תרומות חובה של מעל חצי מיליון דולר: אזרחי איראן מממנים את הלוויית חמינאי

המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי שחוסל לפני יותר מארבעה חודשים, צפוי להיקבר ביום חמישי הקרוב במשהד. האירוע ההיסטורי יתרחש בתום מסע בן שבוע בבירה טהרן ובעיר הקדושה קום, בטרם ההלוויה הסופית במשהד. זהו מפגן ראוותי של הרפובליקה האסלאמית מול בכירים מבחוץ והתושבים מבית, אבל מעל הכל - מופע שממחיש את הניתוק הגדול בין משטר האייתוללות לבין האזרחים האיראנים.

● המגזין האמריקאי שטוען: חמאס הובס
● מחשש לסחבת: משלחת בראשות מנכ"ל משהב"ט תצא לוושינגטון

מבצע שאגת הארי אמנם לא גרם לקריסת משטר האייתולות, אבל השפעותיו עדיין ניכרות. כך, למשל, הערכות גורסות כי התוצר האיראני עלול להצטמצם ב־8.8%־10.4% כתוצאה מהלחימה והמצור שהטיל טראמפ על מצר הורמוז; שאגת הארי הביאה לקפיצה מקצב אינפלציה שנתי של 68.1% בפברואר ל־88.6% ביוני, כך לפי הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה; ולא פחות חמור מכך, המטבע האיראני ממשיך ללכת מדחי לדחי - ועומד על כ־1.37 מיליון ריאל לדולר. לצורך ההשוואה, שער ההמרה בפברואר היה כ־1.31 מיליון ריאל לדולר.

כל זאת לא מנע ממשטר האייתולות לבזבז הון תועפות על מסע ההלוויה של חמינאי, כמובן שעל חשבון אזרחיהם. אין מדובר רק במתנגדי הרפובליקה האסלאמית, כי אם גם לא פחות תומכיו: ב"וולט" הגרמני דווח, כי הרשויות האיראניות נערכות לאפשרות שבה ייהרגו במסע בן השבוע 3,000־1,500 איש.

התומכים זעקו קריאות נקמה במסע ההלוויה, והניפו שלטים שבהם נכתב באנגלית "Kill Trump" וכן "Kill Bibi". בכתבה בעיתון הגרמני שמסתמכת על דוח הסהר האדום האיראני, דווח כי הוקמה יחידה מיוחדת לטיפול בהרוגים ובנעדרים, תוך כדי שהוכנו מראש אלפי קברים חדשים בבית עלמין בטהרן.

 מסע הלוויה של עלי חמינאי / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl

השתתפות חובה

לפי דיווחים, אזרחים רבים, בין אם תומכי המשטר ובין אם לאו, אולצו להשתתף במסע ההלוויה. באתר האופוזיציה "איראן אינטרנשיונל" דווח כי התקבלו עשרות הודעות ממקומיים, שהרשויות ומוסדות שקשורים למדינה מפעילים לחץ על ארגוני עובדים, עסקים וארגוני צדקה להשתתף באירועים ולסגור את עסקיהם - או שיקבלו קנסות.

הדרישות היו מגוונות, בהתאם לגודל העסקים: עובד עיריית טהרן סיפר שבוטלו חופשות ועובדים חויבו להשתתף בהלוויה; במחלקת משאבי האנוש ברובע 10 בבירה האיראנית הורו לכלל העובדים, כולל כאלו במצב רפואי חמור, להגיע; קבוצת העיתונים "חמשהרי" קיבלה הוראה לספק 200 עובדים; ושעות נוספות של עובדים ביצרנית הרכב "סאיפה" בוטלו, כדי לפנות מקום במתקני החברה לאכלוס כ־2,000 אבלים מעיראק.

