המערכה מול איראן הובילה להתפתחויות חסרות תקדים במזרח התיכון, ובהן חסימת מצר הורמוז, טיווח מדינות המפרץ והתדלדלות מיירטי ההגנה האמריקאיים. התפתחות דרמטית בעלת השלכות ישירות על ישראל היא כינון ברית הגנה בין טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן. מה הוביל למהלך, מה תפקיד הדת בשיתוף הפעולה, ומה יש לישראל להציע מולו?
● מדינה אחרי מדינה: התוכנית של ארדואן להשתלט על המזרח התיכון
● לא רק כיפת ברזל: המערכות הישראליות שקונה איחוד האמירויות
● אזרבייג'ן הולכת ומתרחקת מישראל. מי תקטוף את הפירות?
הדרך ל"נאט"ו המוסלמית"
אחד הלקחים הבולטים מהמלחמה מול איראן הוא התגלותן של מדינות המפרץ כ"נמר של נייר". הסעודים נמנעו ממתקפת נגד והתמקדו בהגנה בלבד, עד שלפי מכון CSIS שיגרו ב־38 הימים הראשונים של שאגת הארי כ־86% ממיירטי הפטריוט שברשותם. מנגד, סעודיה מביאה איתה עוצמה כלכלית אדירה עם תמ"ג של כ־1.3 טריליון דולר - יותר מכפול מאיחוד האמירויות. הון עתק זה הוא המנוע המרכזי של הברית.
הכסף הסעודי משלים בדיוק את מה שחסר לשותפתה החדשה, פקיסטן. אסלאמבאד מצידה מציגה את מה שלסעודים ולטורקים אין כלל - הרתעה גרעינית. לפי מכון שטוקהולם (SIPRI), פקיסטן מחזיקה ב־170 ראשי קרב גרעיניים. אף שהיכולת הזו לא השפיעה על מבצע סינדור אשתקד מול הודו, הכלכלה הפקיסטנית - שתוצרה לנפש קטן פי 20 מזה הסעודי - זקוקה למזומנים מריאד כדי לצמצם את היתרון ההודי.
הצלע השלישית במשולש היא טורקיה, שמספקת את היכולת התעשייתית והטכנולוגית. לפי SIPRI, נתח השוק של יצוא האמל"ח הטורקי הוכפל מ־0.9% ל־1.8%, כשפקיסטן הייתה הלקוחה הבולטת עם כ־16% מהרכש. התעשייה הטורקית משרתת גם את נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן, שרכש מאנקרה מל"טי בייראקטר אקינג'י בעסקת ענק של כ־3.1 מיליארד דולר.
עם זאת, הצטרפות אנקרה לברית אינה נובעת רק משיקול כלכלי. ארדואן אמנם השיק את מערכת "כיפת פלדה" המקומית, אך הובך בשאגת הארי כשטילים איראניים שנורו לשטחו יורטו דווקא בידי נאט"ו - אירוע שהציף תהיות לגבי היכולת המבצעית הטורקית. לצד זאת, הברית עשויה לשרת גם שאיפות גרעיניות טורקיות. כשסגן נשיא טורקיה, ג'בדט יילמאז, נשאל ב־CNN TÜRK אם פקיסטן תתרום לפיתוח הידע הגרעיני של מדינתו, השיב כי "בתחום הביטחון יהיה שיתוף פעולה קרוב יותר".
חלום הנורמליזציה נגנז?
הסממנים האסלאמיים בלטו כבר מטקס החתימה שנערך במכה ולא בריאד, כשאחריו התפללו מול המצלמות נסיך הכתר בן סלמאן, ארדואן וראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף. המסגור הדתי אינו מקרי. במציאות הזו, נורמליזציה עם ישראל נראית רחוקה מאשר בכל שלב מאז 7 באוקטובר, כשלסוגיה הפלסטינית התווסף החשש הסעודי מאיראן והתחרות הגוברת מול איחוד האמירויות. במצב זה, חזון מסדרון IMEC להנעת סחורות מהודו לאירופה שיעבור גם בישראל, וחזון 2030 של נסיך הכתר נראים כרגע מנותקים מהמציאות.
הסעודים מתמרנים כעת בין האיום האיראני במצר הורמוז לבין המצור החות'י בים האדום, כשיכולת יצוא הנפט שלהם בשפל חסר תקדים. המצוקה בים האדום היא שסוללת את הדרך להרחבת הברית גם לקהיר, התלויה לחלוטין בהכנסות מתעלת סואץ, כהמשך להרגעת היחסים בין ארדואן לנשיא א־סיסי. שר החוץ הטורקי הקאן פידאן אמר לסוכנות "אנאדולו" כי מצרים צפויה להצטרף בתום "סידור סוגיות טכניות". הוא אף הצהיר כי בבסיס הברית עומד סעיף הגנה הדדית בדומה לסעיף 5 של נאט"ו, והדגיש כי "ביטחון השיט בים האדום קשור לאינטרסים שלנו".
