עסקי הצינורות להובלת נפט וגז ברחבי העולם משגשגים בצל המלחמה באיראן, שהוכיחה עד כמה פגיעה הספנות העולמית לאיומים, ובעידן שבו ארה"ב כבר לא מהווה כהגנה הבינלאומית של סחר חופשי. לפי מחקר של חברת Global Energy Monitor, יותר מ־20,100 קילומטר של צינורות חדשים נמצאים בדיונים בחודשים האחרונים, בעיקר בעקבות ניסיונות של יצואניות האנרגיה הגדולות מהמפרץ הפרסי להתאים את עצמן למאזן הכוחות החדש המסתמן, שבו איראן שולטת במצר הורמוז.
● "בדרך לאלביט": מלזיה החרימה מכולה לישראל
● המדינה שרוצה לרכוש טנקים מצה"ל - וההתלבטות בישראל
בין הפרויקטים החדשים שמוצעים: הכפלת צינור הנפט הקיים בין חבשאן לפוג'יירה בתוך איחוד האמירויות, מסלול העוקף את מצר הורמוז לאורך קרוב ל־400 קילומטר, שדרוג והגדלה משמעותית של נפח היצוא בתוואי של צינור שנזנח המחבר בין כירכוכ שבצפון עיראק לנמל בניאס שבסוריה באורך כ־800 קילומטר (בחסות חברות אנרגיה אמריקאיות), בניית צינורות נפט נוספים לחיבור בין עיראק לסוריה ולאחר מכן מעבר לטורקיה באורך אלפי קילומטרים וכן הכפלה של צינור הנפט מהמפרץ הפרסי לנמל יאנבו הסעודי בים האדום, שנמתח לאורך 1,200 קילומטר.
הרציונל מאחורי התכנונים החדשים ברור: אותו צינור סעודי ממזרח למערב אפשר לחברת הנפט הלאומית של סעודיה לרשום גידול של 29% ברווחים מיצוא ברבעון השני של השנה, למרות המלחמה עם איראן ושיתוק דה־פקטו של היצוא דרך הורמוז. לפי המגזין "אקונומיסט", העלות של הזרמת נפט בצינורות היא רק חמישית (בחישוב גס ותלוי בתוואי הגאוגרפי) מהובלתו באמצעות משאיות. "השליטים של האזור להוטים לעוד צינורות", העריך המגזין. "הביקוש הגלובלי אליהם לא צפוי לדעוך בקרוב".
תשתית של 350 אלף ק"מ
ה"בום" בעסקי הצינורות אינו תחום רק לאזור המפרץ הפרסי. עם ההפקה ההולכת וגוברת של נפט וגז במקומות שונים ברחבי העולם, תשתיות ההובלה הולכות ומתרחבות. צינור נפט שיחבר בין אוגנדה לחוף בטנזניה יאפשר יצוא מהמדינה האפריקאית בקרוב ובמערב אפריקה, סנגל עובדת על רשת צינורות להובלת גז להנזלה לטובת יצוא. לפי נתוני Global Energy Monitor, כיום ישנה תשתית גלובלית של כ־350 אלף קילומטר של צינורות להובלת מקורות אנרגיה ברחבי העולם, ועוד 12,300 קילומטר נמצאים כעת בבנייה.
עלות הקמת צינור עומדת על מינימום של כ־5 מיליון דולר לקילומטר ויכולה להאמיר מעבר לכך אם התוואי שבו הוא מתוכנן לעבור בעייתי מבחינה הנדסית. עסקאות סבוכות של מימון לעשור קדימה, הבטחת הזרמה מינימלית של גז או נפט ועוד הפכו את התחום לקורץ במיוחד לקרנות הון פרטי כמו KKR, בלקסטון וברוקפילד. לפי דו"ח של חברת הייעוץ מקנזי, היקף ההשקעה של קרנות פרטיות בתחום זה של צינורות הובלה בתחום הגז והנפט זינק פי ארבעה בעשור האחרון, לסך של 1.6 טריליון דולר בשנת 2025.
סכנת החבלה
עם זאת, הצינורות הללו גם חשופים להתקפות אפשריות. פרויקט נורד סטרים 2, למשל, שהונח על קרקעית הים הבלטי בעלות של יותר מעשרה מיליארד דולר, והיה אמור להוביל גז טבעי מרוסיה לגרמניה, הביא להפסדי עתק לבנקים האוסטרים ולממשלות גרמניה ורוסיה אחרי שפוצץ על ידי חבלנים בשירות אוקראינה, לפי החשד. בחודשים האחרונים הגבירה נורבגיה את הפטרולים הימיים באזור הצינורות המובילים גז לאירופה ולבריטניה משדות ההפקה שלה בים הצפוני.
לפי הגורמים המשקיעים בתחום, למרות הפגיעות שלהם, ניתן לתקן צינורות הולכה במהירות יחסית, אם ישנה גישה בטוחה למקום. "הסיכונים הם יותר נמוכים בהשוואה לתשתיות אחרות", אמר ל"אקונומיסט" אחד ממנהלי קרנות ההשקעה הגדולות. גורם סבוך יותר הוא מתן אישורי בנייה, ותיאום בין מדינות שונות במקרים הנפוצים שבהם צינור עובר גבול בינלאומי. דו"ח של "גולדמן זקס" שבחן את התעשייה מצא כי משך הבנייה של צינורות בתוך מדינה היה 2.5 שנים בממוצע.
תוכניות להקמת צינורות מתפרסמות כ"בלוני ניסוי" לבדיקת היתכנות, ואז נגנזות בשל התנגדויות מקומיות או מסיבות גאו־פוליטיות, ולפחות 35 אלף קילומטר של צינורות שהוכרזו בשבע השנים האחרונות בוטלו, לפי נתוני Global Energy Monitor. לפי הנתונים, סין ועיראק הן שתי המדינות שבהן יש את התוכניות המקיפות ביותר להנחה עתידית של צינורות נפט וגז, בעוד שבהודו ובאיראן מתרחשת בפועל הבנייה המקיפה ביותר, נכון לתחילת השנה.
