מדובר בפרויקט הבנייה הגדול ביותר בהיסטוריה של דנמרק. 350 משאיות שופכות אדמה מדי יום למה שהיה בעבר חלק מהנמל של קופנהגן. הן התחילו לפני חמש שנים וימשיכו בקצב יומי זה עד שנת 2050. המטרה: לייבש את הים הרדוד באזור, ולאפשר שטח עירוני בתולי לבניית שכונה חדשה לתושבי הבירה הדנית - חצי אי מלאכותי בשם לינטהולמן.
טווחי הזמנים הם סקנדינביים באופיים: הבנייה החלה בתחילת העשור הנוכחי ותסתיים מתישהו ב־2070. עד למועד זה ייבנו באזור בנייני דירות שיאכלסו כ־35 אלף בני אדם, ובנייני משרדים שיאכלסו מספר דומה של עובדים. גם כבישים ומנהרה ואפילו תחנת רכבת תחתית יוקמו מתחת לשטח החדש, באחת הדוגמאות המרשימות ביותר להתרחבות עירונית על חשבון הים באירופה בשנים האחרונות.
● הולנד העבירה חוק נגד סחר עם ישראל, והחריגה חברת ענק
● שריפת הענק בצרפת: מאות נעצרו בחשד להצתות
הפרויקט הוצג כבר ב־2018 על ידי ממשלת דנמרק, ביחד עם עיריית קופנהגן, אחרי תכנונים חשאיים שנעשו מאחורי הקלעים. מי שאחראי עליו היא החברה העירונית לפיתוח קופנהגן ולניהול הנמל שלה. כיאה לחשיבה הדנית, הוא מיועד להתמודד עם כמה בעיות במקביל: האחת היא מצוקת הדיור ההולכת וגוברת בקופנהגן, שמחירי הדירות בה זינקו בחדות בעשור האחרון; השנייה היא הצפות כתוצאה מסערות ועליית פני הים בשל ההתחממות הגלובלית; והשלישית היא מה לעשות עם כל האדמה שנחפרת בפרויקטים אחרים ברחבי הבירה הדנית בימים אלה ובעשורים הבאים.
העיניים של אירופה
באירופה מסתכלים בעניין על הפרויקט הדני מכמה סיבות. המדינה הסקנדינבית אינה היחידה שהתברכה במים רדודים סביב חופיה ובהתאם גם מאיום מהצפות בעתיד שבו חלקים מכיפות הקרח של גרינלנד ואנטרקטיקה נמסים ומעלים את פני הים. בהולנד, בשבדיה ובמדינות אחרות מעוניינים לראות כיצד עובד המודל הדני.
שילוב האינטרסים גם אמור להפוך את הפרויקט לחסכוני במיוחד. כשהושק על ידי ראש ממשלת דנמרק דאז לארס לוקה רסמוסן (שהיום מכהן כשר החוץ), הבטיחה הממשלה כי הפרויקט ימומן כולו על ידי התשלומים של היזמים והקבלנים הדנים על פינוי אדמה מפרויקטי בינוי.
ההבטחה הזאת התבדתה, אבל התקציב המוערך של הפרויקט צנוע יחסית, ועומד על כ־4.2 מיליארד קרונות דניות (560 מיליון אירו). בנוסף לשכונה חדשה, הפרויקט ייצור חיבור תחבורתי חדש בין דרום קופנהגן ואזור אמאר לצפון הבירה, ואמור להפחית עומסי תנועה בתוך העיר.
עוד סיבה לעניין האירופי הוא שמדובר בפרויקט ממשלתי, מאלה שמדינות מנסות להימנע מהם ברובן בשנים האחרונות. החברה הבונה שייכת ב־95% לעיריית קופנהגן וה־5% הנותרים שייכים למדינה הדנית. בניגוד למדינות אחרות, הדנים משוכנעים כי המגזר הציבורי מתאים למגה־פרויקטים שכאלה.
בינתיים, הדיווחים מקופנהגן הם על התקדמות מהירה. סכר גדול באורך של שבעה קילומטרים מאבנים כבדות כבר נבנה ומשרטט את הגבול שעד קרוב אליו צריך חצי האי המלאכותי להגיע.
בימים אלה ממשיכות הרשויות בבניית הסכר עמוק לתוך המפרץ, כדי להגן מפני עליית מפלס המים. מעל פני הים, רוחב הסכר כשמונה מטר ואפשר לנסוע עליו בעזרת מכוניות. אבל בקרקעית הים הרדוד כבר מדובר על בסיס ברוחב של 65 מטר. לדנים ניסיון רב בבניית נמלים וסכרים נגד סופות: יש להם 443 איים ו־137 נמלים ברחבי המדינה.
אסון אקולוגי?
ישנם כמה מתנגדים בולטים לפרויקט, בעיקר מהצד האקולוגי. הם טוענים כי עצם הפרויקט ההנדסי משחרר חומרים רעילים לים וכי ההרחבה המלאכותית מביאה לשינוי מקיף בדינמיקה של זרמי המצר המפריד בין דנמרק לשבדיה.
מצר אורסונד הוא אחד משלושה תוואי־מים המחברים בין הים הבלטי בעל המליחות הנמוכה לים הצפוני בעל המליחות הנורמלית. מומחי סביבה טוענים כי הפרויקט, שמתרחש בדיוק באחד הקטעים הצרים והעמוקים יותר של מצר אורסונד, פוגע בזרמים עד לרמה שהוא יעצור עוד יותר את זרימת המים המלוחים לבלטי, התפתחות שיכולה להיות הרסנית בעבור הים כולו, כולל הדגה והאצות בו.
לפני מספר שבועות הודיעה קואליציה של ארגוני סביבה כי היא נסוגה מחלק מרכזי מהתביעה נגד הפרויקט, ובמיוחד מהחלק שטען כי ההשפעה על זרימת המים במצרי אורסונד עלולה להיות הרסנית בעבור הים הבלטי כולו. הנסיגה נחשבת לניצחון לחברה העירונית המובילה את הפרויקט, ובחודש שעבר היא הזמינה את מלך דנמרק, פרדריק העשירי, לסיים בעצמו את תוואי הסכר שאמור לשרטט את הגבול החיצוני של חצי האי החדש, וגם להתמודד מול סערות וים גבוה. התוואי נפרש לאורך שבעה קילומטר. המלך הציב אבן מיוחדת בסכר, שבה נחרתו תאריך השלמתו ושמו.
אחרים בבירה מבקרים את העובדה כי בניינים רבי־קומות יחסמו את הגישה של תושבי הבירה לים, וישנו את הנוף העירוני. פרויקט דומה, שלא כלל ייבוש של הקרקע אבל בנייה מסיבית בנמל אורהוס, העיר השנייה בגודלה בדנמרק, נחשב לפיל לבן שבו מגורים יוקרתיים חוסמים את הגישה שהיתה במשך מאות שנים לקו החוף הדני.
ככל שהביקורת הסביבתית והעירונית גוברת, וכדי לנסות להתרחק מפרויקטי ראווה כמו האיים המלאכותיים בדובאי ובקטאר, בדנמרק שמים יותר ויותר דגש על הצורך להגן על העיר מפני הצפות בשל עליית פני הים.
העיר הדנית ממוקמת בגובה ממוצע של 2.5 מטר מעל פני הים, וחשופה לכן לסיכונים אלו. "בראש ובראשונה זה פרויקט אקלימי", אמר אחד מראשי הפרויקט בחברה העירונית By & Havn לרשת "ארטה" לאחרונה.
