הכותבת היא מייסדת Humane Future Ecologies™ - שדה מחקר, חשיבה ועשייה הבוחן את המרווח שבו אדם, טכנולוגיה וסביבות חיים מעצבים זה את זה
בינה מלאכותית פותחת דרך חדשה לחקור את התקשורת של בעלי חיים, ואולי גם את היחסים שלנו איתם. מי שחי עם חיית מחמד מכיר את הסקרנות הזאת - הרצון לדעת אם כואב לה, אם היא מפחדת, מתגעגעת, או זוכרת את מה שעבר עליה. לצד אלגוריתמים שמנסים לפצח את שפת הטבע, גם אמצעים ביתיים כמו לחצני תקשורת מנסים לגשר על הפער. כיום, האפשרויות האלו פחות רחוקות ממה שנדמה.
● הניסוי שגילה: מה קורה לשימפנזה שרואה קריסטל דמוי יהלום
● תעודות ביטוח לאנושות: היתרונות והחסרונות של כספת DNA עולמית
אחד התחומים המסקרנים ביותר הוא הניסיון להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי להבין כיצד בעלי חיים מתקשרים, לחקור את מערכות היחסים ביניהם, ואולי יום אחד גם את האופן שבו הם רואים אותנו.
הסודות של הראשתנים
בשנים האחרונות, חוקרים משתמשים בכלים שונים כדי לזהות תבניות בתקשורת של בעלי חיים ולחשוף מבנים שהיו שם תמיד. אחד הפרויקטים הבולטים בתחום הוא CETI, שחוקר את התקשורת הקולית של ראשתנים גדולי-ראש. באמצעות שילוב של הקלטות קול, תיעוד התנהגותי ולמידת מכונה, החוקרים מנסים להבין את המבנה, הדפוסים וההקשרים של התקשורת בין הלווייתנים.
במחקר שפורסם לאחרונה על ראשתנים בדומיניקה, הוכח כי ניתן לחזות מאפיינים של הקודה (רצף "קולות") הבאה שמשמיע פרט אחד מתוך רצף הקודות הקודמות של הפרט האחר. הממצאים מראים שחילופי הקולות מתפתחים כרצפים קוליים מתמשכים.
בזמן שהמדע מתחיל לחשוף את מורכבות התקשורת של הלווייתנים, קהילות ילידיות במרחב הפולינזי מתארות אותם זה דורות כאבות קדמונים, מורי דרך ושותפים לעולם. השנה פרסמו מנהיגיהם הצהרה המכירה בלווייתנים כבעלי אישיות משפטית. לצד ההצהרה נוצרה שותפות בין פרויקט CETI, ארגון Hinemoana Halo ותוכנית MOTH של אוניברסיטת ניו יורק, המבקשת לחבר בין מחקר, משפט ומסורות מקומיות. באתר היוזמה נכתב כי עבור אותן קהילות, הלווייתנים מעולם לא נתפסו רק כבעלי חיים, אלא כחלק ממערכת יחסים תרבותית מתמשכת.
"למה באני היא כלב?"
חיישנים רגישים ואלגוריתמים של למידת מכונה משמשים לזיהוי דפוסי תקשורת גם אצל עכברים, ציפורים ומינים נוספים. ככל שהידע שלנו על מערכות התקשורת האלה מתרחב, מתחדדת השאלה האתית - אם נלמד לדבר עם בעלי חיים, האם נדע גם להקשיב?
אפשר לחוות משהו מהעתיד הזה כבר עכשיו דרך באני, כלבת שיפדודל שהפכה לכוכבת טיקטוק עם מיליוני עוקבים. באני למדה לתקשר דרך לחצנים - טכנולוגיה המבוססת על תקשורת תומכת וחלופית (AAC), שפותחה במקור עבור בני אדם שאינם יכולים לדבר. היא הזכירה לבעליה לתת לה אוכל, לצאת, וביקשה לפגוש חברים. בשלב מסוים עמדה מול מראה ולחצה שוב ושוב: "כלב. מה כלב הוא?", "למה באני כלב?".
במשך השנים נוספו ללחצנים שבהם השתמשה מילים חדשות, ונוצרו רצפים שנראו כמו משפטים שעסקו בעצם קיומה. בהמשך סיפרה בעליה, אלקסיס דיווין (Alexis Devine), כי באני טופלה בפרוזק בעקבות חרדה וקשיים רגשיים.
השאלה אם באני באמת "דיברה" כנראה תישאר פתוחה, אבל דבר אחד אפשר לראות: הלחצנים שינו את התנאים שבתוכם מערכת היחסים בינה לבין דיווין התפתחה. דיווין קראה לספר שלה "אני באני: איך כלבה 'מדברת' לימדה אותי את כל מה שאני צריכה לדעת על להיות אנושית". אולי הכותרת הזו מספרת את הסיפור כולו.
השאלה האתית שמנגד
לפני שהגיעה באני, היו ניסיונות מוכרים ללמד בעלי חיים להשתמש בשפה האנושית: וושו, השימפנזה שלמדה סימנים המבוססים על שפת הסימנים האמריקאית, וקוקו, הגורילה שלמדה יותר מאלף סימנים. המקרים האלה עוררו תמיד את אותה שאלה: האם בעלי החיים ביטאו עולם פנימי משלהם, או שאנחנו הענקנו למילים שלהם את המשמעות התרבותית שלנו?
כלי התקשורת שינה את מערכת היחסים בין באני לבין דיווין. מה הוא חולל בבאני עצמה כנראה שלא נדע לעולם, כפי שלעולם לא נוכל לדעת במלואו את עומק עולמו הרגשי של האדם שמולנו. אבל דבר אחד כבר ברור, העולם שאנחנו חיים בו מרובד הרבה יותר מכפי שהתרגלנו לחשוב, אקולוגית ותודעתית.
השאלה שתעמוד מול האנושות בשנים הקרובות היא האם נלמד להכיר בקיומם של מי שחולקים איתנו את העולם, לפני שנמהר להעניק מעמד לכלים שאנחנו יוצרים.
