בשנים האחרונות, המועצה הלאומית לכלכלה ידועה בעיקר כמופע של איש אחד. פרופ' אבי שמחון, שמונה לעמוד בראשה לפני 11 שנים, מצליח להפתיע בכל פעם מחדש את עמיתיו לממשלה, את הכלכלנים באקדמיה ואת הציבור.
זה התחיל עוד בקורונה, אז היה האדריכל מאחורי חלוקת המענק לכל אזרח - בעלות 6.5 מיליארד שקל. בממשלת בנט־לפיד יצא להפסקה, אולם מאז שחזר עם השבעת הממשלה הנוכחית הוא מספק שרשרת של יוזמות שנויות במחלוקת: מסבסוד המשכנתאות שהקפיץ את האוצר ובנק ישראל, ועד להצעה להורדת המע"מ, שמתנגשת עם המלצות קרן המטבע הבינלאומית.
● כמעט כל עסק חמישי בישראל מדווח: נפגענו מצניחת הדולר
● יועמ"שית הכנסת ואגף התקציבים בעימות על אישורים בוועדת הכספים
כך, שורה של עדויות של גורמים בתוך המערכת ומחוצה לה, בממשלה ובאקדמיה, משרטטת בפני גלובס תמונה של תהליך מתמשך שבו נזנחו מטרות הליבה של המועצה, וכיצד ההתגייסות הפוליטית של העומד בראשה שחקה את קרנה. מול טענות אלו, שמחון עצמו התראיין לגלובס ודחה את הביקורת מכול וכול.
"באוצר לא ראו את ההקמה בעין יפה"
"ב־2006, אולמרט הפך לראש ממשלה בן לילה, אחרי שאריאל שרון קרס", משחזר פרופ' מנואל טרכטנברג, מייסד המועצה ומי שעמד בראשה בשנים 2006-2009. "זמן קצר לאחר מכן, הוא פנה אליי וביקש שאהיה יועצו הכלכלי. אמרתי לו שאני חושב שצריך להקים גוף שלם, כזה שיוכל לתת ייעוץ כלכלי רציני. הייתה אז אנומליה, כי כל צעד כלכלי משמעותי מגיע לשולחן ראש הממשלה, אבל אין לו כלים להתוות מדיניות. מגיע אגף התקציבים או בנק ישראל, אבל לראש הממשלה עצמו אין גיבוי".
"תוך זמן קצר אמרו לי: 'יאללה, תקים'", הוא נזכר. "גייסתי חבר'ה צעירים, כלכלנים מצוינים, בליווי של מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז רענן דינור ונציבות שירות המדינה. באוצר לא ראו את ההקמה בעין יפה: הגוף הזה סיפק משקל נגד, בשעה שעד אז המגרש היה שלהם באופן מוחלט. עם הזמן פיתחתי איתם יחסי עבודה טובים, והנגיד דאז סטנלי פישר היה מאוד תומך, מה שסייע למיצוב המעמד של המועצה".
מעבר לייעוץ השוטף בנושאי תקציב, המועצה הצעירה נועדה להוביל חשיבת רוחב וליזום מדיניות. טרכטנברג מונה שורה של מהלכים דרמטיים מאותם ימים, ובראשם שינוי הכללים הפיסקליים של המדינה. עד אז, תקציב המדינה נקבע לפי נוסחה קשיחה שאיפשרה לו לגדול באחוז אחד בלבד מדי שנה - ללא קשר לצמיחת המשק, לפעילות בתוצר או ליחס החוב־תוצר. מהלך בולט אחר היה ייסוד מס הכנסה שלילי, צעד שקודם למרות התנגדות האוצר.
לדבריו, עד להקמת המועצה, היעדים הממשלתיים התרכזו בצמיחה ובגירעון בלבד; המועצה הכניסה למשוואה יעדים מבניים וחברתיים, כמו שיעור התעסוקה וצמצום העוני. לאחר מלחמת לבנון השנייה, יזם טרכטנברג את הקמת ועדת ברודט המהפכנית לבחינת תקציב הביטחון, ובזמן המשבר העולמי של 2008, המועצה כבר הייתה חלק בלתי נפרד מחמ"ל הניווט של המשק, במסגרת פורום משותף של נגיד בנק ישראל, שר האוצר וראש המועצה.
