מבחינת משקיעי הריטייל בישראל שנכנסו לשוק ההון בשנים האחרונות, קיימות בעיקר שתי אפשרויות השקעה: ישראל או ארה"ב. אפשר לשמוע את זה בשיחות סלון או כשמראיינים משקיעים צעירים.
"כשאני מדבר עם חברים שלי, אין כמעט אחד שלא מכיר את מדדי S&P 500 או נאסד"ק", אומר מנהל השקעות בשיחה עם גלובס. "זה מה שהם קוראים בטוויטר, בפייסבוק ובעיתון, אבל מעבר לכך - לא מכירים מדדים".
בשנים 2023-2024 הכסף המקומי זרם לוול סטריט, כחלק מהחששות מהרפורמה המשפטית וההתנגדות לה, ובשנה וחצי האחרונות הוא חוזר לישראל - אחרי תשואות חלומיות בבורסה בתל אביב.
● "סיכון מיותר": ההמלצה המפתיעה לחברות הייטק ששוקלות הנפקה
● כבר לא מתלהבים מ-7 המופלאות: המשקיעים מחפשים את המחליפות
"בכל שנה, כ-80% מהכסף החדש שמכניסים משקיעי ריטייל להשקעות פסיביות הולך ל-S&P 500. השנה אולי תהיה חלשה יחסית אז זה יהיה 60%", אומר נדב סחייק, מנהל מחקר ופיתוח עסקי במיטב קרנות נאמנות. אפשר להבין את המגמה: בעשורים האחרונים המדדים בארה"ב היכו פעם אחר פעם את שאר העולם, כשמניות הטכנולוגיה מריצות את השווקים, כך שהשקעה בארה"ב הפכה ל"סטנדרט הזהב החדש".
ובכל זאת, עבור הגופים המוסדיים, מדד ההשוואה (הבנצ'מרק) הוא בכלל מדדי המניות בעולם, כיוון שיש בהם פיזור נוסף מעבר לארה"ב. סחייק מסביר כי כדי שחברה תיכלל במדד S&P 500 היא חייבת להיות תושבת ארה"ב, וגם שהיא תניב רווח למניה חיובי במשך ארבעה רבעונים רצופים. "לכן חברות ענק כמו טייוואן סמיקונדקטור (TSMC), שמייצרת שבבים, סמסונג או SK הייניקס הדרום קוריאניות בתחומי השבבים והזיכרון, או יצרנית המכונות לשבבים ASML ההולנדית לא נסחרות ב-S&P 500".
"משקיעי הריטייל רצים תמיד אחרי תופעות העבר, אחרי הטרנד התורן, ומתעלמים מהסיכונים של העתיד. אבל פה טמון פוטנציאל גבוה להיפגע - כי כך קונים ביוקר ומוכרים בזול", מוסיף דרור ברגר, מנהל השקעות בקרנות הנאמנות של אלטשולר שחם.
לכן, מציעים מנהלי ההשקעות להיחשף גם למדדים שאינם בארה"ב. הסיכון לא ינוטרל לחלוטין, לאור העובדה שגם כך יש חפיפה גדולה בין שוק המניות העולמי לזה האמריקאי, אך יהיה קטן יותר.
פיזור גאוגרפי ומטבעי
למשקיעים שמעוניינים לפזר את הכסף גם מחוץ לארה"ב, כדאי להכיר את מדד המדינות המפותחות MSCI World, שבו המשקל של ארה"ב עומד על 74%. המדד מורכב מכמעט 1,300 מניות מ-23 מדינות שונות.
מי שרוצה להיחשף לפיזור גבוה עוד יותר, או לחלופין למניות גדולות כמו יצרנית השבבים TSMC, צריך להיחשף למדד הכלל עולמי, שכולל גם את השווקים המתפתחים, שנקרא MSCI ACWI. זה מכיל גם 24 שווקים מתפתחים ולא פחות מ-2461 מניות. שם המשקל של ארה"ב אגב יורד ל-64%, והחשיפה לשווקים המתפתחים היא כ-10%.
"מבחינת תמחור, מכפיל הרווח החזוי ל-12 החודשים הקרובים במדד MSCI עומד על כ-18.5 לעומת 19.5 ב-S&P 500, שהיום גם נמצא בתקופה תנודתית יחסית. כלומר המדד העולמי מעט יותר זול יותר כיום", מוסיף ברגר.
