ביום שני אחר הצהריים קרסה מרפסת ברחוב קק"ל בירושלים, במקרה טרגי שהסתיים במותו של גבר בן 80 ובפציעתם של מספר בני אדם. האם ניתן היה למנוע את האסון ומי אחראי לפיצוי הדיירים ובעלי העסקים שנפגעו? גלובס עושה סדר.
● ישבו 3 שנים ולא הכריעו: המהפכה בהיטל ההשבחה נדחית, והקבלנים מאוכזבים
● חברת הגז הגדולה תחזיר ללקוחות 36 מיליון שקל. מי זכאי?
מה גרם לקריסת המרפסת?
המרפסת הייתה חלק ממבנה ותיק משנת 1952, שכולל ארבע קומות מגורים וקומת קרקע מסחרית. ענבר וייס, אדריכלית העיר ירושלים וסגנית מהנדס העיר, מסבירה שככל הנראה המרפסת התפוררה בנקודות אקוטיות לשמירה על יציבותה ולבסוף קרסה.
ישראל דוד, מ"מ יו"ר איגוד המהנדסים ובעלי משרד דוד מהנדסים, מסביר שמרפסות בבניינים ותיקים חשופות במשך עשרות שנים לפגעי מזג האוויר, ובהם גשם, לחות, מליחות ומזהמים שונים. "האלמנטים האלה חודרים לבטון ופוגעים בברזלי החיזוק - שבשלב מסוים כבר לא מסוגלים לשאת את העומס". דוד מדגיש כי לרוב יש סימני אזהרה מוקדמים: "זו לא קריסה שמתרחשת בלי התראה. כשברזלי החיזוק נחלשים המרפסת מתחילה לשקוע, והשקיעה הזו היא סימן ברור לפוטנציאל קריסה".
האם היה ניתן למנוע את האסון?
וייס מדגישה כי המרפסת נבנתה כחלק מההיתר המקורי של הבניין ולא הייתה עבירת בנייה בדירה, וכי המבנה כולו לא נקבע כמסוכן. מבדיקה שערכנו בגלובס עולה שמאז שנת 1994 נפתחו לבניין שבו אירע האסון 17 תיקי פיקוח בגין עבירות בנייה ובנייה ללא היתר, חלקם עדיין פתוחים.
בעיריית ירושלים מסבירים שהדיירים הזמינו איש מקצוע מטעמם בסמוך לקריסת המרפסת לאור כך שזיהו אבנים שנפלו לקרקע, זאת ללא תיאום עם העירייה וללא יידוע שלה. כמו כן, מציינים כי טרם האירוע לא התקבלו בעירייה פניות או דיווחים ביחס לחשש בטיחותי במרפסות או במבנה. "אנחנו בודקים בניינים לפי קריאה ויש איזורים בהם אנחנו עושים בקרות מעת לעת, אבל לא ריאלי לבדוק באופן יזום את כל המבנים הפרטיים בעיר", אומרת וייס.
מי יישא באחריות והאם הדיירים יפוצו?
ד"ר בני ברוש, מומחה לתקינה למבנים ולמיגון, מסביר כי תקן 1525 לניהול תחזוקת בניינים מטיל את האחריות על בעלי הנכס: "התקן קובע שבעל המבנה צריך לבצע בדיקות שגרתיות בעצמו על ידי איש מקצוע פעם בשנה, ובנוסף אחת לחמש שנים להזמין מהנדס לבדיקה מקיפה של המבנה". עם זאת, לדבריו, הבעיה המרכזית היא שהתקן לא נאכף, "ולכן בפועל רבים מהמבנים כלל לא נבדקים".
ברוש מוסיף כי לרשויות המקומיות יש סמכות להכריז על מבנה כמסוכן, אך לרוב הן פועלות רק לאחר שמתקבל דיווח או מתעורר חשד לליקוי. "הסיבה לכך היא שמבנה מסוכן לא מסכן רק את הדיירים שמתגוררים בו, אלא גם את הציבור שעובר לידו", הוא אומר.
בכל הנוגע לפיצוי הדיירים וקומת המסחר, וייס אומרת כי "מדובר בנכסים פרטיים בניהול פרטי, האירוע לא היה מוכר לעירייה. לא מדובר בנכסים עירוניים או באירוע שהיה נדרש לטיפול עירוני או התערבות עירייה. אנחנו לא צד קנייני לאירוע. משערת שיקבלו פיצוי מחברות הביטוח".