אלא שההצהרות הטורקיות על סעיף הגנה הדדית בסגנון נאט"ו מתקבלות בירושלים בניתוח מפוכח בהרבה. ד"ר יואל גוז'נסקי, שבעבר ריכז את הטיפול באיראן והמפרץ במל"ל וכיום מכהן כראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר כי האינטרס הישראלי הוא שייכנסו לברית עוד מדינות, מכיוון שכל שחקנית מוסיפה עוד אינטרסים. אולם, להערכתו עדיין מדובר במערך עם אוריינטציה אנטי־ישראלית.
לדברי ד"ר גוז'נסקי, "במרכז הברית נמצאת ערב הסעודית שמאותתת לישראל כי פעולותיה חרגו ממה שהסעודים חושבים שנכון. לתפיסת הסעודים, ישראל משתוללת, איראן מסוכנת יותר, ובארה"ב קשה לבטוח. סעודים אומרים שמדיניות טראמפ משתנה כל יום וגם בתוך הממשל המסרים משתנים. מבחינתם הם מייצרים גידור עם עוד יכולות ואפשרויות, גם אם הן לא מיטביות".
גם ד"ר פנינה שוקר, חברת פורום דבורה, מרצה במרכז האקדמי שלם ובמכללות הצבאיות וחוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), מסננת את הרטוריקה הטורקית. "נראה שהמעבר מההסכם בין פקיסטן לסעודיה להסכם משולש מעיד בעיקר על ניסיון לצקת לגיטימציה אסלאמית רחבה למערך הרתעה אזורי, ולא על הקמת סוג של 'נאט"ו מוסלמי'", היא מסבירה.
להערכתה, "החיבור בין השותפות, לצד האינטרס המצרי בהגנה על הים האדום ושיקום תעלת סואץ, מייצר גוש חזק שעשוי לשמש בעיקר לטובת הרתעה מדינית, גידור סיכונים והפחתת תלות בארה"ב. עם זאת, סביר להניח שבעת מבחן, אינטרסים לאומיים יגברו וימנעו פעולה קולקטיבית של חברות הברית".
ברית מלאה בסתירות
ישראל אינה היחידה שמזהה איום בברית החדשה. המהלך מעורר דאגה עמוקה גם באיחוד האמירויות, במזרח הים התיכון מול יוון וקפריסין, ובעיקר בהודו, לאחר ששר ההגנה הפקיסטני חווג'ה אסיף הגדיר את הברית כ"חזית מוסלמית מאוחדת" מול הודו וישראל. ההגדרה הופכת סכסוכים מקומיים לאירועים גלובליים, משום שעימות של טורקיה מול יוון בים האגאי או מול קפריסין עלול לשרבב למערכה פקיסטן גרעינית.
אלא שמתחת להצהרות, האינטרסים הכלכליים המנוגדים מציפים אבסורד מובנה. הודו רכשה כ־13% מיצוא הנפט הסעודי ב־2025, וספק אם ריאד תוכל לוותר על השוק ההודי במקרה של עימות בין פקיסטן להודו. הקושי הכלכלי של הסעודים מתחדד עוד יותר לנוכח נתוני וושינגטון, שלפיהם ביולי עמד יבוא הנפט האמריקאי מסעודיה על אפס - לראשונה מאז 1985.
המצוקה הביטחונית והכלכלית של הסעודים יוצרת פרדוקס נוסף, כאשר מול האיום האיראני הממלכה נשענת דווקא על יוון, יריבתה של טורקיה. סוללת פטריוט יוונית המוצבת בשטח סעודיה ביצעה עבור מוחמד בן סלמאן יירוטים קריטיים, ובהם יירוט שני טילים בליסטיים איראניים במרץ ושני טילים חות'יים ביולי לעבר תשתיות נפט ובתי זיקוק.
במקביל לאיום, הסתירות הפנימיות הללו מעניקות לישראל הזדמנות למנף את יתרונה הטכנולוגי והביטחוני לבניית משקל נגד אזורי. בעוד טורקיה מדורגת במקום ה־11 בעולם ביצוא ביטחוני, ישראל מדורגת במקום השביעי. לקוחתה הבכירה של ישראל הייתה הודו עם 29% מהיצוא, שבתחומה פועלות חברות בנות ומיזמים משותפים של התעשיות הישראליות.
היתרון הטכנולוגי הישראלי הוכח בשאגת הארי, שכלל שליחת מערכות כיפת ברזל לאיחוד האמירויות. ביולי, חתמה יוון על עסקה בסך 3.5 מיליארד אירו לרכישת מערכות קלע דוד וספיידר של רפאל וברק MX של התעשייה האווירית. מהלכים אלו מבססים את ישראל כציר מרכזי בברית הנגדית. כפי שאמר מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם: "המלחמה חידדה לכל הצדדים באזור את מחיר ההתעצמות האיראנית. היא יצרה זהות אינטרסים לגיבוש ברית רחבה יותר - מהודו, דרך איחוד האמירויות ועד יוון וקפריסין".