יתרון נוסף למדד העולמי על פני S&P 500 הוא נושא המטבע. החשיפה למדדי MSCI מספקת פיזור גאוגרפי ומטבעי. "מתחילת השנה שעברה ראינו את הדולר נחלש בכמעט 8% מול סל המטבעות העולמי וזה פגע בתשואות", מדגים ברגר את הבעיה. בניגוד להשקעה במדד S&P 500 שחשוף במלואו לשינויים בדולר (אלא אם רוכשים קרן מנוטרלת מט"ח), "במדד העולמי יש גם חברות שלא נקובות רק בדולר וזה נותן גיוון מסוים". בין המטבעות הללו נמצאים הין, האירו ועוד.
כשמשווים את החשיפה הסקטוריאלית, ניתן לראות את ההבדל הגדול. שלושת הסקטורים שנחשבים טכנולוגיים (טכנולוגיה, צריכה מחזורית ושירותי תקשורת) מהווים כיום 57% מהמשקל ב-S&P 500 אך כשעוברים למדד הכלל עולמי, המשקל יורד ל-49%, גם כמובן גבוה, אך פחות. סקטור שמקבל משקל גבוה יותר במדד הכלל עולמי הוא הפיננסים, עם 16.2% ביחס ל-11.8% במדד S&P האמריקאי. גם סקטור התעשייה במדד הכלל עולמי מקבל משקל של 11% לעומת 8.9% באמריקאי.
"הגנה ובלם זעזועים"
השאלה האם עדיף להשקיע בשוק המניות בארה"ב או דווקא במדד העולמי אינה חד משמעית. אף שארה"ב מייצרת כ-30% מהתמ"ג העולמי, אין ערובה לכך שהדומיננטיות המוחלטת שלה בשווקים תישמר לנצח.
"ברגע שאתה משקיע במדד MSCI, אתה נותן לכוחות השוק לקבוע את האלוקציה", אומר סחייק. "התשואה השנתית הממוצעת בארה"ב הייתה 13.6% כל שנה בעשור האחרון. מי שפיזר מחוץ לארה"ב בשנים אלו בעצם 'נענש' באובדן תשואה של 1%-2% כל שנה. במשך 10 שנים זה הצטבר לעשרות אחוזים, הפיזור עלה בתשואה. זה המון, אבל זה נועד כדי להקטין את הסיכון.
"מנגד, אם השוק היפני, ההודי או הסיני יהפכו לדומיננטיים יותר בעתיד, המשקל שלהם במדד העולמי יעלה באופן טבעי. זה כמו פוליסת ביטוח למקרה שהעולם ישתנה שוב. התמורה שאתה מקבל היא הגנה ובלם זעזועים למקרה שארה"ב כבר לא תהיה הכלכלה המובילה בעולם".
"מכפילים נוחים יותר"
אז מה המשקיעים צריכים לעשות עכשיו? סחייק מציין כי מצד אחד "ה-S&P 500 הוא מדד גלובלי דה-פקטו: כ-40% מהכנסות החברות במדד מגיעות מחוץ לארה"ב, ובסקטורים כמו טכנולוגיה וחומרים מדובר על מעל 50%, כך שמשקיע שמחזיק במדד האמריקאי כבר נהנה מפיזור תזרימי מזומנים רב-לאומי".
אלא שמנגד הוא מוסיף כי גם מחוץ לארה"ב "החברות הגדולות כמו חברת האופנה לואי ויטון, יצרנית מכונות השבבים ASML, חברת התרופות נובו נורדיסק וענקיות השבבים כמו TSMC, סמסונג, או SK הייניקס הן לרוב חברות גלובליות בעלות מאפיינים מונופוליסטיים, והן מצמצמות משמעותית את פער הביצועים מול השוק האמריקאי, לעיתים קרובות במכפילי רווח נוחים יותר".
ברגר מעריך כי "כרגע הסנטימנט על ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות יותר חשדני. בעונת הדוחות הנוכחית וגם בזו הקודמת אנחנו רואים שהן מפרסמות דוחות והשוק בוחר להסתכל דווקא על הצדדים היותר-טריקים של הדוח. כמו למשל, בדוח של גוגל ראינו שהמיקוד היה פחות על פעילות הענן שצמחה הרבה מעל הצפי, ויותר בהוצאות ההוניות (קאפקס) ותזרים המזומנים השלילי של גוגל, לראשונה מאז ההנפקה ב-2004, מה שגרם למניה לרדת באותו יום".
