על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● הערכת המודיעין החדשה בארה"ב - שמשנה את תמונת המלחמה
● דיווח: ארה"ב וסעודיה הגיעו להסכם לפיתוח גרעין אזרחי
1איך מפרקים 42 שנות אחיזה של חיזבאללה?
לאחר שנתיים של לחימה בין ישראל לחיזבאללה ותוך גל גובר של קריאות התנגדות לארגון, גורמים אמריקאים, ישראלים ולבנונים בוחנים כעת אפשרויות שנחשבו עד לאחרונה לבלתי נתפסות לפירוק חיזבאללה - כך דווח בוול סטריט ג'ורנל. הדילמה, על פי הכתבה, היא כיצד להוביל את פירוק ארגון טרור שמושרש בחברה הלבנונית זה עשרות שנים.
האופציה הראשונה מתמקדת בצבא לבנון עצמו. "לפי התוכנית, חיילים ישראלים בלבנון יעבירו בהדרגה אחריות לכוחות לבנוניים, שיעברו הכשרה, ציוד ובדיקות קפדניות מטעם ארה"ב", נכתב.
האופציה השנייה מכוונת לסוריה: "טראמפ רמז כי המנהיג החדש אחמד א־שרע - ג'האדיסט לשעבר שהנשיא משבח אותו - עשוי 'לעשות משהו עם חיזבאללה'. עם זאת, מעורבות סורית ישירה בלבנון שנויה במחלוקת עמוקה בקרב הלבנונים". גורם פוליטי לבנוני המתנגד לחיזבאללה תיאר בכתבה זאת: "תוכניות שמועלות לערב את הסורים בעימות חמוש עם חיזבאללה מעוררת זיכרונות רעים".
האופציה השלישית והאחרונה היא הסלמה צבאית ישראלית נוספת. אך מומחים מזכירים את התקדים המדאיג מעזה - קמפיין ישראלי ממושך שגרם להרס נרחב שלא חיסל את שלטון חמאס באזור. גנרל לבנוני לשעבר המתנגד לחיזבאללה תיאר את גודל האתגר: "אנחנו מדברים על קבוצה שבמשך 42 שנה הייתה מושרשת ומוטמעת ברוב האוכלוסייה השיעית בלבנון". יועץ בכיר במכון המחקר צ'טהאם האוס שבלונדון סיכם זאת בפשטות: "לישראל אין אפשרות לפרק את חיזבאללה מנשקו לבדה. פירוק הנשק הוא חלק מתהליך גדול הרבה יותר".
מתוך וול סטריט ג'ורנל, מאת עומר עבד אל־בק. לקריאת הכתבה המלאה.
2"לא על חשבוננו": הפגנות המוניות דוחות כל הסדר שיעניק לחות'ים השפעה
בעוד תשומת־הלב העולמית נתונה למערכה הצבאית הישירה בין ארה"ב לאיראן, בדרום תימן מתפתחת זירת עימות מקבילה - הפעם לא צבאית אלא עממית. לפי אתר החדשות Voice Of Emirates, מאות מפגינים יצאו לרחובות באזורי עדן, מוכלא, א־דאלע, אבין ושבווה, כשהם נופפים בדגלי דרום תימן ודוחים כל הסדר פוליטי שעשוי להעניק לחות'ים - הנתמכים על ידי איראן - השפעה או תפקיד בשלטון בדרום המדינה.
ההפגנות פרצו בעקבות הצהרותיו של רשאד אל־עלימי, ראש מועצת המנהיגות הנשיאותית, באשר להסדר עם החות'ים, שעוררו תגובות נרחבות בקרב הכוחות הדרומיים. על פי הכתבה, המפגינים חוששים כי כל הסכם עלול "להעניק לחות'ים הישגים על חשבון הדרום".
הזעם הזה חושף פן נוסף במורכבות התימנית: בעוד שהעולם עוקב אחר ההסלמה הישירה בין וושינגטון לטהרן, בתימן נמשך מאבק פנימי מקביל על זהות המדינה. הכוחות הדרומיים קוראים לממשלת תימן להימנע מקבלת החלטות המשפיעות על הדרום ללא הסכמה לאומית רחבה.
השאלה אם המחאות הללו יכולות בפועל להשפיע על המערכה הרחבה יותר מול איראן היא מורכבת. מצד אחד, ההתנגדות העממית לחות'ים בדרום תימן משקפת דחייה ציבורית ישירה לזרוע האיראנית באזור - מה שעשוי, תיאורטית, לחזק את החזית האזורית נגד טהרן. מצד שני, לא ברור אם יש קשר ישיר בין ההפגנות המקומיות הללו לבין הקמפיין הצבאי האמריקאי־איראני המתמשך.
מתוך Voice Of Emirates, מאת מדחת אלשיך. לקריאת הכתבה המלאה.
3"להתחיל להתארגן": קריאת התעוררות לצעירי הרשות הפלסטינית
הצו הנשיאותי הפלסטיני שפורסם החודש וקבע תאריך לבחירות לפרלמנט - 28 בנובמבר - מעלה שאלה יסודית: האם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה? כך פותח העיתונאי הפלסטיני דאוד קוטאב את טור הדעה שפרסם בערב ניוז הסעודי, בבחינת המשמעות של הבחירות המתקרבות עבור המערכת הפוליטית הפלסטינית.
מצד אחד, קוטאב מתאר את הבחירות כהזדמנות רצינית לרפורמה ולהזרמת דם חדש למערכת פוליטית הפלסטינית. מצד שני, הוא מודה כי יש ספקנות מוצדקת: יש הרואים בצו ניסיון "להנדס" את תוצאות הבחירות כדי להגן על האינטרסים של בעלי השלטון הנוכחיים, בין השאר באמצעות הפרדת הבחירות המחוקקות מהבחירות לנשיאות.
"נקודה נוספת שמעוררת ביקורת היא הדרישה שהמועמדים יאשרו בכתב את התחייבותם לאש"ף - תנאי שנתפס בעיני רבים כאמצעי להדיר ארגונים אחרים", נכתב. קוטאב, עם זאת, הזכיר כי מדובר במציאות שמתקיימת כבר מאז הסכמי אוסלו בשנות ה־90: הבחירות תמיד התקיימו במסגרת הצהרת העקרונות בין אש"ף לישראל, שבה אש"ף מוכר כסמכות העליונה ברשות הפלסטינית.
קוטאב גם מתייחס לביקורת על הורדת אחוז החסימה לכ־1%, מה שלדבריו עלול "לפצל את הפרלמנט ולהעניק יתרון למועמדים המזוהים עם משפחות וחמולות על פני מפלגות מסודרות". אלא שהוא מציין כי הבעיה האמיתית אינה רק הפיצול - אלא היעדרן, עד כה, של תוכניות פוליטיות רציניות שמסוגלות לתת מענה לזעם הציבורי ולתחושה הרווחת שאינטרסים אישיים דחקו את האינטרס הלאומי .
בשורה התחתונה, קוטאב קורא לפלסטינים - ובייחוד לצעירים, לאחר שגיל המועמדות המינימלי הופחת ל־23 - "להפסיק להתלונן ולהתחיל להתארגן: להקים גושים בחירות, לפתח תוכניות ריאליות, ולמלא את הזירה הפוליטית במנהיגות חדשה, ישרה ובלתי מוכתמת בשחיתות העבר".
מתוך ערב ניוז, מאת דאוד קוטאב. לקריאת הכתבה המלאה.