המועצה הוקמה במקור כמעט במקביל למועצה לביטחון לאומי (המל"ל). הרעיון המקורי היה לייצר במשרד ראש הממשלה שני גופים שנועדו לרכז את הפעילות הממשלתית ולקבוע אסטרטגיה: אחד ביטחוני ואחד כלכלי. אך בעוד שסמכויות המל"ל נקבעו בחקיקה, אלו של המועצה נותרו במסגרת החלטות ממשלה שונות. מבקר המדינה ציין בשנת 2023 כי מדובר בחולשה מבנית: "בהחלטות האלה לא נקבע, למשל, כי המועצה מוסמכת לקבל מידע, לרבות ממשרד האוצר, ואף לא נקבע כי בסמכותה לזמן בעלי תפקידים בגופי הממשלה או בזרועותיה לצורך קיום דיונים. כמו כן,לא נקבעו כללים למינוי ראש המועצה".
למרות זאת, ועל אף חריקות מתוקשרות מול משרד האוצר, המועצה הצליחה לאורך השנים להוביל תכניות רבות: החל מהפניית המאמץ הממשלתי לשילוב האוכלוסייה החרדית בשוק התעסוקה - מאמץ אשר התחיל בימי המועצה, דרך הקמת ועדת ששינסקי והעיסוק בביטחון האנרגטי של ישראל, ועד לפיתוח מדדי עוני, ניסוח החוק לצמצום הריכוזיות וקידום חדשנות טכנולוגית בענף החקלאות.
ואז הגיע פרופ' אבי שמחון
לאחר בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה בשנת 2009, טרכטנברג מספר שהניח מכתב התפטרות על השולחן - אך נתניהו ביקש ממנו להישאר. "אמרתי לו שאנו לא מסכימים על רוב הדברים", הוא משחזר, "והוא ענה: 'זה לא חשוב'. המשכתי בתפקיד עד שגדעון סער, שכיהן אז כשר החינוך, ביקש לשחרר אותי כדי למנות אותי ליו"ר הות"ת (הוועדה לתכנון ומתקצוב). המלצתי שימנו במקומי את פרופ' יוג'ין קנדל, שהוביל בהמשך את המועצה משנת 2009 עד שנת 2015 ועשה עבודה מצוינת".
ב־2015 חל המפנה: לתפקיד יו"ר המועצה מונה פרופ' אבי שמחון מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. מאז, כך טוענים מבקרים רבים, המועצה הפכה לקבלן ביצוע מוטה פוליטית.
בתקופת הקורונה, תחת ממשלת החילופים, שמחון מצא את עצמו פעם אחר פעם בלב סערות ציבוריות. בעיצומו של המשבר הכלכלי הוא התעמת פומבית עם בעל עסק ופקפק בטענתו שהוא "רעב ללחם". בהמשך, כשאי־העברת תקציב המדינה הייתה עשויה לפזר את הכנסת, סיפק שמחון גיבוי שנוי במחלוקת למהלך כשטען כי "היעדר תקציב מדינה אינו אסון כלכלי". במקביל, שמחון "הכשיר את השרץ" לפי רבים כשסיפק את המטרייה המקצועית לשני מהלכים שנויים במחלוקת: יוזמת המענק לכל אזרח בתקופת הקורונה, והעברת "הקופסאות התקציביות".
