ב־1984 שלושה מכל עשרה אמריקאים בגיל 85־89 סבלו מדמנציה חמורה המחייבת עזרה קבועה. ב־2024, המספרים עמדו על אחד בלבד מכל עשרה. זאת בניגוד לתפיסה הרווחת ולהנחות היסוד של ממשלות. בשעה שהן צופות "צונאמי של אנשים עם דמנציה", מחקר עולמי בהובלת פרופ' אריק סטלרד מצביע דווקא על ירידה בשיעורי הדמנציה החמורה בכל קבוצת גיל וטוען שהצונאמי הזה בכלל לא אמור לקרות.
לא רק שיעור הסובלים מדמנציה מכל קבוצת גיל, אלא גם מספרם הכולל, צפוי על פי סטלרד להתייצב וכנראה אף לרדת בעשרות השנים הבאות.
● ד"ר ספי מנדלוביץ': "מספר בני ה-75 ומעלה יכפיל את עצמו עד 2040"
● 3 מיליון שקל, ויש לכם דירה בפרויקט שבו חיים עד גיל 100
סטלרד הוא אקטואר וחוקר ביחידה לביודמוגרפיה של הזיקנה באוניברסיטת דיוק בארה"ב. "אין הרבה חוקרים אקטוארים", הוא אומר. "הפכתי לאקטואר כי רציתי להעמיד את המחקר שלי במבחן המציאות". את הנתונים לגבי הדמנציה הוא הציג לקבוצה של שמונה אקטוארים מובילים כדי שיבחנו את המתודולוגיה שלו ויוודאו שהיא תקפה.
את המאמר שלו, שכותרתו "השינוי בסיפור של מגפת הדמנציה", הוא פרסם בשנה שעברה בכתב העת המוביל JAMA, אחרי השקעה של מיליוני דולרים באיסוף המידע ושלוש שנים של דיונים מתודולוגיים עם קבוצת האקטוארים.
פער של 800 מיליארד דולר
סטלרד הראה ששיעור האנשים עם דמנציה חמורה יורדת בהדרגה כאחוזים בכל קבוצת גיל. קצב הירידה עמד על 2.5%־3% בשנה, או כ־60% בין 1984 ל־2024. הנתונים נמצאו תחילה בארה"ב, ואחר כך בכמה מדינות באירופה.
"ההערכה הייתה תמיד ששיעור הדמנציה יישאר קבוע ולכן כשמספר המבוגרים יגדל, יהיה לנו צונאמי של התמודדות עם דמנציה", אומר סטלרד. "הנתונים שלי מראים שהעלייה במספר הכולל של אנשים עם דמנציה בארה"ב תהיה הרבה יותר מתונה, אולי 9% בלבד עד 2050, במקום פי שתיים, שזו הייתה הנחת היסוד עד עכשיו. ואם גודל האוכלוסייה לא יעלה באותו קצב אבל השיפורים במניעת דמנציה ימשיכו, אז לבסוף הכמות הכוללת של אנשים עם דמנציה תתייצב ואולי אפילו תרד. ההבדל בהוצאה הלאומית לבריאות בין המצב שאליו נערכים היום למצב הצפוי לפי החישובים שלי, הוא כ־800 מיליארד דולר".
עולם האקטואריה עוד לא לגמרי עיכל את הנתונים האלה, אבל הם מתחילים להופיע במחקרים נוספים. כך, למשל, מחקר האורך Farmingham Heart Study מצא ששיעורי הסובלים מדמנציה מכלל המדגם ירדו ב־44% בין מי שהגיעו לגיל 65 בשנת 1978 לאלה שהגיעו לגיל הזה ב־2013.
מה מוביל לירידה הזאת?
סטלרד: "הוועדה למניעת דמנציה של כתב העת Lancet הגדירה 14 גורמים בני מניעה לדמנציה. הם מאמינים שאם נתקוף את כולם ישירות, אפשר להוריד את שיעורי הדמנציה עד 45%.
"המסלולים שבהם ממליצים ב־Lancet לפעול הם השכלה בגיל צעיר וגירוי מנטלי בגיל מבוגר לכולם; טיפול בבעיות ראייה ושמיעה בגיל צעיר, כולל מניעת מפגעי רעש והנגשת מכשירי שמיעה; טיפול בדיכאון; שימוש בקסדות בספורט ובכל מצב שבו יכולה להיות פגיעת ראש; עידוד פעילות גופנית; מניעת עישון; מניעת לחץ דם גבוה, השמנה ויתר כולסטרול; הפחתת שימוש באלכוהול; עידוד קהילתיות ומניעת בידוד חברתי; והפחתת זיהום אוויר.
קצה חוט למניעה
"אני מאמין שאפשר להוריד את שיעורי הדמנציה ביותר מ־45%, כי אנחנו רואים את קצב הירידה היפה, עוד לפני שההמלצות הוטמעו, וגם כי אנחנו כל הזמן מגלים עוד גורמים שעוזרים למנוע דמנציה, כמו החיסון לשלבקת חוגרת, שכנראה יש לו השפעה משמעותית לטובה.
"הוועדה עצמה סימנה עוד 16 גורמים מעניינים אבל יש לגביהם פחות מידע ועוד גורמים רבים שמהווים קצה חוט". וכל זה, עוד לפני שהבאנו בחשבון תרופות ייעודיות למחלות דמנטיות ספציפיות כמו אלצהיימר.
האם אנחנו רק דוחים את הדמנציה לגיל מבוגר יותר או מגדילים את מספר האנשים שלא ילקו בה כלל?
"ראינו מהנתונים שמי שהגיע לגיל 65 ב־1984 היה צפוי לחיות עוד 16 שנה בממוצע, מהן 1.3 שנים עם דמנציה חמורה. מי שהגיע לגיל 65 ב־2004, צפוי לחיות עוד 18 שנה בממוצע, עם דמנציה חמורה לאורך 0.9 שנים בממוצע, ועם כל שנה נוספת אנחנו מצפים לירידה נוספת, אם כי לעולם לא לאפס".
