1באיראן מחזקים את משמרות המהפכה: "האגף הניצי יותר צובר כוח"
מינויו של מוחסן רזאאי למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן עשוי לסמן התחזקות נוספת של משמרות המהפכה במוקד קבלת ההחלטות בטהרן, כך לפי ניתוח שפורסם ב-Middle East Online, אתר חדשות שממוקם בלונדון ומסקר את המזרח התיכון. המועצה, שבראשה יעמוד, מרכזת את בכירי הדרג המדיני והצבאי וממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות החוץ והביטחון של איראן.
● לא רק כיפת ברזל: המערכות הישראליות שקונה איחוד האמירויות
● ברית הגנה מוסלמית חדשה משנה את כללי המשחק במזרח התיכון
רזאאי, שפיקד על משמרות המהפכה במשך 16 שנה (בין 1981 ל-1997), הוא מהדמויות הוותיקות והמשפיעות ביותר בממסד הביטחוני האיראני. הוא נכנס לתפקיד בתקופה רגישה במיוחד, לאחר חודשים של עימות עם ארה"ב וישראל, קריסת ההבנות עם וושינגטון וחילוקי דעות בתוך ההנהגה האיראנית בשאלה כיצד לנהל את המשך העימות והמשא ומתן.
לפי הניתוח, למינוי יש גם משמעות במאבקי הכוח בתוך הצמרת האיראנית. יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, בעצמו מפקד לשעבר במשמרות המהפכה, מוביל את המגעים עם ארה"ב וספג ביקורת מצד גורמים ניציים על תמיכתו בהסכם הפסקת האש. חוקר איראן חמידרזא עזיזי העריך כי המהלך עשוי להיות ניסיון של המנהיג העליון למנוע מה שהוא מכנה "השפעה מופרזת של קאליבאף". לדבריו, מינוי רזאאי "משמעותו שהאגף הניצי יותר בתוך המערכת צובר את היד העליונה".
עם זאת, לא בטוח שהשינוי יביא אוטומטית למדיניות תקיפה יותר מול וושינגטון. חוקר כוחות הביטחון האיראניים סעיד גולקר מזהיר דווקא מפני החרפת התחרות בצמרת בין שני בכירים בעלי שאיפות פוליטיות. לדבריו, "המערך הזה לא יעבוד. כולם רוצים להיות מלך". כך או כך, הצבת אחד המפקדים הוותיקים ביותר של משמרות המהפכה בראש הגוף שמרכז את ההחלטות הביטחוניות הרגישות ביותר מדגישה עד כמה הארגון ממשיך לעמוד במרכז המערכת הפוליטית והביטחונית של איראן.
מתוך Middle East Online. לקריאת הכתבה המלאה.
2איחוד האמירויות מחפשת דרך לעקוף את הורמוז גם עם הגז
איחוד האמירויות בוחנת הקמת מתקן חדש ליצוא גז טבעי נוזלי בחוף המזרחי של המדינה, מחוץ למפרץ הפרסי ובאופן שיאפשר לה לעקוף את מצר הורמוז, כך לפי בלומברג. ADNOC Gas, זרוע הגז של חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, בוחנת כמה אפשרויות להקמת המתקן, אך טרם התקבלה החלטה סופית. אם התוכנית תצא לפועל, היא עשויה להפוך לניסיון הראשון של אחת מיצואניות ה־LNG (מתקן שבו הופכים גז טבעי לגז טבעי נוזלי) המרכזיות באזור ליצור נתיב יצוא שאינו תלוי במעבר במצר.
בבלומברג נכתב כי המהלך הוא חלק מהניסיון של האמירויות "להפחית את תלותה במצר לאפס". המלחמה המחישה עד כמה הורמוז, שדרכו עובר חלק משמעותי מיצוא האנרגיה של מדינות המפרץ, יכול להפוך מנכס גיאוגרפי לנקודת תורפה אסטרטגית.
הדחיפות ברורה במיוחד לנוכח האירועים האחרונים: לפי בלומברג, שלוש מכליות של ADNOC הותקפו בטילים ובכטב"מים בשבוע שעבר, ובכך עלה ל-15 מספר כלי השיט של החברה שנפגעו מאז תחילת המלחמה. מתקן LNG חדש בחוף המזרחי עשוי לעלות מיליארדי דולרים ויחייב ככל הנראה גם בניית צינור שיחבר אותו לשדות הגז במערב המדינה. במקביל, ADNOC Gas כבר בונה מסוף LNG חדש ברווייס, בתוך המפרץ הפרסי, שאמור יותר מלהכפיל את יכולת היצוא שלה לכ־15 מיליון טונות בשנה, ומקדמת השקעות נוספות בהיקף של 8.2 מיליארד דולר להגדלת הפקת הגז. החברה אף העלתה את יעד הצמיחה שלה ומצפה לגידול של 60% ברווח התפעולי התזרימי עד 2030.
