רפורמת הרווחים הלא מחולקים מסתמנת כגולת הכותרת של מדיניות המס של הממשלה הנוכחית. אף שעלתה תחילה כחלק מגזירות תקציב המדינה, עמדה מאחוריה עבודה מקצועית בת חודשים ורציונל כלכלי סדור. ההצלחה של הרפורמה הפתיעה אפילו את הוגיה, כאשר היקף ההכנסות לקופת המדינה הגיע לכפל הסכום ששוער תחילה.
● 2.7 מיליון שקל בשנה וחצי: הוצאות מעונות ראש הממשלה נחשפות
● הכנסת אישרה הטבה חדשה לפאנלים סולאריים. אלה המרוויחים
ואולם, ייתכן שהיא הצליחה יותר מדי. החוק פוטר ממס חברה הרוכשת קרקע, בונה עליה ומוכרת אותה, אך בו בזמן ממסה חברה שרוכשת נדל"ן ומשכירה אותו. המצב הזה מטה את השוק בחדות, כך שחברות מעדיפות לבנות ולמכור במקום להשקיע בנדל"ן מניב, בדגש על ענף המשרדים, אשר נמצא בסכנה להצטננות מעבר לרצוי.
על כן, ברשות המסים הודיעו כי יבחנו מחדש את הרפורמה, ולגלובס נודע כי הבחינה תתבצע כבר לקראת חוק ההסדרים הקרוב. אחד הפתרונות שנשקלים כולל מתן הקלות, כך שחברות הממוסות במס הרווחים יוכלו להשקיע בנדל"ן למשרדים. יש לציין כי הנושא עדיין בדיונים.
גם אם יגובשו החלטות כאלה, מימושן צפוי להיתקל בקשיים עצומים. הכנסות המדינה נשענות כיום על מס זה, בתקופה שבה יחס החוב־תוצר מאמיר ותשלומי הריבית חונקים את ההוצאה הממשלתית. תקציב 2027 צפוי להגיע עם גזירות מס קשות, וההערכה במערכת המקצועית היא שאפילו אם הבחינה תעלה צורך בשינויים בחוק, עדיף יהיה לרכך את הנטל כלפי האדם העובד מאשר להקל על בעלי ההון שנדרשים לשלם מס.
שורשי הרפורמה
בסוף 2024 הגיש צוות בראשות מנכ"ל משרד האוצר דאז, שלומי הייזלר, את המלצותיו לבחינת סוגיית הרווחים הלא מחולקים. המהלך נשען על מבנה המס הדו־שלבי הנהוג על חברות בישראל. במסגרת שיטה זו, נגבה בשלב הראשון מס חברות בשיעור של כ־23% על הרווחים השנתיים. בשלב השני, בעת קבלת החלטה על משיכת רווחים, מוטל מס דיבידנד בגובה 30% על בעלי מניות מהותיים ו־25% על שאר בעלי המניות.
הרציונל נועד להשוות את שיעור המס של יחידים בעלי הכנסות גבוהות העומד על כ־50%, ובכך לנטרל כל תמריץ לפתיחת חברות אך ורק לצורכי תכנון מס. לצד זאת, המודל נועד לספק תמריץ לחברות להשקיע את כספיהן ולהרחיב את הפעילות כזרז למשק. בדרך זו, המדינה מוותרת זמנית על תקבולי הדיבידנד ומשתתפת בפועל במימון אותן השקעות, מתוך ציפייה שהן יגדילו את התוצר ויתורגמו להכנסות ממס.
ואולם, הוועדה מצאה כי בפועל המנגנון נוצל לדחיית מס בלתי מוגבלת, שכן רק אחוז נמוך מהרווחים נמשך כדיבידנד בידי היחיד. אותם רווחים לא מחולקים לא שימשו להשקעות המרחיבות את הפעילות, ולכן לא השיגו את המטרה המקורית.
הצוות, ובעקבותיו הרפורמה, התמקדו ב"חברות ארנק" - בהן בעלי מניות מעטים, ולרוב בעל מניות יחיד, המשמשות לצבירת כספים והשקעתם באפיקים פסיביים. בקטגוריה זו נכללות גם חברות החזקה המרכזות רווחים מחברות בנות, לצד חברות של בעלי מקצוע חופשיים כגון עורכי דין ורופאים. לפי הממצאים, 20% מהרווחים הלא מחולקים במשק רובצים בחברות אלו, מה שהוביל לאובדן הכנסות משוער של 5 עד 6 מיליארד שקל בשנה.
נוסף על כך, ההערכה הייתה כי בשנה הראשונה לרפורמה יבחרו חברות לנצל את האפשרות לפרק חברות ולהעביר נכסים עד לסוף השנה הקודמת, מהלך שהיה צפוי להניב 5 מיליארד שקלים נוספים. בפועל, כבר בינואר האחרון הודה מנהל רשות המסים כי היקף ההכנסות הגיע ל־15 עד 20 מיליארד שקל בשנה שעברה.
