בסביבות חצות הלילה שבין יום ראשון ליום שני הבא שעון ישראל, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יעניק את גביע המונדיאל למנצחת בגמר שיתקיים בניו ג'רזי. שריקת הסיום וטקס ההענקה לקפטן של נבחרת צרפת, ספרד, אנגליה או ארגנטינה עשויה להתגלות גם בתור יריית הפתיחה של המלחמה המחודשת בין ארה"ב לבין איראן, בעצימות.
לא מעט "כאבי ראש" יש לנשיא ארה"ב בשנת 2026, בהם: טביעה בבוץ האיראני בשל היעדר הכרעה; ביקורות מבית (המפלגה הרפובליקאית) ומחוץ (המפלגה הדמוקרטית) על הסיוע לישראל; קושי בהפניית מלוא הקשב לאיום הגדול מסין, ששיגרה לפני ימים ספורים טיל בליסטי מצוללת לטווח של כ־7,300 ק"מ (פי שלושה ואף יותר מהטווחים שאיראן משגרת אליהם); ומעל הכול - בחירות האמצע נמצאות ממש מעבר לפינה, בנובמבר.
זו אינה הקדנציה הראשונה של טראמפ, וגם בלי זאת, הוא מכיר את המסורת שלפיה נשיא מכהן מפסיד בבחירות האמצע. במהלך הקדנציה הראשונה שלו, נשיא ארה"ב איבד ב־2018 את הרוב בבית הנבחרים, והסתפק בשמירת הרוב הרפובליקאי בסנאט. מחד, זה הספיק לו לקידום מינויי בכירים ושופטים, ומאידך - הקשה על הליכי חקיקה. לפחות לפי שעה, לבוחר האמריקאי אין הישג אסטרטגי שרשום על טראמפ בקדנציה השנייה.
הפלת משטר מדורו בונצואלה היא הישג נחמד, הסכם השלום של אזרבייג'ן וארמניה ככל הנראה היה מושג גם בלעדיו, וגם צמצום התוקפנות בין רואנדה לבין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא צעד נחמד - אבל לא אירוע טקטוני. הפסקת האש ברצועת עזה והחזרת החטופים הישראלים לביתם היא הישג גדול ורב־חשיבות בעיניים ישראליות, הסכם המסגרות של ממשלות ישראל ולבנון נראה מחורר כמו גבינה שוויצרית, וקשה לראות כיצד יביא לפירוק חיזבאללה מנשק - וכך הגענו לסיטואציה עם איראן.
למשטר האייתוללות אין מחיר הפסד
בהשפעה ישראלית, טראמפ העריך שמלחמת בזק עוצמתית מהאוויר ומהים תספיק להפלת משטר האייתוללות באיראן, תוך כדי הפעלת פרוקסי, בדמות הכורדים שיפלשו מכיוון עיראק. אולם נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן גרם לטראמפ לסגת מהרעיון, והביא את הרפובליקה האסלאמית להבנה שמלחמה כזו לא תכריע אותם. הנזקים שנגרמו לאיראנים הם חסרי תקדים, אין על כך עוררין, אבל למשטר האייתוללות אין מחיר הפסד, כי לא אכפת להם מאזרחיהם. הדבר היחיד שמשמעותי עבורם הוא הישרדות המשטר ותו לא.
על כן, ההחלטה שלא לגבות מחיר בשטח מהרפובליקה האסלאמית, שהייתה מהווה הנחת חרב אמיתית על צווארם של מוג'תבא חמינאי ואנשיו, הביאה לסבלנות האיראנית. זאת, בגין ההבנה וההמתנה מסוף פברואר לתחילת המונדיאל, חגיגות 250 שנה לעצמאות ארה"ב ויום הולדתו ה־80 של טראמפ. אצל נשיא ארה"ב כל סיבה היא למסיבה, וכשמחברים לכך את הלחץ מסביבתו ומגורמי כוח קיצוניים במפלגה הרפובליקאית, הוא הגיע לטעות האסטרטגית - הברורה למן הרגע הראשון - של הסכם המסגרת עם איראן.
הפסקתו הסופית היום (א') לפנות בוקר בגין המצור האיראני המחודש על הורמוז, היא כזו שמביאה את טראמפ בעל־כורחו, אל נקודת ההתחלה. הרפובליקה האסלאמית עשתה עבור ישראל את העבודה בהיבט זה, ועדיין נשיא ארה"ב צפוי למשוך זמן - במטרה שמיליארדי אנשים ברחבי העולם יצפו בו מגיש את גביע המונדיאל לזוכה, מבלי לקבל Breaking News על המלחמה במזרח התיכון.
מיד לאחר מכן ייאלץ טראמפ להחליט כיצד לנהוג, כי במקרה שמלחמת ההתשה במרחב הורמוז תימשך עד בחירות האמצע - הוא לא רק יפסיד את הרוב בבית הנבחרים. גם הסנאט יעבור לצד הדמוקרטי, וטראמפ ימצא את עצמו במשך שנתיים האחרונות כנשיא "קשור ידיים".
בסיכומו של דבר, חידוש המצור על איראן יקשה על משטר האייתוללות, אבל לא יספיק לקריסתו בתוך כשלושה חודשים וחצי.