עוד לפי בלומברג, המהלך של האמירויות הוא חלק ממגמה רחבה יותר במפרץ. סעודיה כבר מנתבת נפט דרך צינור מזרח־מערב לנמלים בים האדום ושוקלת להרחיב את יכולת היצוא משם, ואילו עיראק בוחנת החייאת נתיבי נפט ישנים ובניית נתיבים חדשים לסוריה ולטורקיה. אם האמירויות אכן יקימו מתקן LNG מחוץ להורמוז, יהיה זה צעד משמעותי במיוחד משום שיצוא הגז הנוזלי של האזור תלוי כיום במידה רבה במצר.
מאת אנתוני די פאולה ואביר אבו עומר, מתוך בלומברג. לקריאת הכתבה המלאה.
3האם הגיע הזמן שישראל תפסיק להסתיר את הנשק הגרעיני שלה?
מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל, שנמשכת עשרות שנים, עלולה בשלב מסוים להפסיק לשרת את מטרתה ואף להחליש את ההרתעה הישראלית, כך לפי מאמר שפרסם פרופ' לואיס רנה ברס ב־Modern Diplomacy, מגזין בולגרי לענייני יחסים בינלאומיים.
לטענתו, עצם ההנחה שלישראל יש נשק גרעיני אינה מספיקה כדי לייצר הרתעה אמינה: היריבים צריכים להיות משוכנעים גם שהיכולות הישראליות ישרדו מתקפה ראשונה, יוכלו לחדור את מערכות ההגנה שלהם ובעיקר שישראל תהיה מוכנה להשתמש בהן בנסיבות קיצוניות. לכן הוא מציע מעבר הדרגתי ממה שהוא מכנה "עמימות גרעינית מכוונת" למדיניות של "חשיפה גרעינית סלקטיבית". הכוונה אינה להכרזה מלאה על הארסנל הישראלי, אלא לחשיפה מחושבת של פרטים מסוימים על יכולות ההרתעה והדוקטרינה של ישראל, במטרה לצמצם את הסיכון שאויב יטעה בהערכת יכולתה או נכונותה להגיב.
ברס מציג שורה של מצבים שבהם הארסנל הגרעיני עשוי, לשיטתו, להיות רלוונטי לביטחון ישראל: מהרתעת מתקפה קונבנציונלית רחבת היקף או שימוש בנשק להשמדה המונית ועד גיבוי למתקפת מנע קונבנציונלית ו"אופציית שמשון" במקרה קיצוני. עם זאת, הוא מדגיש כי תפקידו העיקרי של הנשק הגרעיני צריך להיות מניעת מלחמה ולא שימוש בו בשדה הקרב. במאמר הוא כותב כי "השימוש הסביר היחיד בנשק גרעיני יכול להיות כמרכיב מבוקר של הרתעה, לעולם לא כנשק מלחמה". לטענתו, דווקא הסיכון לטעות בחישוב, לאי־הבנה של כוונות הצד השני או להסלמה בלתי מכוונת צריך להעסיק במיוחד את מקבלי ההחלטות בישראל.
מכאן מגיע ברס למסקנה המרכזית שלו. לדבריו, ישראל תצטרך "לשנות את מדיניות ההרתעה הגרעינית שלה מ'עמימות גרעינית מכוונת' ל'חשיפה גרעינית סלקטיבית'". אלא שהשינוי, לשיטתו, צריך להיעשות בהדרגה ובזהירות: ישראל כאמור לא צריכה לחשוף את מלוא יכולותיה, אלא לבחור אילו פרטים לפרסם, באיזה עיתוי ובאיזו רמת פירוט כדי לחזק את ההרתעה מבלי למסור ליריביה מידע שיוכל לסייע להם. הטענה של ברס היא שבמציאות אזורית שבה האיומים והיכולות הצבאיות משתנים, גם מדיניות העמימות הישראלית אינה יכולה להישאר קבועה לנצח.
מאת פרופ' לואיס רנה ברס, מתוך Modern Diplomacy. לקריאת הכתבה המלאה.
