הפלונטר הגדול סביב "קרקעות הפטריארכיה" - יותר מ־500 דונמים בירושלים שהסוגייה סביב המשך חכירתן נמשכת כבר עשורים - הגיע לסיומו כאשר בית המשפט העליון דחה את הבקשה לדיון נוסף בתיק.
קק"ל לא תקבל 13 מיליון דולר על עסקה שהייתה בטוחה שנכרתה, והפטריארכיה ימשיכו להחזיק בקרקעות על אף טקס חגיגי ומסמך בכתב, שלא השתכלל לחוזה לפי בית המשפט.
● בג"ץ מקפיא את החוק לביטול מעצרי עריקים חרדים
● ביהמ"ש: קטין שקיבל דירה במתנה לא ייהנה מהטבות מס
מדובר בקרקעות המצויות במקומות מרכזיים בירושלים, בשכונות טלביה ורחביה, ומה שהתחיל מסכסוך עסקי בין קק"ל לפטריארכיה, התגלגל מאוד מהר למחוזות חוזיים ולבעל השלכה על חוזים ועל השוק כולו. קק"ל חכרה את הקרקעות ל־99 שנים, ומה שנראה אז כנצח - תום תקופת החכירה - התקרב בצעדי ענק, והפך להיות זמן קצר במונחים נדל"ניים. כשבאה קק"ל לחדש את ההסכם, גורמים שהציגו את עצמם כמתווכים מטעם הפטריאכיה התגלו כמתחזים, והפלונטר הגיע מהר מאוד לבית המשפט.
בית המשפט העליון בדחייתו את הבקשה לדיון נוסף, נתן הלכה למעשה אור ירוק לפסק הדין בעליון שקבע בדעת רוב כי מסמך ביניים מפורט (פרטיכל), שהוקרא באירוע חגיגי, אינו חוזה מחייב אלא שלב במשא-ומתן, וכי לא התקיימו דרישות הכתב, גמירות הדעת והמסוימות. נזכיר, כי כדי לכרות חוזה צריך לפי הפסיקה גם גמירות דעת (כוונה לכרות חוזה) וגם מסוימות (פרטים מהותיים שנדרשים בחוזה). וכאשר מדובר במקרקעין קיימת גם דרישת כתב, כלומר שהחוזה יהיה כתוב בכתב ומפורט.
לאורך השנים בתי המשפט ריככו את דרישת הכתב, כך שאין צורך בחתימה כדי שהחוזה יהיה מחייב ואפילו הכירו במסמכי ביניים שהם לא המסמכים החוזיים הסופיים שהיינו מצפים לקבל כחוזים גמורים. כך שגם מסמך כמו "זיכרון דברים", שחסרים בו פרטים, ייחשב כחוזה לכל דבר ועניין ובית המשפט ישלים את הפרטים לפי איך שלדעתו הצדדים התכוונו.
אין מקום לדיון נוסף משום שההלכה אינה חדשה
בפסק הדין של הפטריארכיה הותוותה גישה שונה, ודעת הרוב חשבה שלאורך השנים הדרישה החשובה הזו של כתב במסמכים של מקרקעין, (עסקה שכרוכה בה הרבה כסף ולכן הוסיפו דרישה זו), נזנחה ובמקומה תפסה מקום המהות - מה שהצדדים התכוונו אליו - גם אם לא הועלה לגמרי על הכתב בצורה מפורטת וברורה.
השופט גרוסקופף בפסק הדין בעליון (שעליו הוגשה בקשה לדיון נוסף), הביע ביקורת מפורשת על הכשרתם וקבלתם של מסמכי ביניים ומסמכים לאקוניים כהסכמים מחייבים לאורך הפסיקה, וקרא לחזור לדרישות הפורמליסטיות. ובלשונו, "המטוטלת בפסיקה בתחום דיני החוזים נעה באופן מופרז לכיוון הקוטב המהותי. טוב נעשה אם נסיט את כיוון תנועתה ונשיב לדיני החוזים הישראליים מידה מסוימת של פורמליזם, אשר תמתן את אי-הוודאות ותתרום לשימוש יעיל ומושכל במכשיר החוזי, לא כל שכן כשמדובר בחוזה העסקי". חברת הבת של קק"ל שהגישה את הבקשה לדיון נוסף סברה כי פסק הדין מעורר מחלוקות מהותיות באשר לאופן כריתתם של חוזים ולכן ראוי לקיים בו דיון נוסף.
בית המשפט, בעניין הדיון הנוסף, הכיר בכך שבפסק הדין של הפטריארכיה ניתן לדרישת הכתב משקל של ממש, שאף הכריע לבסוף את כפות המאזניים. עוד הוא הכיר בכך שמדובר בקריאה עקרונית לחזור למקורות ולשנות במידה מסוימת ממגמת ההלכה הנוהגת, אבל לגישתו תזוזה זו לא מצדיקה דיון נוסף, שכן לא מדובר בהלכה חדשה.