בריאיון לגלובס, שמחון דוחה את הביקורת כלפי המהלכים שיזם באותה עת וטוען כי "תפקיד המועצה בזמן הקורונה היה קריטי". "כולם זוכרים את מענק 750 שקל לכל אזרח, אבל זה רק חלק קטן ממה שעשינו. כשפרץ המשבר אגף התקציבים חשב שיספיקו מיליארדים בודדים לסיוע. אני טענתי שנצטרך להוציא 100 מיליארד שקלים. רה"מ קיבל את עמדתי והנחה על הוצאת 850 מיליארד, כשאני זה שכתב את התכנית לסיוע לעסקים נגד עמדת האגף". הוא מתגאה שקיבל את "הגיבוי של שרי האוצר כחלון וכץ", ומוסיף כי "בדיעבד כולם חושבים שצדקתי ונבואות החורבן של שאול מרידור, לפיהן אני הופך את ישראל לוונצואלה, התפוגגו כמו שלג בסהרה".
עם ההכרזה על מערכת הבחירות, שמחון התמודד בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת. עם הקמת ממשלת בנט־לפיד הוא עזב את תפקידו. באותה תקופה נותר הגוף מיותם ללא יו"ר קבוע, כשאת המקום ממלא זמנית מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
חזרתו לכהונה עם השבעת הממשלה הנוכחית לווה בטלטלה קולנית. מיכל הלפרין, לשעבר הממונה על התחרות וחברה בוועדה המייעצת לבדיקת מינויים, ניסחה דעת מיעוט שקבעה כי שמחון "אינו ראוי" לשוב לתפקיד. הלפרין כתבה אז: "שמחון מתייחס לנשים ביחס מזלזל ובחוסר הערכה בולט. התנהגות זו חמורה ובלתי ראויה ומטילה כתם כבד בנוגע ליכולתו לבצע את תפקידו". שמחון הכחיש את הטענות מכל וכל, ובסופו של דבר עבר את המשוכה בזכות דעת הרוב של נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ' ויורם טרובוביץ'.
בהתייחס לביקורת של הלפרין - טוען שמחון כי היא התנגדה "למינויו בגלל השמצות בלתי מבוססות". על הטענות לפוליטיזציה בשל התמודדותו בליכוד הוא עונה "כי לא חיפשתי משרה, שכן כפרופסור לכלכלה עם קביעות באוניברסיטה העברית הרווחתי יותר. רציתי להשפיע בכנסת על הכלכלה והחברה בישראל", הוא אומר. "אני מביא איתי מומחיות יוצאת דופן עם הכרות עמוקה של עבודת הממשלה המדיניות והרגולציה בישראל". לטענתו, "בגלל שרצתי בליכוד ברור שאני מזוהה עם הליכוד וזה רק הגיוני שראש ממשלה מהליכוד ימנה מישהו שמזוהה עם הליכוד. מדובר במהלך לגיטימי, גם טרכטנברג רץ בשעתו במפלגת העבודה" (טרכטנברג סיים את תפקידו במועצה ב־2009 והתמודד ב־2015 - א"ז).
גם בקדנציה הנוכחית ממשיך שמחון לייצר סערות. יממה בלבד לאחר שאישרה הכנסת את תקציב המדינה, העלה שמחון לממשלה הצעה דרמטית לסבסוד משכנתאות - צעד שנתקל בחומת התנגדות בצמרת בנק ישראל ובמשרד האוצר. המהלך קומם עליו גם את האקדמיה הכלכלית. "לא נמצא כלכלן אחד בישראל שתמך בדבר הזה", אומרים לגלובס גורמים בקיאים ברפורמה הזו.
המבקרים טענו כי התוכנית, שנועדה להיטיב בעיקר עם המגזר החרדי, צפויה לעלות לקופת המדינה כ־10 מיליארד שקל. המשמעות הייתה פריצה מיידית של התקציב שאושר רק 24 שעות קודם לכן, וכל זאת בעיצומה של מלחמה מול איראן. בסופו של דבר הלחץ עשה את שלו, שמחון נאלץ לסגת, והמהלך נקבר.
אלא שראש המועצה לא עצר שם. יוזמה נוספת שלו מהזמן האחרון היא הורדת המע"מ, צעד שמנוגד לקו הרשמי של קרן המטבע הבינלאומית, שקוראת לעשות בדיוק את ההיפך: להעלות מיסים כדי לבלום את התרוקנות קופת המדינה עקב הוצאות הביטחון המאמירות, ולנתב את התקציבים שנותרו לכיוון של מנועי צמיחה.
