"היום אנחנו עומדים על סף טרנספורמציה טכנולוגית נוספת - כזו שתהיה גדולה יותר, מהירה יותר ובעלת השלכות מרחיקות לכת יותר מכל מה שקדם לה. היא תיגע בכל מקצוע, בכל כיתה, בכל בית חולים, בכל מעבדה, בכל אדם ובכל מערכת יחסים שיש לכם". את הדברים האלה אמר במאי האחרון אריק שמידט, מנכ"ל גוגל לשעבר, כשעלה לבמה בטקס הסיום ה־162 של אוניברסיטת אריזונה, מול כמעט 10,000 בוגרים. הוא דיבר על בינה מלאכותית. הבוגרים הגיבו בקריאות בוז.
● בעל אימפריית המיליארדים שהפוליטיקאים עולים אליו לרגל
● נראה שהם מתעשרים בפולימרקט, אבל שום דבר מזה לא אמיתי
● הצוללת | המנהלת שמסננת מועמדים 30 שנה: זה יהיה האקס פקטור בראיונות עבודה בעתיד
וזה לא מקרה יחיד. כשבועיים לפני כן, בטקס סיום באוניברסיטת מרכז פלורידה, קיבלה מנהלת בכירה בתחום הנדל"ן בארה"ב תגובה דומה מבוגרי האוניברסיטה ברגע שהגדירה את ה־AI כ"מהפכה התעשייתית הבאה". גם שם הקהל הגיב בבוז.
הקולות ההפגנתיים נגד הבינה המלאכותית לא נשארים בתחומי הקמפוסים. לאחרונה התקיימו 142 הפגנות ברחבי ארה"ב נגד הקמת דאטה סנטרס - המשמשים את התעשייה, גם מטעמי איכות הסביבה, אבל לא רק. בכל שבוע מצטברות עוד ועוד קריאות של צעירים המסרבים להשתמש בכלי המהפכני, ומתארים אותו כאיום ישיר על מקומות העבודה, על היכולת לחשוב באופן עצמאי ואפילו על הקשרים הבין־אישיים שלהם. האם יש בסיס אמיתי לטענות, או שמדובר בהיסטריה מוגזמת?
50% סבורים שהסיכונים עולים על היתרונות
שורת מחקרים מהשנים האחרונות מלמדת כי התסכול של בני דור ה־Z (שנולדו בין 1997 ל־2012) ממהפכת ה־AI הולך וגובר, ככל שזו מתקדמת בשנים האחרונות.
מחקר חדש, שנערך בקרב יותר מ־1,500 אמריקאים בני 29-14 ופורסם בחודש שעבר, מגלה כי למרות שהשימוש השבועי בכלי בינה מלאכותית נותר יציב בקרב כמחצית מהנשאלים, התחושות החיוביות ביחס לטכנולוגיה פחתו בצורה דרמטית - וזאת בתוך שנה אחת בלבד.
במחקר, שערכו במשותף חברת האנליטיקה Gallup, קרן משפחת וולטון וקרן ההון סיכון GSV Ventures, שיעור הנשאלים שדיווחו על תחושת "התרגשות" מ־AI צנח מ־36% בתחילת 2025 לכ־22% כיום.
נוסף על כך, שיעור המשיבים שהביעו "תקווה" ביחס לטכנולוגיה נחתך כמעט בחצי בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (27%), ועומד כעת על 18%. לעומת זאת, כשליש מהמשיבים דיווחו שהם חשים "כעס" כלפי ה־AI, נתון שעמד על פחות מרבע ב־2025. כמו כן, שיעור המדווחים כי הבינה המלאכותית עוזרת להם ללמוד מהר יותר בתיכון או באקדמיה ירד ב־7% מהשנה הקודמת.
המחקר בחן גם מה עומד מאחורי התחושות: 42% מהנשאלים ציינו כי הטכנולוגיה פוגעת ביכולתם "לחשוב באופן מעמיק", לעומת 25% שדיווחו כי זו דווקא מסייעת לו בהעמקה. ואם לא די בכך, כשמונה מתוך עשרה נשאלים מסכימים כי הסתמכות על AI עלולה להקשות עליהם ללמוד בעתיד, כיוון שאינה מעודדת חשיבה עצמאית.
בקרב הצעירים המועסקים כמחצית סבורים כי הסיכונים התעסוקתיים של AI עולים על היתרונות. כ־15% ממספרם מאמינים כי היתרונות יעלו על החסרונות.
