בזמן שהוא מנסה להביא לסיום המלחמה מול איראן באמצעות מהלך דיפלומטי אחרון, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מפנה את האש גם כלפי ענקיות האנרגיה האמריקאיות.
● מגדילה שוב את המכסה: אופ"ק תעשה הכול כדי להישאר רווחית במלחמה
● מהלך של פעם ב-28 שנה: מאחורי הדחיפה האמריקאית לכלכלת יפן
אתמול (ב') תקף טראמפ את אקסון מובייל ושברון בעקבות רווחי העתק שפרסמו לרבעון השני, וטען כי הן נהנות מהזינוק במחירי הנפט שנגרם בעקבות העימות במזרח התיכון, על חשבון הציבור האמריקאי.
"הן מרוויחות יותר מדי כסף בגלל המחסור שנוצר. אני לא אוהב את זה", אמר טראמפ לכתבים בבית הלבן. "שברון - יותר מדי כסף. אקסון מובייל - יותר מדי כסף. הן יצטרכו להחזיר חלק מזה לציבור, ועדיף שיורידו את המחירים לצרכן".
הביקורת החריפה הזו של טראמפ מגיעה ימים ספורים לאחר ששתי החברות דיווחו על זינוק משמעותי ברווחים שלהן. שברון רשמה רווח נקי של 12 מיליארד דולר ברבעון השני, כמעט פי חמישה מהרווח בתקופה המקבילה אשתקד; בעוד שאקסון מובייל דיווחה על רווח של 14.5 מיליארד דולר, יותר מכפול מהרווח בשנה שעברה.
הרווחים האלה מגיעים על רקע הזינוק במחירי האנרגיה מאז פרוץ המלחמה בין ארה"ב, ישראל ואיראן בסוף פברואר השנה. מחירי הנפט בארה"ב עלו בכ-20% במהלך התקופה, בעוד שמחיר הבנזין הממוצע זינק מכ-2.98 דולר לגלון ערב המלחמה לכ-4.10 דולר כיום. עבור הבית הלבן מדובר בבעיה פוליטית משמעותית, שכן מחירי הדלק הם אחד המדדים שהציבור האמריקאי מרגיש בכיס כמעט באופן מיידי.
חברות הנפט האמריקאיות רושמות ניצחון ברמה נוספת ולא רק בשורת ההכנסות. לפי נתונים חדשים שפורסמו השבוע, משרד האנרגיה האמריקאי רשם שיא של כל הזמנים ביצוא הנפט במאי: 5.73 מיליון חביות ביום בממוצע. בכך, ארה"ב שברה את השיא שהציבה רק בחודש אפריל.
גם ערב הסעודית מרוויחה
לא רק בארה"ב רושמים רווחים בעקבות המלחמה. בדיווח הרבעוני שפורסם הבוקר (ג'), ענקית הנפט הסעודית ארמקו דיווחה על רווח נקי מתואם של 125.2 מיליארד ריאל סעודי (33.4 מיליארד דולר) בתקופה שבין אפריל ליוני, עלייה של 33% לעומת התקופה המקבילה אשתקד ומעל לתחזיות האנליסטים שעמדו על 31.59 מיליארד דולר.
בעקבות הרווחים החריגים, דירקטוריון ארמקו מסר כי יחולק למשקיעים דיבידנד בסך 21.9 מיליארד דולר.
הזינוק ברוווחי ענקית הנפט המגיע ברקע תקופה של שיבושים חמורים במעבר דרך מצר הורמוז, והוא מיוחס לתגובה המהירה של ארמקו במלחמה. החברה ניצלה את צינור הנפט מזרח-מערב שלה, שאורכו 1,200 קילומטרים, המוביל לים האדום כדי לעקוף את מצר הורמוז, ובכך שמרה על יצוא של 7 מיליון חביות נפט ביום.
"למרות השיבוש חסר התקדים באספקה דרך מצר הורמוז, המשכנו להפגין את יכולתנו לשמור על רציפות עסקית באמצעות ניצול בסיס הנכסים המגוון שלנו והתכנון הרב-עשורי, כולל תשתיות אסטרטגיות כמו צינור מזרח-מערב, יכולות אחסון ומסופי יצוא", אמר נשיא ומנכ"ל ארמקו, אמין נאסר, בהצהרה.
מנסה לחזור למשא-ומתן
במקביל ללחץ על חברות הנפט האמריקאיות, טראמפ מנסה לקדם ערוץ דיפלומטי מול טהרן. לדבריו, המשא-ומתן המתחדש הוא "ההזדמנות האחרונה" של איראן להגיע להסכם שיסיים את המלחמה. "זו ההזדמנות האחרונה שלהם לחתום על מסמך טוב", אמר טראמפ, והוסיף כי השיחות מתקיימות לבקשת איראן, סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר ומדינות נוספות.
אלא שבטהרן ממשיכים להכחיש בצורה מוחלטת כי בכלל מתקיימות שיחות ישירות עם וושינגטון. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, הצהיר כי ארצו אינה מעוניינת בהרחבת הלחימה, אך תמשיך להגן על גבולותיה. גם דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי, אמר כי אין כל תוכנית למשא-ומתן עם ארה"ב, וכי המגעים היחידים מתנהלים מול עומאן ומתמקדים בסוגיית מצרי הורמוז.
הפער בין ההצהרות של שני הצדדים נמשך גם לאחר שטראמפ הודיע כי החליט להשהות מתקפה רחבת היקף שתוכננה נגד איראן, כדי לאפשר את פתיחת הערוץ המדיני. ההודעה הרגיעה בתחילה את שוקי האנרגיה והובילה לירידה במחירי הנפט, אלא שבתוך שעות התאוששו המחירים לאחר שהמשקיעים העריכו כי הסיכוי להסכם מהיר עדיין נמוך.
ברקע נמשך גם המאבק על מצר הורמוז, מנתיבי השיט החשובים בעולם להעברת נפט. פיקוד המרכז של צבא ארה"ב הודיע כי הפנה עד כה 44 אוניות מסחר מנתיב השיט, השתלט על שתי ספינות והשבית שתיים נוספות במסגרת פעילותו באזור. במקביל דווח בכלי תקשורת המזוהים עם המיליציות הפרו-איראניות בעיראק על פיצוץ שאירע במהלך הלילה בכווית, אירוע שמראה שוב כי גם אם מתקיימים מגעים דיפלומטיים, המתיחות באזור רחוקה מלהסתיים.
עבור טראמפ, המאבק מתנהל כעת בשתי חזיתות במקביל. מצד אחד ניסיון להביא לסיום המלחמה באמצעות הסכם עם איראן, ומצד שני ניסיון למנוע מחירי אנרגיה גבוהים שיכולים לפגוע בצרכנים האמריקאים ובכלכלה המקומית בארה"ב. הביקורת שהשמיע נגד אקסון מובייל ושברון מדגימה, שוב, כי בבית הלבן חוששים לא רק מהמלחמה עצמה, אלא גם מהמחיר הכלכלי שהיא גובה מהציבור, ומההשלכות הפוליטיות שלה