שמחון מגן על היוזמות בתוקף. על סבסוד המשכנתאות הוא אומר כי "זהו מהלך שקודם מתוך ראייה מקרו כלכלית רחבה ונומק במלואו, ועובדה היא שמדינות כמו אירלנד, דרום קוריאה וספרד נקטו צעדים דומים. אפילו בנק ישראל שהתנגד לצעד שלנו ראה הצורך בסיוע והנחה את הבנקים לסייע במיליארדי שקלים", הוא אומר, אך עוקץ ומוסיף "שהבנק השאיר את הבחירה לבנקים עצמם וכך איש לא יודע כמה באמת סייעו וכמה הלך לפרסומות טפשיות בטלוויזיה, בעוד שהמועצה כיוונה לצעדים ספציפיים למעמד הביניים". ביחס להורדת המע"מ הוא מבהיר כי "העמדה המקצועית והעקבית של המועצה היא שהעלאת המס מחריפה את יוקר המחיה ומאיצה אינפלציה".
הקרב על הממלכתיות של המועצה
"אני לא הולך להתייחס למה שקורה במועצה ב־11 השנים האחרונות", אומר פרופ' יוג'ין קנדל, מי שהוביל את הגוף בין השנים 2009 ל־2015, בשיחה עם גלובס. "אבל עובדתית יש הרבה פחות שיתוף פעולה עם המשרדים האחרים והובלת האסטרטגיה הכלל־ממשלתית דעכה". קנדל נזכר בעבודה המאומצת שנעשתה בעבר כדי למצב את המועצה על בסיס שלושה תפקידים מרכזיים, שכללו הובלת אסטרטגיה כלל־ממשלתית, ריכוז עבודה בינמשרדית בנושאים שנפלו בין הכיסאות וסיוע למשרדים בוועדות מקצועיות באמצעות הכנסת עומק כלכלי־פרקטי לתוך הדיון ותרגומו למדיניות. "התנאי ההכרחי הוא שיתוף פעולה בין המשרדים", הוא מדגיש.
קנדל מוסיף כי נכון להיום, אין למערכת יכולת לכנס את משרדי הממשלה כולם ולהוביל אותם בשיח שאיננו שיח של אגו משרדי, תקנים או תקציבים, אלא בשיח על "עתיד הילדים שלנו, 10־15 שנה קדימה", תוך זיהוי סיכונים ודרכים לטפל בהם. "זה מה שהמועצה חייבת לחזור אליו מהר מאוד. בעשור האחרון תפקיד המועצה נזנח ואין לה את המרכזיות שהייתה לה קודם".
בעת כהונתו של קנדל, קרא מבקר המדינה למועצה לשמש גוף מייעץ לא רק לראש הממשלה אלא לכלל משרדיה - אף על פי שתפקיד היועץ הכלכלי לממשלה שמור בחוק לבנק ישראל. קנדל נזכר כי "היועץ המשפטי לממשלה לא תמך בזה, אבל הביקורת העידה על המרכזיות שראו אז במועצה".
טרכטנברג שותף מלא לתחושה. "אבי שמחון ראה את עצמו כמי שהולך נגד הזרם של החשיבה הכלכלית המקובלת בכל דבר ועניין. לפעמים זה לא רע, אבל כשזה הופך לפרקטיקה זה מסוכן ובא עם הצעות כמו סבסוד משכנתאות. אין כלכלן אחד במדינת ישראל שתומך בזה". לדבריו, המוניטין המקצועי שהגוף הזה רכש בקפידה מאז הקמתו ועד שנת 2015 נפגע בצורה עמוקה.
