים נוקשים יותר ונמנע מהבטחות למימון שיקום איראן, משקף קו ניצי ואקטיבי יותר.
● ההסתבכות של מלוני: האם איטליה בכל זאת עזרה לארה"ב מול איראן?
● האם חיזבאללה הפך מנכס לנטל עבור איראן?
הזירה האחרונה שבה מתנהל המאבק היא סביב לבנון. ואנס טען כי הגיע לסיכום עם האיראנים על תוכנית שתנסה להנמיך חיכוכים בלבנון ובעצם נתן דריסת רגל לאיראן בתוך לבנון. בעוד רוביו דחף את ישראל לחתום עם ביירות על מזכר הבנות שבפירוש קורא להוצאת איראן וחיזבאללה מהמדינה.
בהופעותיו הפומביות האחרונות, במיוחד לאחר החתימה על מזכר ההבנות עם איראן, מתח סגן הנשיא ואנס ביקורת על התקיפות הישראליות נגד תשתיות אזרחיות בביירות, וטען שהן פוגעות במאמצי השלום שמובילה ארצות הברית מול איראן.
מנגד, מזכיר המדינה רוביו הגן על הפעילות הצבאית של ישראל בלבנון, וטען כי מדובר בתגובה מוצדקת למתקפות של חיזבאללה. הוא גם דחה את הטענות שלפיהן ישראל ביקשה לחבל במזכר ההבנות עם טהרן.
רוביו הדגיש כי נוכחותה של ישראל בלבנון נובעת אך ורק מירי הרקטות והכטב"מים של חיזבאללה, והציג אותה כפעולה של הגנה עצמית.
בעוד שהבית הלבן ומחלקת המדינה דחו בפומבי את הטענות לקיומו של קרע במדיניות, ודובריהם הדגישו כי הממשל "פועל בתיאום מלא של 100 אחוז" מאחורי מטרתו של הנשיא טראמפ למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, קשה להתעלם מהבדלי הרטוריקה ואפילו המדיניות בשטח.
הקרב על הנהגת המפלגה
מאחורי המחלוקת עומדות שתי גישות מנוגדות בתוך המפלגה הרפובליקנית - מצד אחד חלק מהמפלגה דוגל במדיניות טראמפ מהקדנציה הראשונה שלו - ניסיון להימנע ממלחמות חדשות אך נכונות להשתמש בכוח כדי לקדם אינטרסים אמריקאיים, ובצד השני נמצא מחנה "אמריקה תחילה", המעדיף בדלנות והימנעות ממעורבות בינלאומית. מחלוקת זו עשויה לעצב את מדיניות החוץ של המפלגה בשנים הקרובות.
פרופ' ג'ונתן ריינהולד, עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן, אומר כי "רוביו ו-ואנס מייצגים זרמים שונים בחשיבה הרפובליקנית על מדיניות חוץ. רוביו קרוב יותר למסורת הבינלאומית התקיפה של המפלגה, המזוהה עם ג'ורג' וו. בוש למשל, בעוד ואנס משקף גישה ריאליסטית ומרוסנת יותר.
"רוביו מייחס משקל רב יותר לאידיאולוגיה, לבריתות, לסולידריות בין דמוקרטיות ולתועלת האסטרטגית של הפעלת כוח אמריקני. ואנס מדגיש יותר אינטרסים חומריים, חלוקת נטל, ואת הסכנה שבעלות ברית יגררו את ארצות הברית לעימותים יקרים שאינם משרתים אינטרסים אמריקניים חיוניים. הבדלים אלה מעצבים את גישותיהם לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי אוקראינה".
