לפגיעת טיל אין אף פעם עיתוי מיטבי, אבל במקרה של אירו סנטינל זה היה קיצוני. ימים ספורים לאחר שוולוריקס הישראלית רכשה 70% מהחברה תמורת 35 מיליון שקל, בחודש אפריל פגע טיל איראני במפעל החברה בפתח תקווה והרס אותו כליל. ארבעה חודשים בלבד עברו מאז והחברה עברה בעל כורחה לתל אביב. כעת, היא רוצה למצב עצמה בעמדה ייחודית בענף הדיפנס הישראלי: הראשונה שמייצרת רחפני איסוף בייצור המוני ושואפת לדחוק החוצה את המוצרים הסיניים מכוחות היבשה של צה"ל.
● אונדס זכתה במכרז משרד הביטחון לפיתוח דור חדש של רחפני תקיפה
● המדינה שרוצה לרכוש טנקים מצה"ל - וההתלבטות בישראל
הענקית הסינית DJI חולשת על 80% משוק הרחפנים העולמי, בין אם בדיפנס ובין אם בסביבה האזרחית. תנאי הפתיחה של חברות סיניות טובות יותר מאשר כל חברה מערבית כשלמשל, ממשלת סין מסבסדת לחברות 100% מכלל עלויות הלוגיסטיקה לייצוא עד 2027 ו־40% מעלות הסחורה המיוצאת.
המשטר בראשות שי ג'ינפינג גם דואג להקלה רוחבית מול כל מדינות היעד, שבמסגרתה משלם הממשל תמריץ בסך כ־15% מסך המכסים המוטלים על סחורה סינית ביעד.
התמורה שמקבלת בייג'ינג היא בדיוק הסיבה לדאגה במערב: חוק הממשל הסיני קובע כי כל חברה טכנולוגית מחייבת גישה לדאטה המלאה של כל מוצר מיוצא. מי שחוותה זאת לאחרונה על בשרה זו בריטניה, שגילתה לפי פרסום ב"טלגרף", כי הכשב"ם (כלי שיט בלתי מאויש) K3 סקאוט שידר נתונים לכתובת IP בסין דרך מצלמות סיניות שרכשה חברה טכנולוגית.
פערי ענק בעלות הייצור
המעבר לייצור המוני צפוי לאפשר לאירו סנטינל להפחית את עלות הרחפן מכ־30 אלף דולר ליחידה - לכ־25-20 אלף דולר. לצורך ההשוואה, רחפנים אמריקאיים, בהם תוצרת של סקיידיו או אנדוריל, מתומחרים בכ־50 אלף דולר ליחידה וכן, פארוט הצרפתיים בכ־40-35 אלף דולר.
במקרה הסיני, הפערים קיצוניים: רחפני EVO מתוצרת אוטל, שצה"ל רכש באלפים רבים, מתומחרים בכ־15-10 אלף דולר ליחידה. בהתחשב באירוע בבריטניה מחד והיקף השימוש ב־EVO בצה"ל מאידך, קשה לשער מה היקף הדאטה שזרם לשרתים סיניים.
"היכולת לייצר בישראל מערכות ביטחוניות מתקדמות היא צורך אסטרטגי, במיוחד בתחום הרחפנים, שהפכו למרכיב קריטי בהצלחתן של משימות הגנה והתקפה", אומר לגלובס אופיר אברם, סמנכ"ל השיווק של אירו סנטינל. "המטרה שלנו היא לספק מערכות אמינות ובמחיר הוגן, המסוגלות להשתלב במערכות מבצעיות קיימות ולשמש מכפיל כוח אמיתי, תוך חיזוק עצמאותה התעשייתית של ישראל וצמצום התלות בספקים חיצוניים, שעלולה להפוך לנקודת תורפה בעת משבר גיאופוליטי או מצב חירום".
אלף רחפנים בשנה
המעבר לייצור המוני, שמוזיל את הרחפנים של אירו סנטינל, מתאפשר בעזרת מכונות הזרקה. כיום, הרחפנים של החברה מורכבים ידנית ובשיא ניתן להגיע כך לכ־30 יחידות בחודש. באמצעות המכונות, הקצב יוגבר לכ־150-100 יחידות בחודש.
בנובמבר תשיק החברה רחפן חדש שעמיד בפני בעיות GPS קשות, בעזרת התבססות על איכון ויזואלי. כלומר, זיהוי וקביעת מיקום בעזרת מצלמה, צילומים ומודיעין חזותי. המוצר צפוי לכלול גם מצלמה חדשה שנרכשה מהחברה הביטחונית הציבורית החמה בשוק, נקסט ויז'ן, ותשדרג את יכולות הכלים, תוך שאירו סנטינל עומדים על פחות מ־5% רכיבים סיניים.
מערכת היחסים של נקסט ויז'ן ואירו סנטינל קרובה ברמה ההדדית: כאשר החברה הציבורית רוצה להציג את מוצריה בהדגמות ללקוחותיה, היא עושה זאת בהפעלת רחפנים מתוצרת אירו סנטינל.
ההיבט שאפיין את הכלים של אירו סנטינל עד היום וקרץ ללקוחות הוא משך הפעילות: 90-80 דקות, כפול מרבים מהמתחרים. בדרך זו הגיעה החברה למצב שכמחצית ממכירותיה הן לחו"ל, ללקוחות כמו הולנד, מרוקו ויפן. עתה, היעד שלה הוא להגיע לאלף רחפנים בשנה עד 2029.
המיקוד - אירופה
בינתיים, בזירה המקומית, הרחפנים של אירו סנטינל נמצאים בשימוש ביחידות מיוחדות של צה"ל, וכן במשטרה עבור משימות איסוף או הטלת גז מדמיע. שאיפת החברה היא להיכנס לזרוע היבשה וכך להגיע למאות כלים שיימכרו בשנה בזירה המקומית, במקום כעשרות כיום. בחו"ל, המיקוד של החברה הוא באירופה ככלל ובמזרח אירופה בפרט, שרואה את הפעלת הרחפנים הסיניים בידי צבא רוסיה, נרתעת ורוצה אחרת.
באירו סנטינל עובדים מול מפיצים, בעיקר במזרח אירופה, מתןך מחשבה שאם תהיה הזמנה משמעותית - למשל עשרות יחידות - החברה תוכל להעביר קו ייצור למדינה הרלוונטית. כיום, ישנם פרטנרים מקומיים עם מדגימים במדינות כמו פולין, רומניה, איטליה ויוון.