למרות הביקורת, טרכטנברג מדגיש את חיוניותו של המוסד. "אני מקווה שלגוף החשוב הזה תהיה עדנה, כי ראש הממשלה צריך גוף שיסייע לו לנהל שיח פורה מול האוצר ובנק ישראל". כדי להבהיר את המודל הראוי, הוא מציג הקבלה למערכת הביטחון ומסביר שהשב"כ, למשל, כפוף גם הוא ישירות לראש הממשלה, אך ברור לכל שמחויבותו הבלעדית והעליונה של הארגון היא לביטחון ישראל. "המושג ממלכתיות נהפך שחוק", הוא מסכם, "אבל לי היו המון ויכוחים גם עם אולמרט וגם עם נתניהו, ובסוף אתה קודם כל איש כלכלה שנאמן למקצוע".
"היה ברור שאנחנו לא חרב להשכיר"
במקביל להשבעת ממשלת נתניהו ב־2009, החלה לפעול לצד המועצה גם ועדה מייעצת. ראש הממשלה קבע כי יו"ר הוועדה ישמש במקביל כיועצו הכלכלי הרשמי, ומינה לתפקיד את אורי יוגב - שעד אז ייעץ לו בעיקר מאחורי הקלעים. יוגב הוגדר באותם ימים בתקשורת כ"מקורבו" של נתניהו, אך החזיק ברקע מקצועי רלוונטי כמי שכיהן בעברו כממונה על אגף התקציבים באוצר ובהמשך כמנהל רשות החברות הממשלתיות. דוח מבקר המדינה מ־2023 מציין כי הוועדה המייעצת הזו הוסיפה לפעול במשך עשור, עד ל־2019.
"המועצה הוקמה אצל אולמרט ונתניהו פיתח אותה מיד אחריו", אומר יוגב, המשמש כיום כיו"ר קרן אלומה, בשיחה עם גלובס. "טרכטנברג וקנדל הם כלכלני מאקרו משכמם ומעלה, מקצועיים מאוד ולא פוליטיים. המועצה לא הייתה רק משקל נגד לאגף התקציבים, אלא גוף שעוסק ברפורמות מבניות - בזמן שאגף התקציבים מוטה מטבעו לעיסוק בתקציב השוטף ובהוצאות הממשלה ברמת היומיום. הדבר הזה נעלם לגמרי בשנים האחרונות".
זווית דומה מציגה גם יוליה איתן, שעבדה במועצה במשך עשור שלם - החל מראשית ימיה ב־2007 כחלק מצוות ההקמה, ועד שפרשה בשנת 2017 מכס הסמנכ"לית. "אלו היו ימים מדהימים ומטורפים", היא משחזרת. "לקחתי חלק בגיבוש הצעות החלטה לממשלה, קידמנו רפורמות וליווינו הסכמים קואליציוניים ותקציבי מדינה. הכול נעשה מתוך תפיסת עולם שמשרד ראש הממשלה חייב לייצר תשתית שתאפשר לו לנווט את הספינה הזו שנקראת מדינת ישראל - ולא רק בהיבטים ביטחוניים. היה חזון אמיתי לייצר מגרש מקצועי, מאוזן ומעמיק יותר".
לדבריה, "העובדה שהצליחו לגייס את מנואל לראשות המועצה הייתה הצלחה לא מובנת מאליה. הוא בנה את היסודות, ויוג'ין הגיע לתשתית קיימת והעצים אותה לכדי גוף דומיננטי ועוצמתי. שניהם היו ענקים, דמויות מוערכות בכל מערכת, ידענים ומנהיגים שזכו לאמון מלא ולהערכה מקצועית ללא סייג מצד ראשי הממשלה שעבדו לצידם.
לעומת תקופת "תור הזהב" הזו, איתן מתארת שינוי כיוון דרמטי בעידן שמחון, שבו המועצה צומצמה לעמדה צרה בהרבה. "המקום נלקח למחוזות של יועצים לראש הממשלה, נקודה", היא אומרת. "בשנים שלי במועצה, לפני הגעתו, בכל דיון ובכל מקרה היה מאוד ברור שאנחנו לא חרב להשכיר. היכולת שלך להיכנס לחדר, שיקשיבו לך ושיהיה לך מוניטין של גוף שאפשר להביא לפתחו אתגרים ודילמות, נשענת כולה על מקצועיות. היא דורשת אנשים איכותיים שמבינים על מה הם מדברים, שיודעים להעמיק, ושיודעים לשתף פעולה עם ממשלת ישראל במובן הרחב של המילה".