מגמה זו באה לידי ביטוי בדו"ח הכנסות המדינה, שדיווח על גידול של כ־14% בגביית המסים בשנה שעברה. הצמיחה יוחסה אמנם גם לגורמים נוספים, אך הודגשה במפורש גם כתרומה ישירה של הרפורמה. להמחשה, כבר בינואר אשתקד התקבלו מסים בגובה 9 מיליארד שקל בגין חלוקת דיבידנד - סכום השקול לגביית מס שנתית רגילה - לאחר שחברות מיהרו לבצע התאמות לקראת כניסת החוק לתוקף. בדצמבר אף נרשמה עלייה ריאלית של כ־25% בגבייה מניכויים, שיוחסה לרפורמה.
הוראות החוק - והביקורת
החוק הקיים, נזכיר, מחייב חברות שהגיעו לסף מסוים לחלק את הרווחים הצבורים שלהן ולשלם עליהן מס דיבידנד, או לחלופין לשאת ב"קנס מס" בגובה 2%. במסגרת הרפורמה נקבע עוד כי בעלי שליטה בחברות ארנק יידרשו לשלם מס שולי על רווחים לא מחולקים העולים על 25% מהמחזור - בחברות שמחזורן מגיע עד 30 מיליון שקל.
במהלך החקיקה הוחרגו מהוראות החוק חברות תעשייה, בנייה וגופים הנהנים מהטבות מכוח חוק עידוד השקעות הון, כך שהמס מוטל רק כאשר הרווחים חורגים מ־750 אלף שקל. חברות החזקה רשאיות לבחור בין תשלום מס של 2% על רווחים המושקעים במניות או בנדל"ן לבין חלוקה של לפחות 6% מהרווחים לצד תשלום מס דיבידנד.
הרפורמה התקבלה בביקורת ציבורית, לפיה חברות יוציאו את פעילותן מהארץ וכי תהיה נסיקה במחירי הדירות משום שהכסף שמושך הפרט מהחברה יושקע בנדל"ן. כמו כן, נטען אז כי מדובר בהתערבות קיצונית בשיקולים עסקיים. בממשלה דחו את הביקורת והצביעו על שורת תקדימים במדינות כמו ארה"ב, אירלנד ויפן.
ואולם, חרף האיומים שלא התממשו, עולות טענות על פגיעה בענפים מסוימים. ביטוי לכך ניתן לשמוע מדבריו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', בפודקאסט "השור והדוב": "אין סיבה שעו"ד יקנה דירות להשקעה על שם החברה ולא ישלם את המס". עם זאת, השר הודה כי "נצטרך לעשות תיקון בנדל"ן, המטרה לא היתה לדכא את הפעילות במשק".
שלומי הייזלר, מי שכיהן כמנכ״ל האוצר ועמד בראש הצוות שהוביל את הרפורמה, טוען כי מבחינתו מדובר בהצלחה אדירה ומוסיף כי בהיבט המסוים של שוק הנדל״ן אכן נדרש תיקון מסוים: ״אני גאה במהלך. הרפורמה סגרה תכנון מס לגיטימי שעיוות את מערכת המס בצורה מאוד רצינית. יחד עם זאת, האירוע של השקעות בנדל"ן הוא אכן אירוע שלא פיצחנו אותו עד הסוף״.
לדבריו, ״גם בדיונים ידענו שנצטרך לדייק אותו כי הוא מקשה על השקעות בנדל"ן. זה אירוע קשה כי צריך לתקן מבלי להרוס את המנגנון ובלי שיהיה מקלט מס חדש. יש מדרון חלקלק בין תיקון לבין אירוע שמעקר את החוק ואני בטוח שהצוות המעולה של האוצר ורשות יצליח גם למצוא לזה פתרון ראוי״.
עמדת הקבלנים
תומר צליח, סגן נשיא התאחדות הקבלנים, יזם וקבלן מבעלי קבוצת צליח רוטשילד, מציין כי הציפייה שהכסף המושך יושקע בדירות לא התממשה בשל מס הרכישה, והוסיף כי "המקום היחיד שיש בו השפעה שלילית זה הנדל"ן המניב, אנו רואים זאת על שוק השכירויות".
בכל אופן, ככל הידוע, גם הבחינה שנעשית בממשלה לקראת חוק ההסדרים הבא לא תאפשר באופן גורף השקעות בנדל"ן מניב אלא באופן מוגבל. אך גם אם הבחינה תעלה צורך בשינויי חקיקה, הסבירות שאלו ייכללו בחוק ההסדרים הבא נמוכה. הוצאות הממשלה תפחו מאז פרוץ המלחמה, ויחס החוב־תוצר של המדינה טיפס מכ־60% ל-70%. תשלומי הריבית בשנה שעברה עמדו על 40 מיליארד שקל, ותקציב הביטחון כמעט שילש את עצמו, וככל הנראה הוצאות אלו ימשיכו להיות גבוהות. לכן, סביר שחוק ההסדרים הבא דווקא יכלול רפורמות להרחבת ההכנסות ולא לצמצומן.
גורמים הבקיאים בפרטים העריכו בפני גלובס כי גם אם יוחלט להקל ולו במעט על נטל המס, ההקלות יופנו לאדם העובד, למשל בדרך של הפשרת הקפאת מדרגות המס כדי שה"נטו" בשכר יגדל מעט.