סקר שערך מכון המחקר פיו (Pew) בפברואר האחרון, בקרב יותר מ־5,000 מבוגרים (18 ומעלה), מצא כי 40% מהציבור הרחב בארה"ב חוששים כי ל־AI תהיה השפעה שלילית על החברה יותר מאשר חיובית. בקרב בני 18 עד 29 השיעור אף עולה לכמחצית.
סקר דומה של אוניברסיטת קוויניפיאק מצא כי 92% מבני דור ה־Z מודאגים מהשלכות הבינה המלאכותית; 35% אף ציינו שהם "מודאגים מאוד".
43% מהמנכ"לים מתכננים לצמצם ג'וניורים
החששות של דור ה־Z מפני הכלי המהפכני נובעים ממכלול של סיבות. הראשונה שבהן היא העובדה שהדבר נכפה עליהם. בניגוד לטכנולוגיות קודמות שצעירים אימצו מרצון - משחקי וידאו, מדיה חברתית ואפילו האינטרנט עצמו - בבתי ספר ואוניברסיטאות רבות AI היא חלק אינטגרלי מתוכניות הלימוד וגם נחשבת לכלי עבודה הכרחי בקרב מעסיקים.
צעירים סיפרו בראיונות לתקשורת בארה"ב שהכפייה הזאת מייצרת תחושת ניכור עמוקה, גוזלת מהם את החופש לעצב את זהותם המקצועית והאקדמית ומכריחה אותם במידה רבה לוותר על חשיבה עצמאית ומקורית לטובת לימוד מיומנויות תפעוליות של מכונה.
הסיבה השנייה להתנגדות היא חרדה תעסוקתית מוחשית. ג'ק ג'קובויס, סטודנט מאוניברסיטת דניסון, אמר לוול סטריט ג'ורנל כי צעירים "היו משוכנעים שהשכלה אקדמית מבטיחה להם עתיד טוב", אך כעת מגלים שמעסיקים "מוותרים על חלק מהמשרות לטובת AI".
"החששות האלה מבוססים וממש לא מופרכים", מציין ד"ר עמיר גפן, חוקר AI באוניברסיטת בר־אילן. "הם לא נובעים מטכנופוביה או נשענים על קונספירציות חסרות היגיון. הדור הזה מתחיל להבין שהבינה המלאכותית עלולה לפגוע בו בסופו של יום, כי הוא לא יצבור ידע, לא ילמד ולא יכשיר את עצמו לצורכי השוק".
פורום אוליבר ויימן, מכון מחקר ואסטרטגיה גלובלי, בשיתוף בורסת ניו יורק, מאשש את זאת: סקר שפרסם באפריל בקרב כ־200 מנכ"לים ברחבי העולם מצא כי 43% מהם מתכננים לצמצם את משרות הג'וניור בארגון שלהם בשנים הקרובות.
ד"ר שקד דברן־זיוון, רכזת אוריינות ומוגנות ברשת באיגוד האינטרנט הישראלי, מסכימה: "צעירים מבינים שהשימוש בבינה מלאכותית עלול להחליף מיומנויות בסיסיות של חיפוש מידע, כתיבה ויצירתיות - משימות שקל מאוד להעביר למכונה. בני הנוער אומרים: אנחנו לא רוצים שיעשו הכול בשבילנו, זה מנוון".
מלבד השיקול הכלכלי, מדובר במאבק תרבותי שמוביל דור ה־Z. צעירים רבים מציבים כיום את האותנטיות במרכז, ומזהירים שהבינה המלאכותית פוגעת בה. מבחינתם, לא מדובר באיום רק על הפרנסה, אלא גם על היצירתיות האנושית - חשש שהיכולת לחשוב, ליצור ולהתבטא באופן מקורי הופכת למוצר מדף זול ומהיר.
"אני לא מכיר מישהו מבני הדור שלי שבאמת אוהב בינה מלאכותית", אומר לגלובס ס', סטודנט מאוניברסיטת אריזונה. "מבחינתי ומבחינת רבים מחבריי היא רק מלבה את אובדן האותנטיות, המקוריות והאנושיות בחברה שלנו".
את השחיקה הזאת ביחסים האנושיים כבר אפשר לראות בממצאי סקר איגוד האינטרנט הישראלי בקרב בני נוער (17-13): מחצית מבני הנוער העידו שהם מעדיפים לדבר עם צ'ט על נושאים רגשיים במקום עם בן אדם, ואחד מכל חמישה בני נוער משתמש בצ'ט כבן או בת זוג רומנטיים.