ד״ר אבנר גולוב, סגן נשיא מיינד ישראל ולשעבר מחזיק תיק ארה"ב במל"ל, מסביר כי "המאבק האמיתי כאן הוא על מי יהיה מועמד המפלגה בשנת 2028 ועל עתיד המפלגה הרפובליקנית, או ליתר דיוק תנועת MAGA שטראמפ יצר. אנחנו בישראל נוטים לחשוב ש-MAGA שווה בדלנות, אבל זה ממש לא נכון. בערך עד 20 אחוז, תלוי בסקרים שונים, מגדירים את עצמם כבדלנים. הרוב הם הרפובליקנים הישנים שאנחנו מכירים. בערך 15-20 אחוז הם שנקראים שמרנים, שהם תומכיו הטבעיים של מרקו רוביו".
הנשיא טראמפ מצידו אינו אידיאולוג. מבחינה מעשית הוא אינסטינקטיבית אינו בדלן, ובקדנציה הראשונה שלו הוא לא היסס להשתמש בכוח כשחשב שזה נכון. כך הוא חיסל למשל את קאסם סולימאני ואת מנהיג דאעש אל-בגדדי.
אך בסופו של דבר הוא צפוי לנטות לכיוונו של מי שיביא לו תוצאות - במיוחד לקראת בחירות האמצע בנובמבר.
מי תומך באינטרס הישראלי
ד"ר גולוב מסביר כי "אנשי הבדלנים, שעליהם לכאורה נמנה ואנס, מחפשים שותפויות שלכאורה יביאו ליציבות מרבית, כזו שתאפשר לארה"ב לצאת מהאזור ביתר קלות. לכן הם בונים שותפויות עם גורמים כמו פקיסטן, סעודיה, ואפילו ארדואן בטורקיה.
"ישראל בהקשר זה משחקת תפקיד לא טוב כי היא עוסקת בהגנה אקטיבית על ביטחונה, וזה כבר היה האזור שבו מתחיל להתגלות פער גדול בין ישראל לבדלנים של ג'יידי ואנס".
ד"ר גולוב מוסיף כי "יש בעצם שתי עסקאות, יש את העסקה הגדולה עם איראן, שנועדה להגשים את החזון של הבדלנים ולהביא ליציבות, גם במחיר של פגיעה ביוקרה האמריקאית באזור. בצד השני, רוביו הצליח לייצר הישג מדיני באמצעות ההסכם בין ישראל ללבנון".
לדעתו של ד"ר גולוב, האינטרס הישראלי הוא שמעמדו של רוביו יתחזק. "לנשיא בסוף אכפת מהישגים, מי שמביא לו הישגים יקבל יותר מקום ויותר קשב, וזה אינטרס ישראלי דרמטי. גם בטווח הקצר של עכשיו, למי טראמפ מקשיב, בטח כשהאיראנים עושים פרובוקציות ומערערים את ההישג של ואנס, וגם בראייה של 2028 ומי יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות".
"בהקשר המזרח תיכוני", סבור פרופ' ריינהולד, "רוביו נוטה להיות ספקן יותר כלפי עסקה עם הרפובליקה האסלאמית של איראן, ונוטה יותר לתמוך בישראל, לרבות מול שלוחים איראניים כמו חיזבאללה בלבנון. הוא חושש כי אי תמיכה בבעלת ברית דמוקרטית תפגע באמינות המחויבויות האמריקניות בזירות אחרות. ואנס, לעומת זאת, זהיר יותר ביחס להסלמה, וסביר יותר שישאל האם תמיכה בפעולה ישראלית בלבנון, או המשך מדיניות של לחץ מרבי על איראן, עלולים לסבך את ארצות הברית בעימות אזורי יקר נוסף".
הבית הלבן ומחלקת המדינה דחו בפומבי את הטענות לקיומו של קרע במדיניות, ודובריהם הדגישו כי הממשל "פועל בתיאום מלא של 100 אחוז" מאחורי מטרתו של הנשיא טראמפ למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני.
עם זאת, קשה להתעלם מהבדלי הרטוריקה ואפילו המדיניות בשטח. ואנס ורוביו מדברים בטון שונה, ומחלוקת זו עשויה לעצב את מדיניות החוץ של המפלגה בשנים הקרובות.
