בבייג'ינג לא אומרים זאת בקול. אין הצהרה רשמית או תאריך שפורסם בעיתון המפלגה. אבל במסדרונות הפנטגון, בחדרי ה־CIA ובמכוני מחקר אסטרטגיים מובילים נוקבים שוב ושוב באותה שנה - 2027. לפי הערכות מודיעיניות מערביות, זו השנה שבה הצבא הסיני יהיה מוכן לצאת למהלך נגד טייוואן.
● הסטארט־אפ שנלחם במנהרות חמאס קיבל מיליונים מבכירי אנדוריל ו-SpaceX
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | הפתרון הסיני ליירוט רחפנים: מערכת לייזר לכל חייל
המתיחות בין המדינות מאוד מוחשית. מספר המטוסים הצבאיים הסיניים שחצו את קו האמצע - הגבול הבלתי רשמי במצר טייוואן - קפץ ב־30% בשלוש שנים בלבד. במקביל, מאז ביקורה של ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב לשעבר, בטייוואן באוגוסט 2022, קיים הצבא הסיני מספר תרגילי ענק רב־זרועיים, המדמים מצור על האי.
ובטייוואן עצמה מתחילים להבין שאולי לא כדאי לחכות. מאז מאי השנה, מאות אזרחי המדינה החלו להירשם לקורס הכשרה ראשון מסוגו - הטסת רחפנים למטרות הגנה אזרחית. "אני לא חייל", אומר לגלובס תושב המדינה שהשתתף בקורס, "אבל אם הפלישה תתרחש, אני רוצה שתהיה לי יכולת לסייע".
"סין שואפת לעקוף את ארה"ב כמעצמה"
תחילה, היסטוריה קצרה: איחוד טייוואן עם סין היה תמיד מטרה חשובה למפלגה הקומוניסטית הסינית, ונראה שבשנים האחרונות הנושא נכנס לליבת האינטרסים המרכזיים שלה, כפי שהציג אותה הנשיא שי ג'ינפינג לא אחת.
"עד שנות ה-70, טייוואן - שנקראת רשמית עדיין 'הרפובליקה של סין' - הייתה מוכרת כחלק מסין בעולם. שתי המדינות הכריזו שמבחינתן יש 'סין אחת' וטייוואן היא חלק ממנה", מסביר יובל וינרב, ראש התוכנית הטכנולוגית ב־MIND Israel, ויוצר הפודקאסט "להבין את סין". "כשההכרה הבינלאומית עברה ל'סין העממית' (הכוונה למדינה של ימינו, ת"ש), ואחר כך כשטייוואן הפכה לדמוקרטיה בשנות ה־90, התחזקה הזהות העצמאית של האחרונה. בעשור האחרון העניין כבר הפך לקונצנזוס במערב".
על רקע זה, לצד הצהרות מפורשות מצד ההנהגה בבייג'ינג, גובר החשש כי בשנים הקרובות סין תממש את איומיה ותפלוש לאי, במטרה "לאחד אותו מחדש עם המולדת".
בדצמבר 2025, ראשת הנציגות הכלכלית של טייוואן, יא־פינג לי, הזהירה בראיון לגלובס כי "השאיפה של סין לא תסתיים בטייוואן, זו פשוט מטרה ראשונה בדרך לשיבוש הסדר העולמי. סין שואפת לעקוף ב־2029 את ארה"ב כמעצמה, אז בדרך היא צריכה להשתלט על טייוואן".
האי הדמוקרטי, לעומת זאת, רואה את המציאות אחרת. על פי סקר של מכון המחקר Pew בשנת 2024, רוב מוחלט - 83% מתושביו - מזהים עצמם כעם עצמאי. מהסקר עולה כי 87% מהטייוואנים אינם מעוניינים באיחוד עם סין.
ההשראה הגיעה מהמלחמה באוקראינה
בתוך כך, טייוואן זיהתה את חשיבותם של רחפנים בלוחמה המודרנית בשנים האחרונות והחלה לקדם תוכנית לאומית לחיזוק יכולותיה בתחום. לאחר שהתגלה כי היא בפער משמעותי מול סין, שלה ארסנל רחפנים גדול ומגוון בהרבה, הוחלט על שיתוף פעולה בין הצבא לחברות פרטיות במטרה להקים תעשיית רחפנים עצמאית. טייוואן חותרת להאיץ את קצב הייצור, הכולל רחפני סיור, רחפנים קטנים לכוחות קרקע וכלי טיס בלתי מאוישים ארוכי טווח, לצד פיתוח מערכות להגנה מפני רחפנים.
