אבי ברגר, ראש מינהלת החלל במפא"ת, ישראל התחילה להיות נוכחת בחלל כבר בשנות השמונים. האומנם?
"נכון. בשנת 1988 ישראל שיגרה לחלל את הלוויין הראשון שלה, וכך הפכנו למדינה השמינית בעולם שהציבה לוויין בחלל. הוא לא עשה משהו משמעותי חוץ מסיבוב סביב כדור הארץ ולצפצף. אבל הסיפור שמאחורי ההחלטה הזאת מעניין.
● הצוללת | איך ייראו החיים בישראל אם נהפוך ל"ספרטה"?
● הצוללת | חוקרת הביטחון שבטוחה: זו המדינה שצריכה להדיר שינה מעינינו
"כמה שנים קודם לכן נחתם הסכם השלום עם מצרים שמנע אפשרות לפעולה אווירית־צבאית מעל אזור הגבול, וקברניטי המדינה שאלו את עצמם: איך אפשר לנטר את מדבר סיני ולוודא שלא מגיע אליי צבא שלם של טנקים? אז עלה הרעיון של השימוש בחלל. ראש הממשלה דאז מנחם בגין אישר את המהלך בהחלטה אמיצה, וב־1981 הוקמה המינהלת שלנו במפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית). אבל עברו עוד הרבה שנים, עד שמדינות החלו לשלוח לוויינים לחלל וחברות מסחריות אימצו את התחום".
מה הקשר בין היכולת שלנו בחלל לביטחון?
"הקשר חזק מאוד. בחלל אין למדינה גבולות. אפשר לשהות בכל המרחב, לצלם, לעבור מעל טריטוריה כזו או אחרת, ללא הגבלה. בעיקר בעבור ישראל, שהיא מדינה קטנה מוקפת אויבים, החלל הוא הזדמנות - הוא מקנה לה עומק אסטרטגי".
מעניין, הרי אפילו בים יש מים טריטוריאליים.
"בחלל אין כמעט רגולציות, חוץ מכל מיני אמנות בינלאומיות (שקובעות למשל כי כל לוויין, גם אם שיגרה אותו חברה פרטית, הוא באחריות המדינה ונדרש לרישום ואחריות לנזקים - ה"ו ודש"א). נוסף על כך, החלל הוא ממד נגיש מאוד וגם מהיר מאוד. במסלול נמוך הלוויינים נעים במהירות של שבעה־שמונה ק"מ בשנייה, 30 אלף ק"מ בשעה - כלומר הם מקיפים את כל כדור הארץ כל שעה וחצי. לכן אם אנחנו מתעניינים במה שקורה במזרח התיכון, אפשר לחלוף למשל על פני איראן בשלוש דקות. זה גורם משמעותי שמאפשר לנו לייצר עליונות ביטחונית".
אבל גם איראן עשתה כברת דרך מרשימה בפיתוחי החלל שלה בשני העשורים האחרונים. איפה אתה ממקם אותה בליגה של המדינות המצטיינות בחלל?
"האיראנים פועלים לא מעט זמן. הם פיתחו יכולת שיגור כעשור אחרינו, אבל זו מדינת חלל לכל דבר. היא משקיעה המון משאבים בתחום, וככל שיעבור הזמן היא גם תגיע לשם. במקביל ישראל עושה את כל המאמצים לשמר את העליונות שלה. שר הביטחון ישראל כץ ומנכ"ל משרד הביטחון אלוף (מיל') אמיר ברעם, כחלק מאסטרטגיה, משקיעים משאבים בבניין הכוח בחלל. אבל לגבי השאלה אם איראן בדרך - התשובה היא כן, והיא משקיעה בכך מאמצים גדולים".
טילים בליסטיים, כמו אלה שאיראן שלחה לכיוונו, עוברים בחלל, ונשאלת השאלה עד כמה הטכנולוגיות לייצור טיל בליסטי ולוויינים שזורות זו בזו?
"הן לחלוטין שזורות. זה בדיוק מה שאיראן עשתה. יש לה היום יכולת בליסטית מפותחת מאוד, דרך החיבור הזה שבין משגרים לטילים ללוויינים. במילים פשוטות, מדינה שיודעת לבנות ולהפעיל רקטות שמעלות לוויינים לחלל, יודעת לבנות ולהפעיל גם טילים בליסטיים, כי הפיזיקה, הטכנולוגיה והחלקים המרכזיים של המערכת דומים מאוד".
האם סין ורוסיה, מדינות שידועות כידידות של איראן, מסייעות לה גם בעולמות החלל, כפי שרוסיה מסייעת לה בתחום הגרעין?
"טכנולוגיות עוברות בין מדינות, אם דרך העברת הטכנולוגיה עצמה ואם דרך שימוש ביכולות שלך לטובת מדינה אחרת, כמו לתת צילומי לוויין. האם איראן מקבלת שירות של לווייני צילום ממדינות אחרות? בהחלט כן. אנחנו מודעים לכך ועושים את כל המאמצים כדי שזה לא יהיה יתרון משמעותי מדי נגדנו".