אבל מה בעצם הבעיה בשיח עם בינה מלאכותית במקום עם בן אדם? פרופ' ציפי הורוביץ־קראוס, ראש המעבדה לדימות מוחי בילדים בפקולטה לחינוך, מדע וטכנולוגיה והפקולטה להנדסה ביו־רפואית בטכניון, מסבירה כי אף שעדיין אין כמעט מחקרי מוח ישירים על תקשורת אדם־AI, ניתן להצביע על הבדל מהותי במנגנונים: "הבינה המלאכותית זמינה, לא שיפוטית ובנויה על ריצוי של המשתמש, וכל תשובה מסתיימת בשאלה נוספת שתמשוך אותו להמשך השיח".
לדבריה, החשש המרכזי נוגע לעובדה שתקשורת עם AI, הכוללת מידע מילולי בלבד, ללא הבעות פנים, מגע, קרבה פיזית או צלילים חברתיים כמו צחוק, "היא חוויה חברתית חלקית, שאינה יכולה להחליף קרבה אנושית".
אבי וילנס, סטודנט מאוניברסיטת אילינוי, מזהיר כי ההישענות של צעירים על AI לתמיכה רגשית עלולה להיות מסוכנת. "רוב המודלים הנוכחיים מהונדסים להתאמה מרבית למשתמש. הבעיה היא שצמיחה אישית מותנית בחיכוך רגשי, וכשמתקשרים עם אלגוריתם, המשתמש שולט בפרומפט, לרוב באופן לא מודע, ודוחף לתוצאה הרצויה עבורו. להשפיע על התגובה של בן אדם, לעומת זאת, הרבה יותר קשה".
"פעם פחדו גם מגוגל. אבל למדו לעבוד איתו"
פרופ' הורוביץ־קראוס מסבירה כי בקרב בני נוער "היכולת לנטר את תוצרי הבינה המלאכותית מוגבלת", ומוסיפה: "הדבר בעייתי כשמדובר בתוצרי למידה, ומסוכן כשמדובר בשיח רגשי עם בינה מלאכותית".
כדי להסביר זאת היא מגייסת את התיאוריה של דניאל כהנמן ז"ל, חתן פרס נובל לכלכלה, שלפיה יש שתי מערכות חשיבה של האדם: מערכת מהירה ואינטואיטיבית ומערכת איטית ומבקרת. אותה "מערכת מבקרת" מתפתחת במוח בשלבים מאוחרים יחסית, ומיוחסת לאזורים קדמיים האחראים על יכולות ניהוליות וחשיבה גבוהה - אזורים שעדיין אינם מפותחים דיים אצל נערים ונערות.
"המונח המרכזי שצריך להיות כאן הוא אוריינות AI", אומרת ד"ר דברן־זיוון. "משמעות הדבר היא להשתמש בכלי כך שיתמוך בתהליך העבודה, כמו אסיסטנט, ולא יחשוב בשבילנו. פעם אנשים פחדו גם מגוגל, אבל למדו לנצל אותו לטובה. AI לא אמורה להחליף את המוח האנושי, שעדיין צריך לחשוב ולהמציא".
לתפיסתה, היכולת לשאול את השאלות הנכונות, לאתגר את תשובות המכונה ולשמור על מקוריות מחשבתית תהיה מיומנות יסוד בשוק העבודה העתידי - כזו שתפריד בין עובדים שניתנים להחלפה לבין אלה שמנהיגים את השינוי.
ד"ר גפן מדגים: "כשאני נעזר בבינה המלאכותית של קלוד להכנת מצגת, אני כותב לה: אנחנו הולכים לעבוד יחד על המשימה. אני בולם אותה מלעבוד באופן עצמאי ועובד איתה כשותף".
הגישה הזאת, לדבריו, משקפת תפיסה רחבה יותר של אימוץ טכנולוגי נכון, "שבו האדם נשאר על כיסא הנהג והמכונה משמשת כמאיץ בלבד". כאשר העבודה מבוצעת לצד האלגוריתם ולא על ידו, נשמרת החשיבה הביקורתית, והמשתמש מפתח יכולת לזכך את התוצרים ולמנוע שגיאות או שטחיות.
בסופו של דבר, נדמה שהשאלה האמיתית איננה אם החששות של דור ה־Z מוצדקים, אלא מה עושים איתם. הדחייה הזאת, ככל שהיא נשמעת קיצונית, יכולה למעשה לשמש נקודת מוצא בריאה - תזכורת שטכנולוגיה, גם המהפכנית ביותר, לא אמורה להחליף את החשיבה האנושית, אלא לשרת אותה. כך הדור הזה, עם הכלים הנכונים ומידה של ספקנות, עשוי בסופו של דבר למצוא את דרכו - לא כמי שנכנע למכונה, וגם לא כמי שמתעלם ממנה, אלא כמי שיודע בדיוק איך להוביל אותה