לדבריה, הבחירה להתמקד במשימות נקודתיות באה ישירות על חשבון הראייה המערכתית הגדולה. "יכולת ההכלה של המועצה מוגבלת. אם הכלכלנים שלה עוסקים בסוגיות איזוטריות או בנושאים שמשרתים אינטרס נקודתי של גורם כזה או אחר, במקום ברפורמות מבניות או רפורמה במשק הגז לדוגמא - אז זו בעיה.
בסיום דבריה, איתן מחריפה את הטון. "בעיניי מדובר באדם לא ראוי שמוכן לחרוג מנורמות מקובלות כדי לשרת צרכים פוליטיים, עם תפיסת עולם מיזוגנית ושוביניסטית והתנהגות מזלזלת כלפי העולם", היא חותמת באופן נחרץ. "הוא פשוט לא פיגורה, בטח לא בקנה מידה אקדמי כמו יוג'ין ומנואל".
גורם בכיר לשעבר במועצה מחזק את הדברים. "קח את הנושא ההזוי של סבסוד המשכנתאות - המהלך הזה נועד לצרכים פוליטיים בלבד", הוא מסביר. "בעולם מתוקן, המועצה הייתה מובילה פרויקט כזה בשיתוף פעולה הדוק עם משרד האוצר, בנק ישראל והמפקח על הבנקים, כדי לקבל תמונה מלאה ומאוזנת. במקום זה, אין שום דיון פנימי בתוך הממשלה והכול מתפוצץ ישר בתקשורת. כשלא מדברים איתך במערכת, וכשבאגף התקציבים לא מוכנים לעבוד עם המועצה - ויש שם ממש שנאה הדדית - זה דוחק אותך לעסוק בנושאים נישתיים וקטנים, או לקדם פרויקטים טקטיים במקום אסטרטגיים".
את תמונת המצב הזו משלים גורם ממשלתי בכיר שעבד בשנים האחרונות מול המועצה. "שמחון הוא פוליטיקאי שהתמודד בליכוד, וככה בדיוק המועצה נראית היום", הוא טוען. "יש שם אנשים טובים, אבל הגוף הזה פשוט לא מצליח לייצר סדר יום. יש תיעוב מוחלט של אנשי האוצר כלפיו, ובמצב כזה אין לו יכולת לתת פייט".
שמחון דוחה את הביקורת כלפי המהלכים השנויים במחלוקת שיזם. הוא מביא כדוגמה את פינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה, שלדבריו "איננו פרויקט טקטי וכי לקרוא לו כך זו אמירה מטופשת. זה הפרויקט הגדול ביותר בתולדות המדינה שישפיע על מליונים". במקביל, הוא טוען כי "בשורת תוכניות שהמועצה הובילה, ובהן הגדלת מספר הסטודנטים להייטק ב־80 אחוזים". הוא מוסיף: "אני רוצה להזכיר שעמדתי בראש הוועדה שעשתה רפורמה גדולה בקצבאות לנכים ואנחנו כתבנו ופרסמנו את התכנית האסטרטגית לדיור 2050", הוא מוסיף.
על הביקורת מתוך הממשלה משיב שמחון כי "תפקיד המועצה הוא להציג לראש הממשלה חשיבה כלכלית עצמאית ומקצועית, דבר שמטבע הדברים מוביל למחלוקות עם גופים כמו אגף התקציבים שרגילים שהכוח אצלם. זה בדיוק הקונטרה והאיזון של המועצה, אחרת לא היה בנו צורך", הוא אומר ומוסיף כי "אגף התקציבים מספיק חזק לממש את האג'נדה שלו".