במקביל מושם דגש על הכשרת כוח אדם אזרחי. במאי האחרון השיקה אקדמיית קומה (Kuma), המספקת הכשרות שונות בהגנה אזרחית, קורס ראשון מסוגו באי, המכשיר אזרחים להטיס רחפנים בעלות של 1,500 דולר מקומי (כ־50 דולר אמריקאי). במשתתפים: צעירים, גמלאים ובעיקר נשים.
המטרה, לפי אקדמיית קומה, היא לאפשר לאזרח לעבור מהגנה פסיבית - מציאת מחסה, המתנה - לתפקיד פעיל יותר בעת משבר: תצפית, איסוף מידע מקומי ושיתופו. ההשראה למיזם הגיעה מהמלחמה המתמשכת באוקראינה.
"הלקח האמיתי שאוקראינה מציעה לטייוואן בכל הנוגע לשימוש ברחפנים הוא הפצת מידע באופן מבוזר", מסביר טאנג צונג יי, דובר האקדמיה, בשיחה עם גלובס. "כאשר תשתיות קריטיות נפגעות והתקשורת מנותקת, ציבור בעל אוריינות טכנולוגית - כזה שיודע לאסוף מידע, לאתר לכודים ולהפריך שמועות - שווה לא פחות מכל נשק. פאניקה, במיוחד במלחמה, נובעת מבורות ותחושת חוסר אונים. קהילות אזרחיות יכולות לסייע בעת משבר. כשלכל שכונה יש יכולות משלה, המדינה מתפקדת כאורגניזם עם אינספור תאים".
באותה נשימה, מדגיש טאנג כי בקומה לא מצפים לאמן אזרחים להילחם בשדה הקרב: "לאפשר לציבור חסר הכשרה צבאית להפעיל רחפנים באופן בלתי מבוקר זה רעיון מטופש, שכנראה רק יפריע לכוחות הסדירים".
יתרה מכך, על פי דיני המשפט הבינלאומי, ברגע שאזרחים לוקחים חלק פעיל בעימות צבאי, הם מסתכנים באיבוד מעמדם האזרחי ובהפיכתם למטרות צבאיות לגיטימיות. "לכן, אזרחים שמוכשרים בהטסת רחפן ידווחו למרכזי חירום מקומיים, לקבוצות שכונתיות ולמערכות ההגנה האזרחית הקיימות - אבל לא לפיקוד הצבאי. המשימה של ההגנה האזרחית היא רק להעביר נתונים אזרחיים לגורמי ממשל ובין התושבים, כמו היכן פרצו שרפות, אילו בניינים קרסו, היכן מסלולי אספקה חסומים וכו'. פעילויות צבאיות וסיור הן האחריות הבלעדית של הכוחות המזוינים הסדירים".
בחירה זולה ומנותקת מהמערכות הסיניות
הרחפנים שבהם משתמשים בקורס - דגם "ינשוף ירוק" של Carbon Based Technology הטייוואנית - קלים במיוחד, מתחת ל־100 גרם, ללא GPS וללא כל יכולת אוטונומית.
הבחירה הזו אינה מקרית. טאנג מסביר שהיא נובעת משני שיקולים. הראשון הוא אבטחת סייבר: "רחפנים סיניים שולטים ביותר מ־90% מהשוק העולמי. הסתמכות על מערכות GPS ותשתיות סיניות מציבה סיכון של פריצה דרך דלתות אחוריות והשתלטות על הרחפנים מרחוק. אנו חווים יותר ויותר פרצות סייבר בשנים האחרונות בטייוואן. זאת, מבלי להתייחס גם לחשש מדליפת נתונים ושיקולי פרטיות".
השני הוא שיקול פרקטי: בטייוואן, רחפן מעל 250 גרם מחייב רישום, ומעל שני קילוגרם - רישיון הפעלה. "דגם מתחת ל־100 גרם מוריד את רף הכניסה למינימום המוחלט", אומר טאנג.
מאחורי בחירת הציוד מסתתרת גם אג'נדה תעשייתית רחבה יותר. "טייוואן בעיצומו של גל יצוא רחפנים חסר תקדים: 95 מיליון דולר ב־2025, ו־115 מיליון דולר כבר ברבעון הראשון בלבד של 2026", הוא מספר. "כשהתעשייה פורחת, אנחנו רוצים שיותר אזרחים יבינו על תפעול רחפנים דרך ניסיון מעשי - וכך יבינו מדוע יש להשקיע רבות במחקר, פיתוח והכשרה". המטרה, מדגיש טאנג, היא לבנות מודעות ציבורית לתעשייה מקומית שטייוואן ככל הנראה תזדקק לה בעתיד.
