אישי: בן 51, נשוי + 2, גר ברעננה
מקצועי: מייסד ומנכ"ל סטארט־אפ הסייבר Sweet
● פורטפוליו | בגיל 20 היו לו ארבע מכוניות במחסן. היום הוא מוביל מותג רכב עם 2,500 מסירות בשנה
● פורטפוליו | היציאה בשאלה, הטרגדיה ואקזיטים בחצי מיליארד: הדרך של יזם ההייטק
● פורטפוליו | היזם שלא קיבל זימון ל-8200 "בגלל שם המשפחה" והיום חולם על הנפקה
ילדות ומשפחה: נולדתי בתל אביב, הבכור מבין שלושה. כשהייתי בן 6 עברנו להרצליה. אבי היה סמנכ"ל בחברת ECI טלקום וניהל כ־5,000 עובדים. בבית ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. אמי הייתה עורכת דין במוסד ידוע שאני מעדיף לא לומר את שמו. חונכתי למצוינות וזה בא לידי ביטוי גם בבית הספר. למדתי חמש יחידות במתמטיקה, כימיה, פיזיקה ואנגלית. אפילו בנהיגה עברתי טסט ראשון. בבית לא נתנו לי להיכשל, אבל גם הפגינו חום ואהבה.
המחלה הארורה: אמי יצאה לעבוד כל יום בשמונה וחזרה הביתה בשתיים וחצי כדי להכין לנו ארוחת צהריים טרייה. מיד אחר כך היא הסיעה את שלושתנו לחוגים. בתשע בערב היא הייתה פותחת תיקיות נייר גדולות ועובדת עד חצות. כשהייתה רק בת 44, ואני בן 19, היא נפטרה מסרטן. כשקמנו מהשבעה קלטנו שאפילו ארוחת בוקר אנחנו לא יודעים להכין בעצמנו. אבא הוריד עומס בעבודה כדי לדאוג לנו, וכדי שאוכל להמשיך כרגיל וללכת לעתודה צבאית. גם הוא נפטר מסרטן לפני כעשר שנים, בגיל 67. היה להם הכול בחיים, חוץ מזמן לחיות. במשפחה אנחנו כבר 2:0 מול המחלה הארורה.
8200: התגייסתי כעתודאי ל־8200, אחרי תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב. ב־15 השנים הראשונות הייתי כמעט בכל תפקיד בעולמות הסייבר המבצעי־התקפי ביחידה, הייתי ראש צוות, ראש מדור, ראש ענף ומפקד מרכזי סייבר מבצעי. זכיתי פעמיים בפרס ביטחון ישראל.
לצד כוכבי ורפפורט: בתקופה הזאת כמעט כל מי שמוביל כיום את תעשיית הסייבר הישראלית עבר איתי - כמפקד, כפקוד או כעמית - בהם אסף רפפורט וינון קוסטיקה, מייסדי Wiz, וליאור דיב, ממייסדי סייבריזן. הם היו חכמים ממני ועזבו אחרי חמש שנים. לאחר מכן מוניתי לקצין מידע ראשי של אגף המודיעין, עבדתי תחת אביב כוכבי כראש אמ"ן והובלתי את עולמות הדאטה ולימוד המכונה בצה"ל.
תת־אלוף: הנחתי שאשתחרר מהשירות בדרגת אלוף משנה, אבל חיכתה לי הצעה להיות ראש חטיבת ההגנה בסייבר של צה״ל (CISO) בדרגת תת־אלוף. כאן השלמתי את המעבר מהתקפה להגנה. ניהלתי כ־2,500 איש שעשו רק סקיוריטי, תחת אגף התקשוב. זה תפקיד שאתה אף פעם לא משתעמם בו, כי אין סוף אנשים רוצים לתקוף אותנו, מהאקרים, דרך קבוצות טרור ועד שחקנים מדינתיים. אבל ישנתי טוב בלילות בזכות האנשים המצוינים שלי ותמיד אמרתי שאני מעדיף להיות כאן ולא בטהרן.
שחרור: השתחררתי בתחילת 2022, אחרי שירות של 26 שנה. כשאתה אתה תת־אלוף טכנולוג בצה"ל, כבר אין לך איך להתקדם. אלופים מגיעים מקרבי, אז הרגשתי שאני צריך להעביר את השרביט לבא בתור אחריי. בשום שלב לא תכננתי להיות כל כך הרבה שנים בצבא, אבל בכל פעם התאהבתי במשימה ובתפקיד וחתמתי. במהלך השירות עשיתי גם MBA באוניברסיטת תל אביב.
יזם: בתחילת 2023 הקמתי סטארט־אפ. קראתי לו Sweet בגלל הרצון להמתיק במשהו את תפקיד ה־CISO, שתמיד נראה לי קצת אומלל בצבא, עם מקסימום אחריות להגן על הארגון ואפס סמכות לכפות את הפעולות הנדרשות. Sweet פיתחה פלטפורמת אבטחת ענן שמזהה חולשות ופרצות בזמן אמת, כולל אבטחת זהויות לשמירה מפני פעולות לא רצויות של סוכני AI אוטונומיים.
המספרים: החברה מעסיקה כיום כ־120 עובדים בישראל ובארה"ב וגייסה כ־120 מיליון דולר, בהובלת הקרנות Evolution פרטנרס וגלילות פרטנרס. ההכנסות מסתכמות במיליוני דולרים בשנה, וכבר יש לנו לקוחות גדולים בשוק האמריקאי. אנחנו שואפים להיות כמו ענקית הסייבר האמריקאית CrowdStrike.
גיוון: יש לנו בחברה שותפים ועובדים מדהימים מ־8200 ו־81, אבל אני מאמין גדול בגיוון, ולכן יש פה גם כאלה שכף רגלם לא דרכה מעולם ביחידות האלה. אני מאמין שאם שמים את האנשים הנכונים סביב השולחן הם ייקחו אותך לירח. גיוון מייצר עמידות, לכן יש לנו בחברה גם אנשים עם רקע קרבי משמעותי, אחוז גבוה של נשים, עובדים ערבים ועובדים מרקע סוציו־אקונומי נמוך יחסית.
הגנה או התקפה: עולמות ה־AI מייצרים הזדמנויות וגם סיכונים. במרוץ החימוש הזה אני חושב שיש יותר הזדמנות בצד של המגנים מאשר סיכון בצד של התוקפים.
פנאי: אני רץ שלוש פעמים בשבוע, בערך עשרה ק"מ. אני שונא את זה, אבל אוהב את המקלחת אחרי הריצה.