מבקר המדינה נכנס לתמונה
מבקר המדינה נדרש לסוגיית המועצה בשני דוחות מרכזיים - אשר בסופו של דבר, משרטטים את מסלול הנסיגה שלה. הדוח הראשון, שפורסם בשנת 2015 בעת כהונת של קנדל, מתח ביקורת על הנטייה של הגוף לראות את עצמו כיועץ אישי של ראש הממשלה בלבד במקום לשרת את הממשלה כולה, והתריע על כך שמעמדה אינו מעוגן בחוק.
הדוח השני, שפורסם בשנת 2023, זמן קצר לאחר חזרתו של שמחון לתפקיד, כבר הציג צניחה חדה במדדי הביצוע. המבקר חשף כי מספר הפרויקטים שבהם המועצה הייתה גורם מרכזי בגיבוש התוצר צנח מכ־72% ב־2018 לכ־38% בלבד ב־2021, וכל זאת ללא שום שינוי בהיקף המשאבים שלה. "המועצה לא הכינה חוות דעת מקיפה בעניין הצעת תקציב המדינה לשנים 2015-2016, 2017-2018, ולשנים 2021-2022 אף שמתפקידה לעשות זאת, ובכך לא מילאה את ייעודה - לשמש מערכת המאזנת את זו של משרד האוצר, המציגה דעות בלתי תלויות, בדגש על ראייה אסטרטגית וארוכת טווח", נכתב.
המבקר הוסיף כי מאז שנת 2012 הוקמו בממשלה גופים שאמורים היו להוביל מהלכים אסטרטגיים ארוכי טווח, אך לאורך השנים פעילותם הלכה ודעכה. כדי להבטיח בסיס איתן לתכנון כלכלי וחברתי, דוח הביקורת קובע כי המשך פעילותה של המועצה מחייב עיגון רשמי של תפקידיה וסמכויותיה בחוק - כולל קביעת סמכותיה לקבל מידע שוטף ממשרדי הממשלה ומגופי הביצוע שלהם. לפי הדוח, הערכת מצב אסטרטגית מקיפה הוצגה לממשלה בפעם האחרונה בשנת 2015, בעוד שבשנת 2020 משרד ראש הממשלה לא אישר את הצגתה בפני השרים.
חצי הביקורת של המבקר לא הופנו רק כלפי ימי שמחון, אלא כוונו גם לממשלת בנט־לפיד הקודמת, על כך שלא מינתה לגוף יו"ר קבוע. אף על פי שבאותה תקופה רואיינו מועמדים לתפקיד.
שמחון טוען כי "הטענות מפספסות את השורה התחתונה. המבקר קבע שהמועצה מצטיינת בשיעור הפרויקטים שהבשילו לכדי החלטות ממשלה והושלמו במלואם, ובכך היא זכתה על ידי המבקר לשבחים". ואולם, אכן בדוח צוין כי בשנים 2018-2021 רוב הפרויקטים בוצעו במלואם, אך כאמור המבקר מתח ביקורת חריפה על הירידה בשיעור הפרויקטים שהמועצה היתה גורם מרכזי בגיבוש תוצריהם, על היעדר חוות דעת לתקציב ועל אי־הצגת תוכניות אסטרטגיות.
למרות הכל, בכירי המועצה לשעבר מאמינים שעדיין ניתן לשנות את תוואי מסלולו של הגוף החשוב הזה. "אני מאמינה בכך שאפשר לתקן", אומרת יוליה איתן ומציינת ש"קביעת סמכויותיה ומעמדה של המועצה בחוק הכרחית כדי למנוע בדיוק את המצבים שבהם היא נמצאת היום".
אורי יוגב מוסיף כי "יש כיום מיקוד דרמטי במלחמות ופחות ניהול כלכלי של המדינה. דווקא בתקופה זו דרוש גוף מקצועי חזק כמו המועצה. זה בהחלט בר תיקון - אבל זה עניין של החלטה ושל מינוי אנשים מתאימים".