"מספר הלוויינים בחלל גדל ב-3,000 בשנה"
עסקנו עד עכשיו בעיקר בלוויינים למטרות תקשורת, ניווט, צילום ועוד. אבל קיימת גם זירה אקטיבית יותר שקשורה לביטחון: בנובמבר 2023 התרחש אירוע היסטורי, כשלראשונה בוצע יירוט מבצעי מחוץ לאטמוספירה - עם חץ 3. האם המשמעות היא שהמלחמה הבין־מעצמתית הבאה עשויה לכלול טילים שפוגעים בלוויינים?
"ככל שהיכולות המבצעיות־מודיעיניות של מדינות בחלל משתפרות, כך המדינות המאוימות מוטרדות יותר ומנסות לפגוע באותם לוויינים. הפעילות הבין־לוויינית הזאת קיימת, אבל פחות מדברים עליה, מפני שמדובר בתחומים חשאיים יחסית בין המעצמות (בהן הן ממעטות לשתף ידע - ה"ו ודש"א).
"יש שני דברים שחשוב לזכור בהקשר הזה: האחד, יש אמנות בינלאומיות שמסדירות את ההתנהלות בחלל, בעיקר בכל הנוגע לנשק להשמדה המונית; השני הוא שכשאתה פוגע בלוויין אחר, אתה פוגע גם בעצמך - לוויין שמתפוצץ מפזר המון רסיסים, והם אינם נופלים לאדמת כדור הארץ, אלא ממשיכים לנוע באותה המהירות, 30 אלף קמ"ש, ופוגעים בכל מה שנקרה בדרכם".
מאזן אימה, מה שנקרא.
"כן, היום יש בחלל כ־15 אלף לוויינים, מדינתיים ומסחריים, והמספר הזה גדל בכ־3,000 בשנה - ועולה השאלה איך מונעים התנגשויות ביניהם וגם מה עושים עם החלקיקים כשיש התנגשויות, מה שמכונה זבל חללי (space debris). זו אחת הבעיות הקשות ביותר למי ששוהה בחלל. יש יוזמות לאסוף את הזבל, אבל בטוח לא לפגוע בלוויינים, כי פגיעה מסוג זה פוגעת בכולם".
"ישראל חייבת יכולת לשגר לחלל משטחה"
היירוט הישראלי היה יירוט מבצעי ראשון בעולם מחוץ לאטמוספירה. האם גם מדינות נוספות מפתחות אמצעים דומים?
"ישראל מובילה בתחום היירוט בחלל, אבל גם לאמריקאים יש יכולות מתקדמות מאוד וגם למדינות נוספות, אף שלא ברמת היעילות, המחיר והניסיון של ישראל. היתרון שלנו ניכר גם בעלויות וגם באחוזי הפגיעה הגבוהים. הלוויינים שלנו, ביחס לביצועים שלהם, הם הקטנים והקלים ביותר בעולם - וזה יתרון אדיר. פיתחנו את היתרון הזה מתוך אילוץ".
מדוע זה היה מאילוץ?
"רוב הלוויינים בעולם משוגרים מזרחה, וזה נוח עבורם: כדור הארץ מסתובב מזרחה וכך נעזרים בתנופה הטבעית שלו. ישראל משגרת הפוך, מערבה, לכיוון הים התיכון, בגלל הצורך להימנע מנפילות של חלקי לוויין בשטחן של מדינות אויב. אבל אז נוצר אתגר חדש, כי כשמשגרים מערבה, 30% מכושר ההרמה של הלוויין אובד, משום שהלוויין טס הפוך מתנועת כדור הארץ.
"כלומר, כדי להציב אותו במסלול אני צריך להשקיע 30% יותר אנרגיה - ואז חומר ההנעה, הגודל והמשקל של המשגר רבים יותר. יש לכך עלויות, אך הן לא דרמטיות, בשל יעילותם של הלוויינים שהזכרתי קודם".
מדינות רבות שואפות כיום להקים "נמלי חלל", אתרים קרקעיים שמשגרים מהם רקטות לחלל, ולעיתים גם מקבלים אליהם נחיתות חוזרות. עומאן מקדמת מהלך כזה, וטורקיה מכוונת לעשות זאת בסומליה. לווייני התעשייה האווירית שוגרו בשנים האחרונות מחוץ לשטח ישראל. נמל חלל הוא שאיפה ריאלית עבורנו?
"זה אפשרי. כיום יש לוויינים שמשוגרים מכאן, ויש כאלה שאנחנו מעדיפים לשגר ממקום אחר. אם אנחנו רוצים להתקדם בתוואי שבו נהפוך למעצמת חלל, אנו נהיה חייבים לשלוט בכל שרשרת הערך. אנחנו מדברים על מאות לוויינים שמדינת ישראל תציב בחלל בשנים הקרובות, והמשמעות היא כמות מידע מטורפת שנצטרך להעביר מהלוויינים לקרקע.