אין ספק כי מדובר בהתנהלות חריגה אפילו במושגי הרפובליקה האסלאמית, אבל זה רחוק מלהיות השיא. אזרחים סיפרו לאיראן אינטרנשיונל עד כמה המדינה עושקת אותם, לטובת תחזוקת ההלוויה הקיצונית. בנמל התעופה, חל איסור מכירת כרטיסי טיסה במשך שלושה ימים, והחנויות במקום נדרשו להיסגר. באזורי תעשייה בטהרן, דרשו מחברות להקים דוכנים לאספקת אוכל ושתייה למגיעים לאירועים, על חשבונן.

בה בעת, חברות אולצו "לתרום" להלוויה. חברות גדולות כדוגמת יצרניות רכב נדרשו לשלם יותר מטריליון ריאל (יותר מ־570 אלף דולר) עבור הקמת דוכנים ואספקת מזון לאירועי ההלוויה. הממון הרב מופנה למפגן הכוח של משטר האייתולות, כשמנגד ההכנסה החודשית הממוצעת עומדת על כ־150 דולר - משמעותית פחות מרף העוני העולמי שמוערך בכ־350 דולר למשפחה.

 מתוך הלוויה. האזרחים חויבו להשתתף / צילום: Reuters, Kyodo

איפה היורש?

לעומת האזרחים, שמחוייבים להשתתף בהלוויה, בנו היורש של חמינאי, מוג'תבא, שלא נראה בפני הציבור מאז חיסול אביו, לא צפוי להשתתף בטקסים. הסיבה לכך היא ניסיון החיסול שלו על ידי ישראל שהותיר אותו פצוע, ויש המעריכים כי הוא כלל אינו בין החיים.

בני סבטי, מומחה לענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר כי בתרבות האיראנית זה לא טוב להיראות כמנהיג פצוע, או נכה. "מעדיפים למות ולא לגלות חולשה. שאלת 'היכן המנהיג?', במיוחד בהלוויה, עשויה לכרסם במשטר.

"מרוב פחד, הם מפגינים כלפי חוץ רגשות נקם. בפועל, מצב המדינה בכי רע - וכל האירוע מפוקפק".

לעומת מוג'תבא, משלחות רבות הגיעו לאירוע, בהן מרוסיה, מפקיסטן וממדינות המפרץ. הפקיסטנים היו היחידים ששלחו את הנהגת המדינה הבכירה לטהרן, בעוד שבנוגע למפרציות - האיראנים דאגו לסגירת חשבונות, וכאשר המשלחות עמדו מול ארונו של עלי חמינאי, זומרו פסוקי קוראן על "בוגדים".

הצגה לאמריקאים

השתתפות החובה, מסביר סבטי, לא תקפה לכולם. מי שיכול להרשות לעצמו, ניצל את שבוע החופש שהוכרז במדינה לנסיעה לחופשה בחופי הים הכספי. לעומת זאת, ברמת המשטר, הוא מציין כי לאיראנים יש מנהג שככל שהמצב גרוע יותר, הם מחצינים את "העושר" החוצה.

"בהלוויית חומייני ניכר כי האבל היה ספונטני, ואילו כעת כולם עומדים במסודר. אנשים לא היו מגיעים, אז מארגנים אותם. האירועים מחולקים למתחמים, מחשש לפגיעה בבכירים. זו לא דרך איראנית קלאסית, והסיטואציה מבויימת לחלוטין. הכל מלאכותי".

"יש פער גדול בין מה שהאיראנים חשים כלפי עלי חמינאי לבין התמונה שהמשטר רוצה לייצר", אומר ד"ר מאיר ג'בדנפר מבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. "לאחר ההתקוממות בינואר, חשוב למשטר להראות בבית שיש תומכים. הם מנסים לייצר תמונה שהרבה איראנים אוהבים את חמינאי, שהוא שהיד מיתי, גיבור לאומי וגיבור אסלאם. זה נועד למו"מ עם האמריקאים, שאם אתם חיסלתם את המנהיג האהוב שלנו - אל תצפו מאיתנו להתפשר".