"היום לוויין תצפית מצלם, ואני מקבל את התמונה כל כמה שעות. תארו לכם מאות לוויינים שמצלמים באופן רציף כל נקודה במזרח התיכון, כאשר כל המידע יורד אלינו כמעט בזמן אמת. מישהו צריך לטפל בו, להבין מה קורה בקרקע ומיד לייצר אינדיקציה מודיעינית חדשה. בשורה התחתונה למדינת ישראל יש יכולת חלל משמעותית, ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי להעצים אותה: גם את יכולות השיגור, גם את הלוויינים עצמם וגם את הטכנולוגיות. יש עוד לא מעט אתגרים לפצח".
"הכוח של מאסק מטריד. צריכים לדאוג לעצמנו"
ולחלל יש גם היבט מסחרי. פורץ הדרך בתחום היה אילון מאסק, עם חברת לווייני התקשורת סטארלינק, שהוקמה לפני כעשור כחטיבה בתוך SpaceX.
"מאסק החליט להגיע למאדים, והוא הבין שכדי שזה יקרה מערך השיגור שלו צריך להיות זול ונגיש. השלב הראשון היה פיתוח משגר, גם כמנוע כלכלי לחברה וגם כדרך לפתח יכולת שיגור טובה וזולה. הוא פיתח משגר שאחרי השיגור עושה סיבוב, נוחת חזרה בנקודה שממנה יצא ובתוך כמה ימים כבר זמין לשיגור הבא. זה פנומנלי. אמחיש לכם את פריצת הדרך הכלכלית הזאת במספרים: אומדים את עלויות השיגור בדולרים לקילוגרם לוויין. בזכות מאסק מחירי השיגור ירדו מ-100 אלף דולר לקילוגרם ל-2,500 דולר, והוא טוען שהמחיר ילך וירד".
בעקבות כך ירדו גם מחירי הלוויינים.
"כן. החלל הוא סביבה מורכבת בשל הימצאות קרינה, חוסר כבידה והבדלי טמפרטורה, וכשאתה בונה לוויין שצריך לשהות שם שנים, אתה בודק אותו מכל כיוון כדי להבין איך הוא לא יישבר באמצע, כי אין מוסכים בחלל. אבל זה מה שגם העלה את מחירי הלוויינים לאסטרונומיים".
מה שאיבדת בחלל - איבדת.
"נכון. לכן עד להגעתו של מאסק לזירה זה היה עיסוק בעיקר למדינות, אבל כיום, לאור הירידה במחיר, גם הגישה השתנתה. מי שמפתח כיום לוויין אומר לעצמו: מקסימום אשגר עוד פעם, זה כבר לא כל כך יקר".
סטארלינק שלחה לחלל יותר מ־10,000 לווייני תקשורת בשנים האחרונות, כמעט לכל מקום בעולם. המשמעות היא גם כוח גאו־פוליטי עצום שנצבר בידי אדם אחד. מאסק הרים את השאלטר מעל האינטרנט באיראן וכך עזר שם למפגינים. הוא עזר כך גם לכוחות באוקראינה. הפוליטיקה העולמית בידיים של איש אחד. זה מטריד?
"כן, זה מטריד. לכן ישראל צריכה לדאוג לעצמה ולייצר כוח טכנולוגי משמעותי בחלל. הוא קיים כבר היום, אבל אנחנו עובדים על שדרוג שלו. בכל מקרה, זה לא יהיה ברמה של עשרות אלפי לוויינים".
מאסק מדבר גם על הקמת חוות שרתים בחלל. זה בכלל ישים?
"אם הייתם מדברים איתי לפני 20 שנה על משגרים חוזרים (טילים רב־פעמיים - ה"ו ודש"א) מהסוג שמאסק פיתח, הייתי אומר שהאיש לא מחובר. והנה - הוא הצליח. אז אותו הדבר לגבי חוות שרתים בחלל. יש אתגרים גדולים בתחום בהיבטים של אנרגיה, קרינה ותחזוקה. אבל יש גם שמש אינסופית, ובאזורי זמן מסוימים גם טמפרטורה לא רעה ומרחבים אדירים. האם זה יקרה בסוף? להערכתי כן. החלל הוא ממד שהגודל שלו, על מגוון הדיסציפלינות שבו, הם הזדמנות אדירה. אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף את הפוטנציאל הגלום בו".
היית רוצה לבקר בחלל בעצמך?
"למען האמת, לא חשבתי על זה עד היום. אבל התשובה היא כן, הייתי רוצה. אני מתעסק בחלל כל היום ומת על התחום הזה, בעיקר על החיבור לביטחון המדינה. כשאנחנו מגייסים אנשים למפא"ת, יש שני דברים מבחינתם שעושים את כל ההבדל: האתגרים הטכנולוגיים, אנשים טובים מתים על אתגרים, וביטחון המדינה. בייחוד בשלוש השנים האחרונות, כשאתה אומר למועמדים לעבודה שהם מצטרפים לפעילות שתומכת בהגנה על המשפחות שלנו ועל הגבולות, זה חיבור שעבורם הוא חלק ענק מההנאה בעבודה".
